בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חידשתי דרכון זר ביום השואה

173תגובות
דלת שגרירות פולין בתל אביב
מוטי מילרוד

את החלק הכי קשה של חידוש הדרכון הפולני, עברתי בשלום לפני כמה חודשים. בחלוף עשר שנים, תוקפו של הדרכון מ-2011 פג. השגת תור לשגרירות פולין היא תמיד אתגר, אולם בין סגרים ומגבלות קורונה היא הפכה להרפתקה בלתי אפשרית. ואז, אחרי שסוף סוף הושג התור המיוחל והוחתמו כל הטפסים, נותר רק להגיע שוב לשגרירות - הפעם בלי שריון מראש - כדי לאסוף את הדרכון החדש.

ניסיון האיסוף הראשון היה בשישי שעבר - הגעתי ב-11:15 והסתבר שחלוקת הדרכונים מתאפשרת רק עד 11:00. לא נורא, הרווחנו טיול עם הכלבה לאזור דוד המלך; ניסיון נוסף התבצע ביום שני השבוע. הגעתי לשגרירות וליד השער ראיתי שתי נשים עם פה פעור שלחצו שוב ושוב על האינטרקום, אך לא זכו למענה. "באנו במיוחד מירושלים, עם כל הפקקים של המשפט וההפגנות", הן אמרו בתסכול, ואחת מהן כמעט דמעה - "הפקידה אמרה שהם סגורים היום בגלל חג הפסחא. זה לא היה כתוב בשום מקום, אנחנו לא יודעות מה לעשות".

הבוקר ניסיתי בפעם השלישית. ביררתי מהן שעות הקבלה, וידאתי בלוח השנה שאין שום חג נוצרי והגעתי בזמן. תוך פחות מעשר דקות, סביב 9:30, יצאתי מהבניין עם דרכון חדש. הדבר הכי מוזר הוא שבמשך כל הביקור הזה ועד שעליתי לאוטובוס, לא שמתי לב. לא הבנתי את המשמעות של היום המסוים הזה, שמזכיר לי את סבא שלי יותר מכל יום אחר.

סיפורו של סבי, אריה טלשיר, הוא מוטרף ורחב ממה שיריעת הטור הצרה הזו יכולה להכיל. נגר אומן פולני - "טישלר" בפי היהודים, שנתנו שמות משפחה לפי משלח ידם. במהלך המלחמה, אריה הועבר מגטו לודג' אל מחנה העבודה זקסנהאוזן. את כל מסע ההישרדות בשואה עבר עם אחיו הצעיר - שני נגרים מומחים שביצעו עבודות לגרמנים וכך נשארו בחיים. ועם כל התעוזה, העוצמה והכישרון שהיו לסבא שלי, הוא תמיד דאג להזכיר לנו: "זה לא הספיק. הייתי צריך גם את המזל לצדי".

אריה טלשיר

הוא סיפר לנו כיצד באחד הבקרים במחנה העבודה, מצא עצמו בעימות מילולי חריף עם שבוי מלחמה רוסי. תוך חילופי דברים ביניהם, סבא דחף את הרוסי, שהיה גבוה, חזק וגם מקושר יותר ממנו במחנה. הוא עשה זאת באופן אינסטינקטיבי ומבלי להיות מודע לגמרי להשלכות האפשריות. "מחר בבוקר אני אדאג שיגמרו אותך", הניח הרוסי את התשתית לנקמה. למחרת בזריחה, כשסבא לא ידע מה יילד היום, קראו לו לפתע הגרמנים למשרד ובישרו שהוחלט להעביר אותו ואת אחיו למחנה עבודה אחר. יחי התזמון. כך שרד את היום ההוא, וכך שרד את המלחמה ונפרד מאתנו בגיל 97.

כשעוד היה בחיים, בירך על האפשרות ששורשיו הפולנים יזכו אותו ואותנו בדרכון פולני. הוא היה אדם פרגמטי, ולא בחן את הדברים בראייה סנטימנטלית-היסטורית. כשהתחזה לסטודנט איטלקי כדי לעלות ארצה, לא ידע איזו מדינה תקום כאן. הוא גם לא יכול היה לחזות שבבוא הזמן, השגרירות הפולנית בתל אביב תוקם חמש דקות הליכה מכיכר רבין, ומרחק רחוב אחד מבניין הרבנות - שני מקומות שמסמלים מבחינתי תהליכים מדאיגים מאוד באשר לאופייה של ישראל הנוכחית, שממשיכה להיאבק בהדתה ובהסתה.

וכך, מבלי לזכור באיזה יום מדובר, נכנסתי לשגרירות הפולנית והרגשתי שם מצוין. נכון שסבא ורבים אחרים נלחמו ועשו הכל כדי להגיע הנה, לחוף מבטחים ולתקומה. ואילו היום, אני משוכנע שגם הוא היה מבין שדרכון אירופי חדש הוא אחד הניצחונות הכי גדולים שניתן להשיג - לא על הפולנים או על הגרמנים, אלא כקלף חשוב מול המציאות הישראלית. ושלא כמו העשור האחרון, אני מקווה שבעת חידוש הדרכון הבא, ב-2031, כבר יכהן כאן ראש ממשלה אחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו