אלוני־סדובניק, זאת לא המשואה שלך
השבוע כתבה עורכת הדין רוני אלוני־סדובניק בפוסט בפייסבוק כי על יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית ופעילה ותיקה בתחום, שנבחרה להדליק משואה בטקס הקרוב, להעביר את הכבוד לאשה אחרת, והציגה שורה של מועמדות אפשריות.
עורכת הדין, שמיצבה את עצמה כלוחמת מיליטנטית למען נפגעות עבירות מין, כתבה, בין השאר: "במה שרר גוברת על העשייה של 40–50 שנות מאבק באלימות מינית שמנהלות כאן בלי גיוס המונים מאות פמיניסטיות אקטיביסטיות יום־יום שעה־שעה?"
אלוני־סדובניק לא תהיה הראשונה במלוות קורבנות האונס שיתברר כי גרמה יותר נזק מתועלת למאבק למיגור האלימות המינית ולזכויות נשים באופן כללי (כנרת בראשי עשתה את זה קודם). מה גם, שמה שעשתה שרר בעשור האחרון למען קורבנות אלימות מינית רוב הנשים בישראל לא יעשו בעשרה גלגולי חיים.
רוני אלוני־סדובניק יעל שרר - דלגאלוני־סדובניק כותבת: "הייתי מצפה משרר הצעירה לעשות אחת משתיים... לסרב במחאה קולנית להיות משת"פית של מדינה שמעודדת עבריינות מינית, פדופיליה וגילוי עריות, או להעביר את הכבוד הזה של עשייה למען נפגעות לאחת האקטיביסטיות מורותינו ורבותינו המדהימות". כלומר, לא רק שאין למען מה להשיא משואה, אלא שלאחרות מגיע להשיא את המשואה הלא מוצדקת הזאת יותר מלשרר. גם אם נניח בצד את הסתירה הפנימית, אין לדבר הזה סוף: על כל הישג, בכל תחום, אפשר למצוא מישהו שיתעלה. תמיד יהיה אפשר לחשוב על בני אדם ראויים אחרים. אבל גם אם יש עוד מישהי שמגיע לה להשיא משואה בשם המאבק בעבירות מין, זה לא אומר שלשרר לא מגיע.
ייתכן שההשתלחות של אלוני־סדובניק נובעת מקנאה על ההכרה ששרר מקבלת. לאלוני־סדובניק יש לא מעט הישגים באמתחתה: מייצוג וליווי של החיילת מאי פאטל, דרך ייצוג קטינות שנפלו קורבן למורים חרמנים ועד הדחת השופט ניסים ישעיה, לאחר שציטטה אותו אומר ש"יש נשים שנהנות מאונס". זאת לצד העובדה שלנצח היא תתועד בגוגל כעורכת הדין שהיתה שותפה לפרשת טפילת האשמות שווא באונס לעורך הדין אורי דניאל, במסגרת מאבקי הכוח בכת של "הקיסרית" ריקי שחם.
קנאה או לא, השאלה החשובה שצריך להפנות לעו"ד אלוני־סדובניק היא מי שמך לקבוע שדנה פוגץ', אסתר הרצוג או יופי תירוש — כבודן במקומו מונח — ראויות יותר משרר? ובהנחה שהן ראויות יותר בעינייך, אנא התכבדי והציעי את מועמדותן. אין לך שום זכות לדרוש משרר לוותר על הכרה שהיא זכתה בה ביושר. כשיוצע לך להדליק משואה, את מוזמנת לוותר על הכבוד הנלווה לכך.
"דרישתה" של אלוני־סדובניק מהדהדת את התהייה הצדקנית שהועלתה אשתקד כלפי זוכי פרס ישראל ב–2021, כיצד בכוונתם לנהוג על רקע הודעת שר החינוך אז לשלול מפרופ' עודד גולדרייך את הפרס. הציפייה הלא מפורשת מהם — ובכלל זה מנורית זרחי בת ה–80 — היתה שינהגו בסולידריות עם גולדרייך, וכמה מהם אכן הביעו אי־נחת על שהוא לא יעמוד עמם על הבמה. מוטב שמי שרוצה לוותר על הפרס יוותר בעצמו, ולא ידרוש מאחרים לעשות זאת. הרי אפילו גולדרייך עצמו לא ויתר על הפרס ובשום שלב לא תיכנן לעשות זאת.
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר