בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחירות בהסתדרות: ארנון מי? האיש שלא אומר כלום

107תגובות
ארנון בר דוד
עופר וקנין

כאשר היה עמיר פרץ יו"ר ההסתדרות, דיברו יריביו על שליטתו האיתנה במנגנון, על שלטון פחד ועל מעורבות מוגזמת של מקורבת ששמה רחל תורג'מן. פרץ העביר את המלוכה לעופר עיני, בלי בחירות.

יריביו של עיני סיפרו על שלטון פחד, על האי־יכולת לקיים בחירות חופשיות, על מעורבות מוגזמת של בת הזוג רווית דום (ראש המטה שמונתה למנכ"ל "עמל"). ח"כ איתן כבל, שהתמודד מול עיני, סיפר שנחום ברנע אמר לו כמה קשה לפרסם תחקיר נגד עיני ב"ידיעות אחרונות", בגלל קרבתם לעיני. עיני העביר את ההסתדרות לאבי ניסנקורן, שוב בלי בחירות.

יריביו של ניסנקורן דיברו על שלטון פחד. ח"כ שלי יחימוביץ', שניסתה להתמודד מולו, גיבשה תיק בעניין, אך הוא לא היה מספיק כדי לשכנע את המשטרה לפתוח בחקירה. אף על פי כן, הריח שעלה ממנו לא היה נעים. ניסנקורן העביר את ההסתדרות לארנון בר־דוד, וכמובן שוב בלי בחירות.

יריבו של בר־דוד בבחירות מחר הוא עיני. אצל עיני מספרים על שלטון פחד של בר־דוד ועל מעורבות מוגזמת של הרעיה, שגם נושאת בתפקיד בכיר. החד גדיא הזה מסתיים כאשר אנשי עיני מדברים על הקִרבה של בר־דוד ל"ידיעות אחרונות" — אי אפשר לפרסם נגדו, הכל אינטרסים זרים.

רק פעם אחת בתולדות ההסתדרות הפסיד בבחירות היו"ר המכהן. מאז עברו 28 שנה. הבחירות שבהן ניצח חיים רמון את חיים הברפלד היו ייחודיות כל כך, שאין בהן כדי לסדוק את האקסיומה: אי אפשר לנצח את יו"ר ההסתדרות. ברית המועצות איננה עוד, הקיבוצים הופרטו, המצעד של 1 במאי אינו עוד כשהיה, אבל המנגנון ההסתדרותי עדיין יודע לנצח בבחירות. בכל בחירות, מול כל מועמד.

נראה שבר־דוד הוא המועמד החיוור ביותר שאייש את התפקיד בשלושים השנים האחרונות. כשראשי ועדים למיניהם נדרשים לשיר את שבחיו בכנסים ממומנים כלשהם, שמו זכור להם אך בקושי. לקראת הבחירות הוא העלה שלטים עצומים, שמטרתם היא שהציבור יידע מי הוא בכלל. ולא שחסרים לו תקציבי פרסום או יועצים — מאלו יש לבר־דוד בשפע. בשיא העסיק בר־דוד לא פחות משבעה יועצים אסטרטגיים, לרבות פעילי ליכוד מרכזיים כמו הח"כ לשעבר ירון מזוז, ואנשי מפלגת העבודה כמו בועז כבל (אחיו של איתן).

לבר־דוד, כך נראה, אין הרבה מה לומר, ואם יש לו, הוא יודע להסתיר זאת היטב. הוא לא טרח להציג ממש את האידיאולוגיה שלו לקראת הבחירות, לא ראיונות עומק וחס וחלילה לא שאלות קשות. הקמפיין שלו הוא קמפיין חדרים אחוריים קלאסי בסגנון שמזכיר את מפא"י של פעם: תחילה קונים את גורמי הכוח. ההסתדרות מפוצצת בכסף, ואין בעיה לעשות הסכמים קואליציוניים נדיבים עם כל המפלגות, מ"ישראל ביתנו" ועד סיעת "עוז" של חיים כץ. בדרך ממציאים ג'ובים, ממנים אנשים בסיטונות — אם זה עובד בקק"ל ובסוכנות, למה לא פה. אחר כך מוחקים יום־יום מטבלת הייאוש, שייגמר כבר הקמפיין, ניבחר ונלך הביתה. מריבה עם שר האוצר איננה אופציה בשלב הזה.

תהיה כאן סנסציה של ממש אם בר־דוד לא ייבחר מחר. ואם ייבחר, יוכח אולטימטיבית שהמנגנון ההסתדרותי כה משומן, עד שגם רובוט בלשכת היו"ר עשוי להיבחר מחדש. אפשר להתווכח על השאלה אם טוב למדינה שיו"ר ההסתדרות יהיה מנהיג חיוור שנמנע מעימותים כמעט בכל מחיר. מבחינת הוועדים החזקים נראה שזה לא רע כל כך. אבל האוכלוסיות שצריכות את ההסתדרות באמת — עובדי קבלן, משתכרי שכר נמוך, עובדות ועובדים סוציאליים — יצטרכו לקוות שלאחר הבחירות ייוולד בר־דוד חדש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו