בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלושת הבי"תים של העידן החדש: ברדק, ביזיון, בושה

23תגובות
נתניהו וטראמפ בטקס החתימה על הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין בוושינגטון
נועם גלאי

ביום שישי שעבר צעדתי עם אלפים רבים, במצעד "מגש הכסף", מבית פרומין בירושלים, משכן הכנסת בעבר, לרחוב בלפור, בואכה מעון ראש הממשלה, במחאה נגד ראש הממשלה, מנהיגותו וממשלתו. הצעדה היתה חוויה מתקנת למתרחש כאן בחודשים האחרונים — ימים בהם מדינת ישראל אינה מתנהלת, אינה מונהגת וגולשת מטה מטה במדרון חלקלק. עוד קצת והלך עלינו. המסר היה פשוט: "ביבי תתפטר". הארגון ובהירות הדברים שנישאו בהפגנה הם שיצרו את התחושה— "כן! אנחנו יכולים!" אפשר להעיף את בנימין נתניהו.

אפשר? אני מקווה. הכרחי? בוודאי.

לא יהיה זה מופרך או מופרז לומר כי בניכוי המלחמות ופיגועי הטרור שידעה ישראל, את הימים הרעים ביותר בתולדותיה אנחנו חווים עכשיו. ידענו ממשלות כושלות בעבר. ראינו תככים פוליטיים, שחיתות ומה לא. אך העבר מחוויר לעומת הצבע בו צבועים הימים האלה. שחור הוא הצבע, ושחור הוא לא תמיד יפה.

ערב ראש השנה ראוי לומר כי לישראל ולישראלים דרושה שנה טובה יותר משנת תש"ף. יהיה זה הישג צנוע, אך חיוני מאוד. לא רק בגלל העייפות מכשלי הממשלה — זה הכרחי לעתידה של חברה חפצת דמוקרטיה ושלטון תקין. ואת הסחורה הזו נתניהו והגמדים המקיפים אותו — אוחנה־כץ־זוהר־מארק־אלקין־גלנט־רגב — אינם מסוגלים לספק מחמת העיסוק בחילוץ נתניהו מהטינופת שבה השקיע את עצמו.

קחו למשל את אחד מפסוקי השנה מפי יו"ר הקואליציה, מיקי זוהר: "אדם חכם לימד אותי את שלושת הכ"פים: כוח, כבוד וכסף. בדרך כלל אדם לא יצליח להשיג את כל השלושה. לכן אני, מבין שלושת הכ"פים, בעיקר עובד על הכ"ף של הכוח, ומקווה מאוד שבסוף היא תקנה לי את הכ"ף של הכבוד". יש להודות כי מאז אמירתה האלמותית של השרה מירי רגב, "עשיתי מהפכות שאני חושבת ששני שרים אחרי לא יצליחו לתקן מה שעשיתי" — לא נשמעה שנינות מן המעלה הזו. גם הפנינים שפיזר שר האוצר, ישראל כ"ץ, בתגובה למכתב ההתפטרות של ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, שאול מרידור בוהקות למרחוק: "כל המכתב שלו הוא קשקוש. אין שום בעיה בפעילות משרד האוצר". נכון, אין שום בעיה. גם העובדה הפיצפונת שאין תקציב היא לא בעיה, כי כשאין תקציב, לא רואים גירעון.

רגיעון נוסף בשירות נתניהו תרם לאחרונה יונתן אוריך. הדובר ומנהל הניו־מדיה של ראש הממשלה ודובר תנועת הליכוד, כתב בתגובה למאמר ב"הארץ": "נתניהו בהחלט מעודד קריאת ספרים" ("הארץ", 6.9). אם כך, הרשו לי להמליץ לאוהב הספר נתניהו, על השיר "הולדת הבן", משירי "גלות המשוררים" של ברטולד ברכט: "משפחות, כשנולד להן בן,/ רוצות שיהיה אינטליגנטי./ אני, שהאינטליגנטיות/ החריבה לי את חיי/ יכול רק לקוות, שבני/ יתגלה בבוא הימים/ כחסר ידע, עצל דעת/ או־אז יהיו לו חיים שקטים/ של שר בממשלה" (תרגום: ה. בנימין).

תודה לאוריך ולנ"ל, ולזוהר, האיש והכ"פים, שסייע לי להכתיר ולהגדיר את שנת תש"ף בשלושה בי"תים, המזוהים עם משבר הקורונה בניהול נתניהו, ומיטיבים להגדירו גם בענייני מטוסים וטיסות, שיתוף שותפיו לממשלה בחתימות על הסכמים מדיניים, ועוד: ברדק. ביזיון. בושה.

השבוע הודיע נתניהו כי זה עתה החל עידן חדש בחיינו — הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין, שלא הוצגו לממשלה. ואני, רק שאלה לבני גנץ וגבי אשכנזי: שם, מתחת לאלונקה, אוהבים את העידן החדש?

ובכל זאת, הטעות הגדולה ביותר של נתניהו היא, כי אינו רואה שיותר ויותר ישראלים מסרבים לראות את עצמם כ"מגש הכסף" שעליו ניתנה לו, לנתניהו, מדינת היהודים. ואולי זהו העידן החדש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו