בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסולידריות מתה

202תגובות
לימודים בישיבה בבני ברק בתקופת הקורונה
Oded Balilty/אי־פי

אחת המסקנות המיידיות ממשבר הקורונה נוגעת לחשיבות ההשקעה במערכת הבריאות הציבורית, לאחר שנים שבהן דווקא ההוצאה הפרטית על בריאות זינקה.

אלא שהמסקנה הזאת מתנגשת עם אחת הרעות החולות שהתגלו במשבר הזה — חלקים בחברה החרדית מפירים את הוראות הממשלה בגלוי, מסכנים את בריאות הציבור וממחישים כמה קטנה מידת הסולידריות כאן. זהו איום חמור על יכולתה של ישראל לספק שירותים חברתיים מפותחים. כיצד ניתן לגלות סולידריות כלפי מי שמפר את הנחיות הסגר והבידוד החברתי ומגדיל את הסיכון של אחרים להידבק?

פרופ' מילטון פרידמן, חתן פרס נובל ואחד הכלכלנים החשובים במאה האחרונה, אמר שישראל אינה יכולה להיות מדינת רווחה, כי יש כאן קבוצות רבות ששונאות זו את זו. רק שוק חופשי יעבוד במקום כזה, פסק. זה היה בשנות ה–70, ומאז ישראל עברה כברת דרך מהסוציאליזם ותחלואיו לקפיטליזם ותחלואיו.

שיעור ההוצאה הממשלתית על שירותים חברתיים בישראל נמוך לעומת הממוצע במדינות ה־OECD, אך לעומת זאת בשני העשורים האחרונים חלה עלייה בשיעור ההוצאה הפרטית על בריאות וחינוך. מי שיכול להרשות לעצמו קונה יותר חינוך ובריאות ולא מסתפק במה שהמערכות הציבוריות מספקות. הבעיה היא שמדובר במערכות קריטיות לתפקודם התקין של המשק ושל הסדר הציבורי, ולכן ביסודן הן חייבות להישאר ציבוריות וממלכתיות.

משבר הקורונה בעיצומו, ועדיין לא הגענו לרגע שבו נצטרך לשלם את עלותו המפלצתית. כשהרגע הזה יגיע, יעלו השאלות על אופן חלוקת הנטל, על טיבה של מדיניות הרווחה ועל מידת הסולידריות שצריך לגלות כלפי מי שאינו משתף פעולה עם משימה ציבורית בריאותית קריטית. מי שחשב שההבדלים בין החברה הכללית לחרדית מתבטאים רק בלימודי ליבה, שוויון בנטל השירות הצבאי ושיעורי ההשתלבות בשוק העבודה, גילה שהם חלים גם על תפישת מקורות הסמכות — אפילו בעת משבר חמור, שיש לו השלכות בריאותיות וכלכליות על כל הציבור.

האינסטינקט המיידי של כלכלנים ופוליטיקאים הוא לאיים בשלילת תקציבים למוסדות החינוך שהפרו את הוראות הממשלה. ספק אם פוליטיקאים כמו שר הבריאות יולי אדלשטיין ושר המשפטים אבי ניסנקורן, שכבר איימו לעשות זאת, מתכוונים לכך. ממשלת נתניהו הנוכחית לא תעשה זאת, וגם לא ממשלה אחרת בראשותו, לנוכח הברית שלו עם המפלגות החרדיות. גם אכיפה משטרתית כוחנית אינה באה בחשבון, משום שזו עלולה להביא לשפיכות דמים.

השאלות לגבי אופן הטיפול הרצוי בחברה החרדית לא ייפתרו כשיימצא החיסון לקורונה, אלא יחריפו וימוקדו בסוגיות הכלכליות. יגיע הרגע שבו המדינה תידרש להתמודד עם החוב הממשלתי והגירעונות מצד אחד, ועם הצורך בהשקעה במערכות הבריאות והחינוך מצד שני.

האתגרים הללו יחייבו העלאת מסים וקיצוץ בהוצאות. מי יממן זאת? מי יקבל פחות שירותים חברתיים? אלה הדיונים שיעסיקו אותנו עם קץ המשבר. החרדים יגיעו לדיון הזה כשהאווירה ציבורית טעונה מאוד נגדם. החברה הישראלית כבר השלימה עם בחירתם שלא לשרת בצבא ולוותר על לימודי ליבה, אך היא מתקשה לקבל את ההתנהלות המופקרת ביחס להנחיות הבריאותיות.

החרדים השכילו עד כה למקסם את כוחם הפוליטי, אך הם עלולים לגלות שהתנהלותם במשבר הקורונה תייצר מפה פוליטית שבה יהיה להם פחות כוח, ולציבור הישראלי יהיו פחות סובלנות ומשאבים למימון אורח החיים שלהם. הם פגעו לא רק בעצמם, אלא ביכולת לייצר כאן מדיניות רווחה מפותחת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו