בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רינאווי זועבי אינה סילמן. היא תיזכר כחסרת אחריות, לא גיבורה

45תגובות
רינאוי זועבי בנוה אילן, אתמול. "רציתי שמרצ תגנה את התנהלות המשטרה"
אוהד צויגנברג

"יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה, יש דברים שאי אפשר להבליג עליהם. אני לא הוזה באשליות – אני לא יכולה להמשיך עוד בקואליציה", כך אמרה חברת הכנסת ג'ידא רינאווי-זועבי בראיון ליונית לוי בערוץ 12 בנחרצות. כמה יופי יש בדבריה של רינאווי-זועבי שדיברה מדם לבה באותו רגע וביקרה את התנהלות הממשלה: " אני לא חלק מהקואליציה הזאת. החודש האחרון היה לי מאוד קשה. המראות שהגיעו מאל-אקצא וההתנהגות הברוטלית נגד מתפללים. לא יכולתי לחיות עם התמונות מההלוויה של שירין אבו-עאקלה".

זה היה הרגע האופטימי בראיון, שבו האידאולוגיה שלה בצבצה. סוף כל סוף אישה, ערביה, שחברה בקואליציה ימנית במהותה, מעזה להשמיע את קולה ולבקר את הלך הרוח – לבקר את הממשלה והמדיניות שלה כלפי החברה הפלסטינית משני צדי הקו הירוק. רגע השיא היה כשהיא הצהירה: "כנראה שאתם עדיין לא מכירים נשים ערביות. כשאנחנו מחליטות - אנחנו מחליטות".

ובכן, הדרמה של רינאווי-זועבי הסתיימה והיא תיזכר כהתנהלות חסרת אחריות, במיוחד כלפי נשים ערביות. לא מפתיע שלא חיכו לה עם פרחים בדלת כמו עידית סילמן הפורשת, כי בין השורות היה אפשר לזהות שרינאווי זועבי אינה פועלת מתוך אידאולוגיה פוליטית, אלא מתוך לחץ להפגין שרירים ולהוכיח שהיא יכולה, כמו חברות הכנסת האחרות בקואליציה. בדיוק כמו שמירב מיכאלי הצליחה לשנות את טמפרטורת המזגן ברכבת ואף דאגה לצלם ולתעד את הרגע הזה, גם לרינאווי-זועבי הגיע רגע מתוק כזה בממשלת השינוי: ההישג שלה היה להנציח את הפגישה שלה עם יאיר לפיד וראשי המועצות המקומיות בחברה הערבית.

הישג אדיר באמת; התקציבים לחברה הערבית ייחרטו לכאורה על שמה של רינאווי-זועבי. אבל עם כל הערכתי אליה, היא לא באמת משקפת את ההחלטיות של נשים ערביות, בטח לא כמו ההצהרה שנתנה ללוי לנגד עיני הצופים. היא פשוט למדה שכדי לשמר את תוחלת החיים הפוליטיים שלה היא חייבת קלף כלשהו ביד. אבל כל הקלפים שהיו בידיה לעולם לא יהיו שלה; לא הסולידריות עם שירין אבו עאקלה ולא ההתנגדות התקיפה למפעל ההתנחלויות, את זה עדיף שתשאיר למשותפת, לטיבי, עודה ועאידה תומא סלימאן.

זה לא רק עניין של "גדול עליה". נשים ערביות בקואליציה הן בגדר קישוט יפה שישקיט את ייסורי המצפון של השמאל בממשלה. שניים במחיר אחד – גם צמצום הפערים המגדריים וגם הפערים הלאומיים, וכל זה בנעימות לא צעקנית. זה המקום הטבעי של רינאווי-זועבי, שאינה באמת אידיאולוגית או צעקנית, ולכן לא היתה שום אפשרות אחרת חוץ מהחזרה שלה לקואליציה.

המחזה בפתח ביתה של רינאווי-זועבי הציג את הסיפור כולו, ברגע בו היא יצאה לחלק שוקולדים למפגינים מול ביתה, והציעה לפעילים מארגוני החברה האזרחית התפייסות והרגעת רוחות. בניגוד אליה, סילמן נעלמה לכמה ימים: סגרה את הטלפון, לא ענתה להודעות  ולא הייתה שום אפשרות להשיג אותה. החלטתה הייתה סופית כי מצאה את עצמה בחיק הימני והביביזם שתמך בה. זה ההבדל בין אישה שמונעת מאידאולוגיה ימנית שתמצא מי שיחבק אותה ויתמוך בהחלטתה בעת הפרישה, לבין אישה שצמחה בתוך ארגונים אזרחיים שמאמינים בשותפות ודו קיום.

זה מה שמלמדים אנשים מהחברה הערבית באווירת הדו-קיום ומחנכים אותם לחשוב ולפעול: לוותר למען האחר, להאמין בשיתופי פעולה בין יהודים וערבים, ולהיות התכשיט הכי יפה של יהודים בעת צרה. אפשר בהחלט להבין את החזרה של רינאווי-זועבי. הרי זה מה שאמרה ליונית לוי בראיון: "אני האמנתי בקואליציה הזו, תמכתי בה, אפילו הצבעתי הרבה פעמים נגד מצפוני". סילמן לא תזדקק אף פעם להאמין או להצדיק את קיומה: היא לא צריכה להאמין בשותפות כלשהי ובטח ולא להתמודד עם דו קיום בניחוח שווין מגדרי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו