בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה גם באולפנים בישראל מחייכים, היכן הכרת הטובה לטראמפ?

613תגובות
דונלד טראמפ ובנימין נתניהו, בעת החתימה על ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות
TOM BRENNER/רויטרס

דונלד טראמפ לא היה טוב לאמריקה. לעומת זאת, הוא היה נשיא טוב, אפילו טוב מאוד, לישראל. כישראלי, לו נשאלתי את מי אני מעדיף בבית הלבן, הייתי משיב, אמנם בהיסוס קל, טראמפ. לעומת זאת, לו חייתי בארה"ב, קרוב לוודאי שלא הייתי מצביע למענו. תעלוליו, ובמיוחד הטרלול שאחז בו בעת הקורונה, אינם מותירים ספק באשר לאסון שהמיט על ארצו.

כשם שקשה לי להבין כיצד אנשים מאוזנים, חושבים ומשכילים, מתעלמים מחסרונותיו של בנימין נתניהו, כך אינני מבין את הישראלים (השייכים, פחות או יותר, לאותו מחנה פוליטי) שתומכים בטראמפ כמעט ללא סייג. לא פחות קשה לי עם הישראלים הצוהלים בנפול טראמפ, משל היה נשיא זה, שהיטיב עם ישראל יותר מכל נשיא אחר לפניו, כהמן הרשע. חבל מאוד שהאחרונים אינם מסוגלים להתגבר על מיצובם הרעיוני, והדיסוננס הנפשי־פוליטי האוחז בהם, כדי להותיר בתוכם מקום גם לתכונה מוסרית אלמנטרית, היא מצוות הכרת הטוב.

כל אלקטורט שבו זכה ג'ו ביידן, זכה מיד למצהלות ברוב האולפנים האמריקאיים. אפילו ברשת "פוקס", השפוטה לטראמפ, לא יכלו לעצור את הזעם נוכח הכרזת הניצחון ההזויה והאלימה של יקירם. אבל לשמחה זו מה עושה באולפני ישראל? מדוע גם בהם נראו חיוכים מפה לפה כל אימת שמדינה נוספת נצבעה בכחול? מה הם הלכי הנפש שגורמים גם אצלנו לאותה שמחה לאיד?

אחת הסיבות העיקריות לכפיות הטובה הזו היא ההזדהות האינסטינקטיבית עם העמיתים באולפנים המובילים בארצות הברית ובאירופה. אך זו סיבה משנית. העיקרית היא המדאיגה: בעומק לבם, רוב רובם של העורכים והמנחים מתנגדים, חלקם אף עוינים, את מהות הטוב שהרעיף עלינו טראמפ: ההכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות אליה; ההכרה בריבונות ישראל בגולן, וכמובן, מהותה של "תוכנית המאה" — זכותה של ישראל להחיל את החוק והמשפט הישראלי על היישובים ביו"ש ובקעת הירדן. מעניינת במיוחד היתה התגובה המרירה משהו של חוגים אלה להסכמי השלום האחרונים. לו האירועים הדרמטיים הללו היו מתרחשים בקדנציה של נשיא דמוקרטי, וראש הממשלה הישראלי היה שייך למחנה הנכון, מעוצמת החגיגות הגגות היו עפים מעל האולפנים ומערכות העיתונים.

תודות לערוץ החתרני כאן 11 ("כאן לבנון", "טהרן" ועכשיו "שעת נעילה"), עלה לתודעת הציבור נושא האוונגליסטים. פתאום אגנוסטים ואפיקורסים למהדרין נעשו מודאגים ממלחמת גוג ומגוג הצפויה לנו באחרית הימים. תרומותיהם טמאות, אהבתם תלויה בדבר. בין הנבעתים מיום דין זה ניתן למצוא מאות — יש אומרים אלפי — ישראלים שמתפרנסים ממתן שירותים לעמותות, מכוני מחקר ו"אגודות צדקה" שעיקר ייעודם ופועלם הוא הוצאת דיבתה של ישראל בעולם.

"הכרת הטוב" הוא מונח־יסוד ביהדות. הוא נוכח בספרות חז"ל ובכתבי הפוסקים בעת החדשה. כך, בהכרת טובה, צריך לנהוג בטראמפ, ולא פחות באוונגליסטים ושאר גופים לא יהודיים, והם רבים, הפועלים למען העמקת אחיזתו של העם היהודי בארץ ישראל. אולם הממסד התקשורתי, אף שהתגוון קמעא לאחרונה, מוביל נרטיב הפוך — זה המנאץ את האוהבים ומהלל ומשבח את השונאים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו