בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסכסוך עם הפלסטינים אינו מלחמת דת. אל תהפכו אותו לכזה

19תגובות
הפגנה של סטודנטים ערבים באוניברסיטת תל אביב, בשנה שעברה
מוטי מילרוד

לאחרונה אני מאוכזב מהקול השפוי של השמאל הישראלי שמיתריו נהרסו, מאוכזב מהעיתונאים הביקורתיים שחקירותיהם נחלשו, מאוכזב מאנשי השלום שדרכיהם נעלמו, מאוכזב מהפוליטיקאים שכל הבטחותיהם הופרו, מאוכזב מהאקדמאים שכל הצהרותיהם נבלמו, מאוכזב מאוכפי החוק והסדר ששיטותיהם התקלקלו, ומאוכזב מערבים ויהודים ששנאתם וגזענותם רק התחזקו. אבל אני גאה מאוד בסטודנטים שאכפת להם מהעולם גם אם יוכו או ייעצרו.

אבל לא האכזבה והגאווה הן אלו שמעסיקות אותי בסכסוך הדמים הישראלי-פלסטיני, שחי, נושם וקיים גם אם חלקים בציבור התעייפו מחיפוש אחר שלום אמת בינינו ובין הפלסטינים בשטחים. מה שמעסיק אותי ומדאיג אותי היא המציאות שמתפתחת מול עיננו, גם אם חלק מאתנו עוצם את עיניו כדי לא להתמודד עמה. מציאות שבה הסכסוך המדיני-פוליטי מקבל בהדרגה תיוג של מלחמת דתות ממשית.

כבר יותר משנתיים שהחיכוכים בין האוכלוסייה הערבית והיהודית הקשים מקושרים ע"י התקשורת הישראלית, בצדק או שלא בצדק, לחודש הרמדאן, לחג הפסח ולאחרונה גם לכנסיית הקבר. השיא היה בהריגתה של העיתונאית הבולטת שירין אבו-עאקלה שהכניס את כל הציבור הנוצרי והמוסלמי כאחד בארץ ובעולם למסלול חדש של מלחמה דתית עם היהדות הציונית, שבה אין צד מרוויח אלא רק צדדים שישחקו לידיהם של פנאטיים דתיים, שאין להם כל קשר לעקרונות כל הדתות הדוגלות בשלום ושוויון.

קשה לי עם העובדה העצובה שלאחרונה בקמפוסי המוסדות להשכלה גבוהה סטודנטים ערבים כיהודים מפחדים רק בגלל שהם ערבים או יהודים. בתור פרופסור ערבי מוסלמי שמרני, הממונה המוסדי על שלוב ערבים באוניברסיטת תל אביב, אני פועל לילות כימים לשותפות בחיים בין ערבים ויהודים בקמפוס ומחוצה לו מתוך אמונה שלמה בדרכי שלום שהדתות קוראות אליו. אלא שאני ושכמותי אינם מסוגלים להתמודד עם קבוצות קיצוניות שמשתמשות בדת כדי להעצים את פגיעתן, כפי שקרה בשבוע שעבר עם החוליגנים העבריינים  שהגיעו בשעות הערב אל מול שערי האוניברסיטה.

המתפרעים קיללו את הנביא מוחמד, קראו "מוות לערבים" ואף איימו בשחיטה ממשית של סטודנטים ערבים במעונות הסמוכים. קראו ואיימו, אך לא נעצרו על ידי המשטרה שהוזמנה על ידי אנשי האוניברסיטה. אותה משטרה שרק יום קודם עצרה שלושה סטודנטים ערבים בהפגנת מחאה ביום הנכבה, ושלא טרחה לבדוק את עצמה כיצד אין ולו עצור יהודי אחד למרות שבאותה מחאה היו גם מפגינים יהודים שהתפרעו בהתקוטטות הפיזית שפרצה. איני פוטר מאחריות את כל מי שהוכח שנהג באלימות בהפגנה לציון יום הנכבה, אבל ככלל מדובר בעיקר בסטודנטים ולא בעבריינים צמאי דם ומכות.

אסור שהסכסוך הישראלי-פלסטיני יהפוך למלחמה בין דתות, כי אם הוא ימוסגר כך הוא יגרור מאמינים רבים יותר לצעדים קיצוניים יותר ויאפשר לרשויות להתנער מאחריות, כי מי יכול להשתלט על מלחמת קודש? הסכסוך הוא פוליטי-מדיני מובהק, והוא ייפתר רק על ידי משא ומתן מדיני אמיץ. לכן אנו זקוקים בדחיפות למלאי חדש של מנהיגים פוליטיים, אך גם דתיים, אמיצים ולא פחדנים, שיובילו את האזור למסלול של שלום מדיני ולא למסלול של אבדון בין-דתי. עלינו לחזור לשולחן המשא ומתן מבלי לזרוע ייאוש בין-דתי בדרך, לא חשוב איזה חג מתקרב.

פרופ' משהראוי הוא יושב ראש ועדת ההיגוי לשילוב ערבים באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו