בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שמותר בחומש מותר ברהט

35תגובות
בנט ושקד בביקור ליד רהט, בדצמבר. מתי הפשיעה מגיעה ל"ממדים בלתי נסבלים" שמחייבים לצאת מהגנה למתקפה, כהכרזתו של בנט? אחרי 100 הרוגים נוספים? מאתיים?
נעם ריבקין פנטון/

"דין רהט כדין תל אביב", כך פסק ראש הממשלה נפתלי בנט בחודש דצמבר. "הפשיעה במגזר הערבי היא לא של המגזר אלא של כולנו. אחרי שנים רבות של הזנחה, שבהן הפשיעה הגיעה לממדים בלתי נסבלים, אנחנו עוברים מהגנה להתקפה". בנט לא טרח אז לבקר בעיר רהט עצמה. את אצבעו המאיימת לעברה הוא זקר ממרומי גבעה מרוחקת.

ספק אם רימאס אבו עלי בת ה–14, שנפגעה ביום ראשון השבוע בבטנה מכדור תועה, באמת השתכנעה שראש הממשלה שלה מתכוון להגן על חייה. גם 126 האזרחים הערבים שנרצחו בשנת 2021, וארבעת תושבי יפו שנרצחו השנה, הבינו מאוחר מדי שלתקווה שהמדינה תגן עליהם לא היה שום בסיס. אמנם הם חיים במדינת חוק, אבל כאשר ב–2020 פוענחו רק 35% ממעשי הרצח בחברה הערבית לעומת 80% בחברה היהודית, וב–2021 היה שיעור הפענוח 23% בחברה הערבית לעומת 73% בחברה היהודית ("הארץ", 3.1), כל יום שבו אזרח ערבי נשאר בחיים הוא מתנה.

ברהט לא ממש התרשמו מהמשטרה שמיהרה להציף את העיר בשוטרים, ולא מ–14 כתבי אישום שכבר הוגשו, ומהדיווחים הדרמטיים שהופצו בין הכתבים בדבר מציאת רובה בגן ילדים. לסתותיהם לא נשמטו כששמעו שלמפקד משטרת רהט, סנ"צ עמוס דמרי, יש מידע חשוב, ולפיו זיהתה המשטרה 300 בני אדם שאחראים לכל הפשיעה בעיר. כאילו אם רק יסולקו האחראים האלה, תשוב העיר רהט להיות עיר מופת כמו הלסינקי או לפחות כמו תל אביב. בהינף יד יעלה בה שיעור הזכאים לבגרות מ–50% ל–90%, היא תיחלץ כהרף עין מתחתית רמת ההכנסה לנפש במדינה, האבטלה העמוקה בה תמוגר, ומומחים בינלאומיים יעתיקו אל ארצותיהם את המודל המופלא הזה.

אבל גם אם ננתק את הפשע ברהט מסיבותיו הכלכליות והחברתיות, לא מיותר לשאול אם אך השבוע זוהו 300 הפושעים האלה, או שמא שמותיהם ידועים זה שנים ארוכות, אך לא עניינו איש כי זירת הפשע שלהם לא היתה תל אביב? ועל כמה פושעים המשטרה יודעת בכפר קאסם, בג'לג'וליה, באום אל־פחם? ומה קרה לאגף סיף שהוקם בתרועה גדולה כדי להילחם בפשיעה בחברה הערבית? ובעיקר, מתי הפשיעה מגיעה ל"ממדים בלתי נסבלים" שמחייבים לצאת מהגנה למתקפה, כהכרזתו של בנט? אחרי 100 הרוגים נוספים? מאתיים?

אולי רק כאשר יהודים מתחילים לפחד ונמנעים מנסיעה בכבישי הנגב וארגוני ימין מאשימים את ראש הממשלה "הבוגד" בהיעדר משילות ובאובדן הנגב — שגם הוא לא עניין אותם במיוחד עד שהוחלט לחבר כפרים בדואיים לחשמל. איזו זעקת שבר נמלטה מפיהם, עד שהבינו שהם יכולים למנף את הנגב הבלתי משיל לטובתם ולחבר את מאחזיהם העברייניים לחשמל. מה שטוב לבדואים טוב למתנחלים, שהרי אין כמותם כדי להכיר את יתרונות חוסר המשילות. אלא שמשילות אינה יכולה להיות סלקטיבית. לא בחקיקה, לא באכיפה, ולא במימוש הריבונות. תושבים אינם יכולים לחיות בפחד מתמיד מפני שכניהם, לא ברהט ובטייבה, ולא בחברון, בכפר ספרה או ביטא.

מי שדורש משילות בנגב אינו יכול להשתמש עוד בסיסמה השקרית "דין רהט כדין תל אביב". עליו להודות כי "דין רהט כדין חומש, אחיה, אביגיל ושאר עשרות המאחזים הבלתי חוקיים". כי כאשר בשטחים מתנחלים יכולים לעקור עצים, לפצוע רועים, לשרוף בתים ולירות באזרחים בלי שיחששו ממעצר או מחקירה, וכשעבריינים גלויים וידועים, שמספרם גדול הרבה יותר מ–300, נהנים מליווי צבאי כאשר הם עולים לרגל לחומש, לפושעים ברהט יש לא רק דוגמה לחיקוי — הם מבינים שמוטב להם לאמץ את התרגום המתנחלי למושג משילות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו