בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תטעו, החיים של קסטיאל כאסיר ברישיון לא יהיו קלים

307תגובות
אלון קסטיאל בבית המשפט
מוטי מילרוד

ועדת השחרורים בכלא צלמון קיבלה השבוע את בקשתו של אלון קסטיאל לשחרור מוקדם (קיצור שליש זה כבר לא יהיה), ואם לא יוגש — ויתקבל — ערעור של הפרקליטות על ההחלטה, קסטיאל ישתחרר ממאסר בפועל בשבוע הבא, עשרה חודשים לפני תום ריצוי גזר הדין שהוטל עליו. הוועדה קבעה תנאים לשחרורו המוקדם, ובהם מעצר בית לילי משעה 21:00 ועד שש בבוקר, ותוכנית מקיפה של הרשות לשיקום האסיר שכוללת תעסוקה. היו בטוחות שאין מדובר ביח"צנות מסיבות ואירועים.

רבים נוהגים לחשוב, שכל מסגרת ענישה שאינה שהייה פיזית מאחורי סורג ובריח אינה "עונש אמיתי". שהיא "הנחה" למורשע או "זלזול בקורבנותיו". זה פשוט לא נכון. בתקופת משפטו של קסטיאל היו רבים שזעמו, מפני שהוא ניהל אותו ממעצר בית ולא ממעצר בפועל. אבל מעצר בית אינו קייטנה. הגם שאי אפשר להשוות זאת לכאבן של הקורבנות, זו תקופה ארוכה של אי־ודאות (למאסר יש תאריך סיום), של לחץ על כל בני המשפחה שגם חייהם משתבשים, ושל בלבול ובדידות של מי שחיים של אחרים נמשכים לנגד עיניו בעוד חייו שלו נעצרו.

מלבד מעצר הבית לפני המאסר, גם המגבלות שלאחריו אינן לפרוטוקול בלבד. למעשה, חוץ ממחויבויות היום־יום שהמשוחרר נדרש להן — עבודה וטיפול — אין הרבה שאפשר לעשות עד תשע בערב. זה בסדר כשלעצמו; כמו שאמרה נציגת הפרקליטות בדיון ועדת השחרורים שלי, "אנחנו רוצים שהם יזכרו שהם עדיין אסירים". וכשכל הזמן מרחפת מעל הידיעה שכל פקק שבגללו תגיע הביתה ב–21:15 הוא סיכון שתוחזר למאסר, אלה חיים של פחד מתמשך מהפרת תנאי השחרור ומהשלכותיה. זה פחד שאין בכלא, שהלו"ז בו נאכף בקשיחות, ומשום כך הוא מיישר אנשים לתלם ביעילות רבה יותר.

כמו כן, עשרת החודשים הקרובים ייתנו לקסטיאל מנת שיקום מרוכזת ומשמעותית הרבה יותר מכמעט ארבע השנים שהוא מרצה במאסר. הוא מחויב בשני סוגים של טיפולים פרטניים, וסביר להניח שישולב מתישהו גם בקבוצה טיפולית. בשלב הזה של חייו זה כבר לא לרדת רגע מהאגף כדי להעביר שעה־שעתיים באחר צהריים משמים בכלא. זה יצריך היערכות ומאמץ גדולים יותר, אבל גם משמעותיים יותר: כל אינדיקציה קטנה לאי שיתוף פעולה עלולה, כמו אותה היתקעות בפקק, להיחשב להפרת תנאי שחרור.

החיים על התפר כאסיר ברישיון, התקופה שבין השחרור ממאסר בפועל לתום גזר הדין, תובעניים ומלחיצים. לא מעט נשים שהכרתי העדיפו לוותר על שחרור מוקדם רק כדי שלא להיות כפופות לכללים כלשהם בעודן בחוץ, ומבחינתן עדיף היה להישאר בכלא, על נהליו ועל קשיחותו, אבל לדעת שבצאתן ממנו אין עליהן כל מגבלה. אלה הנשים שגם חזרו מהר מאוד לדרכיהן הנלוזות ולמאסר.

מי שתוקף את ההחלטה לתת לקסטיאל שחרור מוקדם, לא שואל את עצמו מה בעצם אנחנו רוצים להשיג בהליך פלילי: אם אנחנו באמת ובתמים מעוניינים בשיקום מורשעים, במיוחד בעבירות מין, אנחנו צריכים לתת להם הזדמנות וכלים אמיתיים, ולא רק להרחיק אותם מהחברה לפרק זמן מסוים שבסיומו ניתן להם כסף לאוטובוס ואיחולי הצלחה. שחרור מוקדם, בפיקוח ובליווי של הרשות לשיקום האסיר, יכול להוביל להצלחה גבוהה הרבה יותר מכמה חודשי מאסר נוספים, ולהפחתת הסיכון שאותו מורשע יחזור על מעשיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו