בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת דרייפוס הישראלית

166תגובות
רוני אלשיך
צילום מסך מתוך אתר mako.co.il / קשת 12

המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך העניק לאחרונה סדרה של ראיונות מלטפים לקידום ספרו, שקיבל את הכותרת האירונית "ערכים במבחן". למרות שידוע לכל כי הקדנציה שלו כמפכ"ל היתה רדופת שערוריות — מהתבטאות גזענית נגד האתיופים ועד הגנה על ניצב שנחשד בהטרדה מינית — הראיונות כוונו לבסס את דמותו של אלשיך כגיבור מיוסר אשר בחר לדבוק בחובתו המוסרית על פני נטייתו הפוליטית.

אולם, פרשה אחת מעידה על סולם ערכיו יותר מאחרות: הרג האזרח יעקוב אבו אל־קיעאן והפללתו כאיש טרור. בראיונות האחרונים מיחזר אלשיך את סיפור פיגוע הדריסה, וטען כי מאז שאמר את הדברים לא הוכח אחרת. באופן סמלי, אלשיך חזר והפליל את אבו אל־קיעאן בדיוק כאשר משפחתו הגישה תביעת נזיקין, באמצעות עו"ד משה קריף, נגד המשטרה על רשלנות, הפקרה, הפללה, וסחר בגופה של אזרח ישראלי.

מעיון בתיק החקירה של מח"ש בעניין, כמו גם מעדויות של גורמי המודיעין בשטח, עולה תמונה מעוררת השתאות: השוטר שפתח באש לעבר רכבו של אבו אל־קיעאן סיפר בעדותו במח"ש: "לא יכולתי לדעת שמדובר במפגע או שמדובר בפיגוע דריסה". שוטר נוסף, שאף הוא פתח בירי לעבר הרכב, טען שירה לא בשל חשש לאירוע טרור, אלא בשל "חשש שמדובר בנהג פראי" (אל־קיעאן נהג במהירות של 10 קמ"ש). זאת ועוד, מותו של אבו אל־קיעאן נגרם משום שהופקר למוות כתוצאה מאיבוד דם, כפי שניסחה זאת ד"ר מאיה פורמן שערכה את המסמך המסכם של הניתוח שלאחר המוות: "לו היה מקבל טיפול רפואי לא היה נפטר".

עדויות גורמי המודיעין מלמדות גם על מנגנון ההפללה שהופעל בהנחייתו של אלשיך, שבאופן רשלני ניסה להמציא ראיות שיבססו סיפור רקע על פעילות והזדהות, כביכול, של אבו אל־קיעאן עם דאעש. דקות לאחר סיום הירי הגיעו לזירה מפקדי המחוז עם אנשי מודיעין מהשב"כ ומהמשטרה, ואנשי ביטחון שכמה מהם הכירו מקרוב את אבו אל־קיעאן, ואליהם הצטרפה גם דוברת המחוז.

ההיכרות מוקדמת של אנשי המקצוע יחד עם קריאה נכונה של הטופוגרפיה, כולל המדרון המכוסה אבנים שהביאו לאיבוד השליטה ברכב, הובילו למסקנה הראשונית כי ככל הנראה מדובר בתאונה טרגית. דוברת המחוז התבקשה להעביר את הערכת גורמי המודיעין בשטח לדוברת המשטרה מירב לפידות, שישבה עם אלשיך בחפ"ק שהוקם בצומת שוקת. ואולם, לפי העדויות, אלשיך התנגד למסקנה והתעקש כי מדובר באירוע טרור וכי זו העמדה היחידה שהמשטרה תציג.

דוברת המשטרה לפידות עלתה לשידור ברדיו בשמונה בבוקר, ובהנחייתו של אלשיך הודיעה נחרצות כי מדובר במפגע של דאעש, אך החיפוש המשטרתי אחר ראיות בביתו, החל רק כעבור שעתיים, בעשר בבוקר. החוקר עבד זערני סיפר בחקירתו: "במהלך החיפוש נתפסו מספר לא תקין של גיליונות עיתון עם כתבות על דאעש". מה באמת נמצא בביתו של יעקוב אבו אל־קיעאן? שלושה גיליונות של העיתון "ישראל היום" מ–5.11.2015, שבהם דווח בעמוד הראשון על פיגוע דריסה בחברון ועל הפלת המטוס הרוסי על ידי דאעש בסיני. בכל סלסלת עיתונים ביתית, יש אוסף עיתונים ישנים, ואף אזרח ישראלי לא מעלה בדעתו, שהעיתונים שנקבצו שם יכולים להעיד על כוונה פלילית או טרוריסטית.

אבל גם לאחר ההפללה הפומבית, גורמי המודיעין המודאגים עדיין ביקשו להציג עמדה שונה, ובישיבה של פיקוד המשטרה אחר הצהריים באותו יום, הם העריכו כי אין מדובר בפיגוע. בתגובה טענו בכירי הפיקוד של המחוז כי מדובר בפיגוע וכי זו הנחיה ישירה של המפכ"ל. למחרת, ב–19.1.2017, פנתה המשטרה לבדוק את תכולת שני המחשבים שנמצאו ברכבו נקוב הכדורים של אל־קיעאן, אולי שם כמוסים הסודות שיחברו את הקורבן לדאעש. תוצאות הבדיקה הוכיחו כי לא היה דבר בין פרסומי המשטרה לבין מה שנמצא במחשביו.

לפי דו"ח פעולה, חיפוש והפקת ראיות שהפיקה המשטרה בסוף ינואר "לא נמצא חומר רלוונטי לחקירה בשני הדיסקים, על אחת כמה וכמה — לא נמצאה אינדיקציה לגבי גלישה ו/או אחזקה של חומר פחע"י המרמז על רצונו או תכנונו של המנוח לבצע פיגוע". גם מבדיקת המשטרה את שיחות הטלפון הסלולרי של אבו אל־קיעאן, עלה כי "בכל התכנים לא נמצאו דברים שרלוונטיים לחקירה".

שאלה מטרידה אחת עולה שוב ושוב: מדוע התעקש אלשיך לשייך את המורה המסור דווקא לדאעש ולא למשל לחמאס, או לג'יהאד האיסלאמי? התשובה קשורה כנראה לאירועים ביטחוניים אפופי חשאיות, שאלשיך היה מודע להם מתוקף עברו בשב"כ.

בשנת 2016 נסעו שני תושבי חורה לטורקיה, לכאורה במטרה לחצות את הגבול ולהצטרף לדאעש. כתוצאה מכך, נעצרו כשישה תושבים, מורים בבתי ספר, בחשד שהם תומכי דאעש. החקירה לא הניבה דבר והם שוחררו. אירועים אלה הטרידו את מנוחתו של המורה אבו אל־קיעאן, שבחר לנקוט פעולה מעוררת השראה בכוונה לעודד את הזדהות תלמידיו עם המדינה וסמליה: הוא יזם והוביל טקס להנפת דגל ישראל בכניסה לבית הספר.

הנסיבות שבגינן אלשיך העליל על האזרח יעקוב אבו אל־קיעאן, עד כמה שניתן לדבר עליהן, קשורות במסכת שב"כית פתלתלה. ניתן רק להעריך כי התקרית גרמה לאלשיך, באופן אינסטינקטיבי, לעשות שימוש בטרגדיה אזרחית כדי לעבות סיפור ביטחוני. אל־קיעאן היה ככל הנראה קורבן ששירת עלילה שאין לו כל נגיעה אליה.

אם כן, מדוע הפרקליטות וכלי התקשורת המודעים כבר לממדי עלילת הדם שרקח המפכ"ל נגד אבו אל־קיעאן עדיין מלטפים את אלשיך? האם הקרדיט על פתיחת החקירות נגד בנימין נתניהו הוא סיבה מספקת כדי למחול לאוכף החוק שמעל באופן כה בוטה בשלטון החוק וטפל אשמת שווא על אזרח חף מפשע? זוהי פרשת דרייפוס הישראלית, ועד שלא תיפתח חקירה פלילית, הארץ לא תשקוט.

פרופ' בן־זקן מלמד בקריה האקדמית אונו, וחבר מועצת "1948 — מתחילים מחדש"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו