בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חמוצים, בבחריין כבר הייתם?

121תגובות
מימין: בן זאיד, טראמפ, נתניהו ואל-זיאני עם ההסכמים החתומים, היום בבית הלבן
SAUL LOEB - AFP

בעת בלות שלטונו, תוצאת הידרדרותו המוסרית והאנושית, היתה לבנימין נתניהו עדנה מדינית. רק לפני חודשים אחדים כתבו ואמרו הפרשנים המובילים שהוא רוצה להירשם בהיסטוריה כמי שסיפח חלקים מיהודה ושומרון. מתברר שהם טעו. השגת חוזי שלום עם איחוד האמירויות ובחריין חשובה לו יותר, גם אם בכך יסתום את הגולל על החלת החוק הישראלי על ההתיישבות היהודית ביו"ש.

צריך להיות חמוץ מושבע כדי להחמיץ פנים לנוכח מה שהתחולל ביום שלישי על מדשאת הבית הלבן. אל הנרגנים משמאל, שהאשימו אותו במכירת הפלסטינים בנזיד עדשים, הצטרפו לא מעט מאוכזבי ימין, שהאשימו אותו במכירת הריבונות ביו"ש תמורת נורמליזציה שקיימת בלאו הכי.

הימין האידיאולוגי, למרות ניסיון רע ומר עם נתניהו, מעולם לא איבחן אותו נכונה, ועל כן לא נטש אותו עד היום. לנתניהו יש אסטרטגיה מגובשת: להשיג את הכרת המדינות הערביות המתונות בישראל. אחד השלבים שלה הוגשם כעת. להשגת היעד הזה הוא זורק מפעם לפעם לחלל האוויר הבטחות סרק לבנייה מסיבית ביו"ש ולשחרור תוכניות בנייה בירושלים. אחר כך, במגעים החשאיים עם המדינות הללו, הוא מסכים להקפיא או לבטל כליל את מה שהבטיח למחנהו הפוליטי.

להערכת רבים, הוא מעולם לא התכוון באמת להחיל את החוק והמשפט הישראלי באזורי ההתיישבות ביו"ש, גם לא בבקעת הירדן. הוא ניצל את "תוכנית המאה", שאותה הגה ולמענה גייס את הבית הלבן, כדי לוותר עליה למען הסכמי הנורמליזציה. כך יוכל לטעון שהאמירויות ובחריין הן שעצרו את הסיפוח כדי לאפשר הקמת מדינה פלסטינית בעתיד.

כבודם של האינטרסים במקומו מונח. אך הסיבה העמוקה שמצרים כרתה שלום עם ישראל (ולימים גם ירדן), נעוצה בהפסד המוחלט שלה במלחמת יום הכיפורים. אז חדרה לתוכה ההכרה, שאם לא ניתן לנצח את ישראל במלחמת הפתעה מוחצת בשתי חזיתות, מוטב להפיק תועלת מהכרה בקיומה. אלמלא עוצמתה של ישראל; אלמלא הגיעה מדינת היהודים להישגים כבירים — צבאיים, מדעיים וכלכליים — שום מדינה ערבית לא היתה משתכנעת לנהוג כמצרים. אכן, העוצמה — ולא הצדק — היא שמקדמת את ההכרה בנו במרחב עיקש ופתלתול זה. יואב שורק, עורך "השילוח", טוען שהמהלך האחרון שב ומוכיח את עקרון "קיר הברזל".

השבוע שוב הוכח, שהפייסנות הנאיבית של ממשלות יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק הסתיימה באסונות בנפש, בזעזועים פנימיים ובהיעלמותו הפוליטית של המחנה שהובילו. מה שהתרחש ביום שלישי מוכיח, שההליכה בנתיב ההכלה והחולשה — פרי רגשות אשם שנטעו זרמי חשיבה מופרכים, בהם אנטי־ציוניים, בציבוריות הישראלית — הביאה עמה רק ייאוש, אסונות וכישלונות. שאריות הנרפות הזו מלוות גם בימים אלה את המנהיגות הצבאית והאזרחית במערכות שחמאס וחיזבאללה מאתגרים אותנו בהן.

במדיניות הפנים נתניהו הוא סכסכן ומפלג. זו הסיבה שנכשל בה כישלון חרוץ. פארסת הסגר המתחיל היום היא פסגת הכישלון. במדיניות החוץ הישגיו ראויים לציון. אין בנמצא היום דמות ישראלית המתקרבת ליכולותיו בתחום הבנת הזירה האמריקאית, ותמרון השולטים בה למימוש האסטרטגיה שאליה הוא חותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו