בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה הם כל כך מפחדים מהקריפטו

תגובות
ביטקוין ודולרים
Dado Ruvic / רויטרס

"קריסת הקריפטו", הכריזו בהתלהבות תמוהה כלי תקשורת רבים אחרי הנפילות הגדולות של מטבעות הקריפטו בשבועות האחרונים. "לא תורם שום דבר לחברה", הכריז ביל גייטס השבוע, והידהד את דברי חברו הטוב וורן באפט, שלא מחמיץ הזדמנות לתקוף את הקריפטו. "לא שווה כלום", אמרה על הקריפטו השבוע גם נגידת הבנק המרכזי האירופי, כריסטין לגארד.

חשוב לשים לב לקולות האלה — מבחר הציטוטים לעיל חלקי ביותר — לאגרסיביות הממוקדת שלהם כלפי הקריפטו, שלמרות כל הרעש, עדיין בחיתוליו. למה הדבר דומה? למי שרואים רוח המטלטלת שתיל קטן ומכריזים שהוא "לא שווה שום דבר", במקום לחשוב איך להגן עליו. מי מתבטאים ככה? רק מי שלא רוצים לראות את השתיל הזה גדל להיות עץ. וצריך להיות תמימים מאוד או עיוורים כדי לא להבחין לאיזה צד של ההיסטוריה שייכים כל אותם כוחות גדולים, מכובדים ואמינים כביכול, המבקשים בנחרצות להכריז על מותו של הקריפטו כמעט בטרם נולד באמת. ואי אפשר שלא לשאול: לאן נעלמת הנחרצות שלהם כאשר מדברים על הכישלון שלהם בניווט המערכת הכלכלית והפיכתה לבועה שמתפוצצת לנגד עינינו היום?

מה שמאפיין את כל הקולות האלה, הן מצד התקשורת הממוסדת והן מצד בעלי הכוח הכלכלי והפוליטי, הוא שהם יונקים את כוחם וזהותם מתוך הסדר הקיים, המבוסס, בסופו של דבר, על המונופול שיש למדינות על הכסף. הקריפטו, מעצם מהותו — בלי לצמצם את המהלך הגדול הזה למטבע מסוים או לרגע הנוכחי בתהליך — חותר בדיוק לפירוק המונופול הזה. שם טמונה הבשורה הגדולה שלו (שעוד מן הסתם רחוקה ממימוש, ויש עוד הרבה שאלות גדולות לפתור בה). אי אפשר להתבונן בתאווה הזו לקעקע את הקריפטו מיסודו, להכריז על "קריסתו", בלי להבין שהמהלך של מערכת כלכלית מבוססת טכנולוגיית בלוקצ'יין — כלומר, כזו שבמהותה יש שקיפות וביזור השליטה — הוא חלק מהותי בתהליך של "סוף עידן הפוליטיקה", כלומר, בהתפוררות הפרדיגמה המעניקה למדינות את השליטה הבלעדית על המערכת הכלכלית העולמית.

הרי, אלמלא המהלך הגדול היה מאיים על כל מי שמבקשים לקבור את הקריפטו, אלמלא עצם האפשרות המהפכנית הדרמטית הטמונה בחירות האזרחית שהוא מציע, הם היו מתגייסים, יחד עם עוד רבים, כדי לשפר את המערכות הישנות, להציע אלטרנטיבות טובות ויעילות יותר, המבוססות על הערכים שעליהם הקריפטו מבוסס. אלא שהם לא עושים זאת. המטרה שלהם היא להרוג את המהלך כולו, כלומר, לשמר את הסטטוס קוו המנוון.

וההבנה שהמאבק הדחוף ביותר היום ניטש בין אנשי האתמול, נציגי הסדר והכוח הישן, אל מול האזרחים והאינטרסים שלהם — מאבק שהקריפטו הוא רק עוד דוגמה לו — קריטית עבור כל מי שרוצים בכנות לקדם את המציאות האנושית. מתוך אותה הבנה יש להבין את ההכרזה — הצפויה להחריד למי שקורא מדור זה — של נגיד בנק ישראל ש"בכל התרחישים ישראל לא תוכל לעמוד ביעדים (יעדי האקלים, י"א) אליהם התחייבה", ואת הרצון של עוד ועוד גופים לסרס את הרשתות החברתיות. הכל חלק מאותה תמונה, מאותו מאבק.

מדינות הלאום, שהן האבא והאמא של משבר האקלים, לעולם לא יהיו אלה שיפתרו אותו, בדיוק כמו שסדר המבוסס, בין היתר, על היכולת שלו לעשות מניפולציות בשיח, לא ירצה לעולם שיח חופשי באמת, ובדיוק כמו שמי שיש להם מונופול על הכסף יעשו הכל כדי להגן על המונופול הזה. באמת צריך להיות תמימים או עיוורים או משוחדים כדי לא להבין את זה.

yair.assulin@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו