בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בסך הכל אנחנו די דומים

47תגובות
אשדוד קורונה 2020
AMIR COHEN / רויטרס

זה לא שאני לא יכולה לדבר סרה בציבור החרדי, אני יכולה, ויש לי סיפורים שיגרמו לכם לצקצק ולהרגיש עוד יותר מורמים מעם. אבל הציבור החרדי כל כך שנוא ואם אנחנו שונאים כל כך מישהו, אולי זה אומר שכדאי שנכיר אותו יותר.

אני הייתי הדבר הזה שנקרא חרדית. בתלבושת אחידה: חצאית קפלים כחולה כהה וחולצה מכופתרת בצבע תכלת עם שני כיסים. לתלמידת סמינר בת 16 יש עולם עשיר, גם אם היא חרדית. היא קוראת הרבה ספרים, אם יש לה כישרון מסוים, כמו אמנות או ריקוד, היא תממש אותו בחוג. היא נפגשת עם חברות אצל אחת מהן — מה שמכונה "ערב חברותי" ושם עושים "צחוקים", שזה אומר בחילונית לחגוג.

בחגים, בימי חול המועד, קיים קולנוע חרדי משגשג. אולמות האירועים שבדרך כלל משמשים לחתונות או חגיגות בר מצווה, נהפכים לאולמות קולנוע עם כיסאות פלסטיק של כתר. יש התרגשות מהצפייה בסרט החדש והמטלטל של איזו בימאית, והערב הזה הוא אטרקציה. אפשר לדבר עליו גם חודש אחר כך. ויש שיחות נפש, הרבה מאוד שיחות נפש, קראנו לזה "שחנ"ש".

בחורה חרדית יוצאת עם חברות שלה לקניון וקונה בגדים ב"זארה" ותכשיטים של מיכל נגרין. כשהיינו יוצאות לטייל בשכונה בליל שבת אחרי הסעודה, הרחוב נראה כמו תצוגת אופנה, החל מנערות ועד זוג צעיר שכמו יצא ממגזינים, עם עגלת תינוק "בוגבו".

בבית הספר היסודי היינו יושבות בהפסקות עם קיצור "שולחן ערוך" העוסק ביחסי אישות, כדי לדלות עוד פרטים על מה זה. היינו מצחקקות על זה, ועל האופציה שגם המחנכת שלנו עושה את זה. כאשר בשיעור תורה היה כתוב דברים כמו "וידע אותה", היינו מסתכלות זו על זו בחיוך ממזרי, של הנה בתורה כתוב על זה.

ויש גם אהבה. גם במסדרונות של בית יעקב יש רומנים. לא קוראים לזה כך, קוראים לזה "מתוסבכת". התאהבויות נעורים תמות, לרבות פרפרים בבטן והזיות שווא. כשהרגש היה מול מדריכה או מורה, ולא בר מימוש, הלב היה נשבר כמו לוחות הברית בסיני. ושמעתי על כמה וכמה סיפורי אהבה שכאלה בין בנות אותו גיל.

בחורה חרדית מתחנכת להיות המפרנסת של הבית, כאידיאה. כל אשה חרדית המכבדת את עצמה — עובדת. חינכו אותנו לחיות בצמצום, גם כאידיאה. "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן" (מסכת אבות). חינכו אותנו שלבית של תורה יש מחיר. יש אחריות. והתורה נקנית בייסורים. השאיפה היא לחיות חיי צמצום, בלי מעדנים, בלי סלמון מעושן במקרר.

כנשים חונכנו שאנחנו מחזיקות את הבית, שעול הפרנסה עלינו. בסמינר, לפני שהבנות יוצאות לשידוכים, מדברים הרבה על בית של תורה. אני זוכרת מורה שאמרה לנו, "כשבעלך לומד תורה זאת זכות כל כך גדולה בשמים, כל כך יקרת ערך, שתחשבי שבעלך עכשיו בארצות הברית סוגר עסקה של מיליונים. את לא תתקשרי אליו אם זה לא משהו דחוף, נכון?"

אני נזכרת בבחורה החרדית שהייתי. ודאי שתפישת העולם שלי השתנתה, אפילו באופן קיצוני, אבל זאת עדיין אני. ובסופו של דבר, בסוף ממש — אנחנו, כבני אדם, הרבה יותר דומים זה לזה ממה שנדמה לנו.

לפני כמה שנים, כשכבר הייתי חילונית, השתתפתי בקביעות באיזה מעגל נשים בסגנון רוחניקי, שמטרתו היתה להתחבר לילדה הקטנה שבי ולהתגבר על האגו (זה לא עבד). השיטה במעגל לא היתה דתית. זה היה טיפול אלטרנטיווי סטנדרטי, אך כל המשתתפות היו חרדיות. רובן נראות כמו המורות שלי בבית הספר, מה שמכונה "יאכנע". נשים שאם הייתי פוגשת ברחוב לא הייתי מעלה בדעתי שיכול להיות לי שיח אתן. אבל הכאב שעלה שם היה אותו כאב, גם אם הופיע במלבושים שונים. אצל אחת בגין קשיי הגירושים מגבר אלים, ואצל אחרת בגלל מערכת יחסים קשה עם בתה המתבגרת, ואצל שלישית בשל כאב ישן שצף מול אביה המתעלל. מאחורי הבגדים המסורבלים, הגרביים בצבע גוף והפאה — היתה נפש. הדבר הזה שאנחנו באמת, כמו בלילה לפני השינה, כשהתפאורה נשמטת.

הכותבת, חרדית לשעבר, למדה במוסדות בית יעקב של החינוך העצמאי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו