בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביידן טוב לישראל

79תגובות
בני הזוג נתניהו עם סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן
עמוס בן גרשום / לע

לא בהשלמה אנחנו צריכים לקבל את ניצחונו המסתמן של ג'ו ביידן בבחירות בארה"ב, אלא בברכה.

נכון, דונלד טראמפ עשה כמה צעדים מבורכים, שישראל תיהנה מפירותיהם עוד שנים ארוכות. הסכמי השלום והנורמליזציה עם מדינות המפרץ הם בבחינת "גיים צ'יינג'ר" אזורי. הם סוללים את הדרך להצטרפות של מדינות נוספות ומשנים אסטרטגית את מצבה של ישראל באזור.

העברת השגרירות האמריקאית לירושלים היתה צעד מרגש גם אם סמלי. לא נשמטו מזיכרוני גם מאמציו של טראמפ להחליש את איראן, אם כי מידת התועלת הטמונה בפרישה החד־צדדית של ארה"ב מהסכם הגרעין, שלא כחלק מאסטרטגיה ארוכת טווח, עדיין נתונה בסימן שאלה.

ואולם, העולם החופשי, וישראל בתוכו, צריך את ארה"ב כדמוקרטיה מתפקדת, על פי מערכת הערכים שביידן מייצג. ישראל אינה רק מכלול האינטרסים שלה אלא גם מכלול הערכים שלה כמדינה יהודית ודמוקרטית.

כשמנהיג הדמוקרטיה החשובה בעולם מתנכר לארגונים דמוקרטיים בינלאומיים ותוקף אותם ולא מקבל את כללי המשחק החוקתיים, הוא חוצה קווים אדומים שעלולים להימחק גם בדמוקרטיות נוספות. הדוגמה הקרובה אלינו היא בנימין נתניהו שמזהה לאן הרוח נושבת.

הציוצים באנגלית, שזיעזעו אותנו, תורגמו לעברית; מהלכים שבעבר נתניהו חשש לנקוט נגד מוסדות הדמוקרטיה ויסודותיה נהפכו ללגיטימיים ואפילו משתלמים פוליטית. אין מדובר בחציית גבולות ה"פוליטיקלי קורקט", או בפגיעה ברגשותיהן של אליטות — אלא בפגיעה במוסדות ובשיח שנועדו לשמור על זכויותיהם וכבודם של כל בני האדם, כולל מקבוצות מיעוט.

זאת ועוד, טוב יהיה אם אלה המקווים שביידן לא יתפנה לעסוק בסכסוך הישראלי־פלסטיני יתבדו. הנורמליזציה עם מדינות המפרץ הותירה את הסכסוך הזה בצד הדרך — בצד שלנו ועל הדרך שלנו, כי הפלסטינים חיים כאן ולא במדינות המפרץ. אנחנו נשלם את המחיר על התעלמות זו (או על הכרה בסיפוח, רשמי או דה פקטו), כאשר נמצא עצמנו מתקרבים במהירות למציאות של מדינה אחת עם מליוני פלסטינים, שלא תהיה ישראל היהודית והדמוקרטית שאנחנו מכירים ואוהבים.

אני מכירה את ביידן שנים ארוכות. אין לי ספק שדווקא הוא, שאיננו תומך בסיפוח אבל גם לא שייך לאגף השמאלי הרדיקלי של מפלגתו ומחויב לביטחון ישראל — מתאים לסייע במציאת פתרון שיביא להפרדה, תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל. למצער, הוא לא יעשה מהלכים שימנעו היפרדות כזאת בעתיד. זהו אינטרס ישראלי מובהק.

בחירתו גם תאפשר לאחות את הקרע שנוצר בינינו לבין יהדות ארה"ב הליברלית והדמוקרטית, בגלל תפישתה את ישראל כמשתייכת למחנה טראמפ ונתניהו. ככל שהקרע בין הדמוקרטים לרפובליקאים גבר, ואתו הכעס, כך גבר הנתק, וההתקפות נגד הדמוקרטיה הישראלית מצד ממשלת נתניהו רק העמיקו את תחושת הניכור.

היום ברור יותר מתמיד, שישראל צריכה לחזור למצב שבו היא נהנית מקונסנזוס אמריקאי חוצה מפלגות. כך פעלתי שנים כשעבדתי עם נשיאים משני צדי המתרס האמריקאי.

אני מאמינה שגם עבורנו וגם עבור העולם החופשי, שמתמודד עם אתגרים מורכבים, ביידן הוא בחירה מצוינת. ובכלל, ממש לא יזיק שמנהיג העולם החפשי יהיה "מענטש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו