בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיקי זוהר ותהליך הלויניזציה

179תגובות
יו"ר הקואליציה, מיקי זוהר
אוהד צויגנברג

מיקי זוהר מתחרט. שוב. מיום שנכנס לכנסת, בגיל 35, ועד היום, נדמה שבכל יום הוא צובר עוד דבר מה להתחרט עליו. משפחות שכולות, איומים, חרמות, גסויות, מה לא עבר עליו, במה לא העביר את עצמו. בשבוע שעבר הוא החליט שדי, חלאס עם השטויות: "קיבלתי החלטה עם עצמי לשנות גישה".

מאז התמנה ליו"ר הקואליציה ניסיונותיו החוזרים ונשנים לשנות גישה נכשלים שוב ושוב. נהוג לחשוב שכל כישלון כזה ("כחול לבן הם סכנה למדינה") הוא פעולה מרטירית בשירות נתניהו, אבל במקרה המיוחד שנקרא מיקי זוהר גם ראש הממשלה לא נתקל; אדם שלא צריך לקרוא לו, כי הוא בא לבד. מטעמו.

כדאי להיזכר בהקלטה ההיא, מתחילת הדרך: "לא מעניין אותי אף אחד — לא ביטן, לא ראש הממשלה, לא הליכוד. נטו מיקי זוהר". המלים הללו מנחות את זוהר. הניסיון לרצות את נתניהו עדיין קיים — הוא ישמח לטפיחה על השכם, בוודאי למינוי יוקרתי (שר האוצר). עם זאת, הוא גם מכיר את קורבנות הנאמנות שהושלכו בצד הדרך — מאיוב קרא הסהרורי ועד דוד ביטן הפיקסר — ומסיק שסופו המתוכנן דומה.

מיקי זוהר רוצה אפוא להימלט ממה שהכין לו הגורל: להיות עוד מרוקאי מהפריפריה שמרקד לפני השליט; הוא רוצה לפרוץ את תקרת הזכוכית המשוריינת ביותר בליכוד: להיהפך מליצן חצר לפוליטיקאי אימתני. זוהר רוצה לעבור לויניזציה.

יריב לוין, יושב־ספריות מנומס אך מהפכני, הוא הארכיטיפ. האדם שאימץ את האיטיות ואת הסבלנות להשגת הכ"ף היחידה שחשובה: כוח. לוין הוא דוגמה חיה להצלחה בטוחה, אך כזאת שנראית רחוקה מזוהר הסוער מרחק שנות אור. זוהר בוודאי מביט בו כפי שאדם צמא למשמעות מביט בנזיר הסטואי שישנה את מסלול חייו; מבקש לשמוע ממנו כיצד ויתר על תענוגות החיים (תיק המשפטים), מה סוד ההימנעות שלו מפיתויי התקשורת ומה נתניהו מוצא בו, דווקא בו.

הדרך לשינוי עוד ארוכה, יאמר לו יו"ר הכנסת, עליך להבין את כוחו של הזמן. זוהר יודע את זה (ברור, ברור, איזו שאלה), אבל כבר משתוקק כל כך להפגין את עצמיותו החדשה. "כשמתבגרים, דברים משתנים בך. גם הדרך שבה אתה רוצה להביע את העמדות שלך", מיהר להתגאות באוזני ניר גונטז' כבר ב–1 ביולי, בתהליך שקיבל עליו לעבור — ולפתע פלט את התורה הלוינית כולה: "תוכן הדברים שלי רק ילך ויחריף, וההתמתנות בדרך הדיבור רק תלך ותגבר". לוין בוודאי הניד בראשו באכזבת מחנך.

לכן היה כמעט מכמיר לב לחזות בו נופל שוב. כה מרוכז היה בנימוסין והליכות, עד ששכח לסכל את ההצבעה בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית לפרשת הצוללות. יו"ר הקואליציה הפסיד לאופוזיציה 25:23. לוין נאלץ להציל אותו, לבטל את התוצאות בהסבר קלוש ולשלם על כך מחיר ציבורי. איזו פדיחה.

לא יהיו לזוהר עוד הרבה הזדמנויות לטעות. ללוין יש בחיים מטרות חשובות יותר מללמד אותו שוב ושוב. וזוהר עדיין נדרש לתרגל את הבסיס: עסקנות פוליטית היא דבר להשתעשע בו לכל היותר; הפעולות שנעשות, החוקים שמחוקקים, ההסכמים שחותמים, הם העיקר, למרות הכל. אם יעמוד בכך, ייתכן שזוהר ייהפך למי שהוא חולם להיות: אדם שמעטים אוהבים, אך מעטים עוד יותר מזלזלים בכוחו. אם לא, הוא כבר יודע איך יגמור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו