בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדרוזים, ציבור גדול ונאמן, עדיין חשים מוזנחים

40תגובות
הפגנת דרוזים
מגד גוזני

מדינת ישראל תציין בשבוע הבא את יום העצמאות ה–74 שלה. מדינה יהודית, דמוקרטית, שגם אני — בחור דרוזי שנולד בכפר ראמה — מרגיש שיש לי חלק בה, ואני שמח לחגוג את הישגיה. אך עדיין לא ברור לי דבר אחד: אחרי 74 שנות קיום, איך מדינה שעברה כברת דרך לא מבוטלת, שעברה מלחמות, הקימה ערים מאפס, בנתה תשתיות וכבישים, פיתחה טכנולוגיות מתקדמות וייצרה שלל "חדי קרן" — איך המדינה הזאת עדיין לא השכילה להשקיע באחד המשאבים הגדולים העומדים לרשותה: העדה הדרוזית בישראל?

בכל שנה אני מייחל לרגע שבו אוכל לחגוג את יום העצמאות בלב שלם, ולהרגיש שאני אזרח מן המניין. 11 שנים שירתתי בצבא, בין השאר בתפקיד מ"פ בגולני, ואף נפצעתי באחד המבצעים הצבאיים ברצועת עזה. ועדיין, אני ושכמותי מרגישים שמרגע שיצאנו לאזרחות המדינה ממעטת לראות אותנו, ואיננה מבינה שיש בכוחה לקצור את הפירות שהצמיחה במסגרת הצבאית — גם "בחיים עצמם".

מתוך ההבנה ש"אם אין אני לי, מי לי" הקימו ב–2009 חבורה של צעירים דרוזים חדורי מוטיווציה את "אופקים לעתיד". מדובר בקהילות של צעירי הכפרים, בני 20–40, המגבשים תוכניות חינוך בלתי פורמליות עם בני הנוער — דור העתיד של המדינה הזאת. מצד אחד המטרה היא לשמר את הערכים הדרוזיים ואת המסורת, ומצד אחר המטרה שלנו היא לא לנוח עד שנרגיש את השינוי בשטח — שוויון הזדמנויות אמיתי, לא עוד אזרחים סוג ב'.

מאז ועד היום אנחנו פועלים במע'אר, בראמה, בבית ג'אן, בחורפיש, ביאנוח, בג'וליס ובשפרעם, ומקיימים שם פעילויות חינוך ותרבות בהתנדבות, בשעות שהן המאתגרות ביותר לכל נער ונערה בישראל — בתום יום הלימודים. בערים יש לבני הנוער בישראל מתנ"סים וחוגים ויש מקומות בילוי זמינים. אנחנו יוצרים מסגרת חדשה לנערים ולנערות שבכפרים שלנו, שאילולא היתה כזו, בוודאי היו משוטטים ברחובות בחוסר מעש. כך אנחנו מאפשרים להם לחלום: לחלום שהם יהיו לא רק חיילים, אלא גם רופאים, עורכות דין, מורים ומדעניות. בתוכניות מנהיגוּת, בסדנאות ובמפגשים שבועיים שנערכים במבנים שהפכנו למרכזי תרבות ופנאי לרווחת הצעירים המקומיים, אנחנו יוצרים להם עתיד.

אלא שכל המאמצים הכבירים שלנו להפוך נוער שוליים למנהיגים של מחר, וכן לשמר ואפילו לחזק את זיקתם למדינה מתוך רצון להיות חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית — כל אלו אינם מספיקים כשלעצמם. כשהצעירים והצעירות יוצאים מהכפרים אל הצבא, ומשם לאזרחות ולחיים בישראל, הם אינם יכולים שלא להשוות את תל אביב, חיפה, ואף את כרמיאל ואת אשדוד, לבית ג'אן או לחורפיש. הם רואים מצב הרחובות בכפריהם ואת המצב של בתי הספר שם. הם מבחינים בהבדל בין מה שהערים הגדולות מציעות ובין מה שהם מוצאים בכפריהם, והם אינם יכולים שלא לחוש אזרחים סוג ב'.

רבים מהם מצטרפים אלינו, חוזרים לכפרים ומנסים לחולל בעצמם את השינוי שהם רוצים לראות. כך למשל הקימו הצעירים מיזם תיירות, וזה כבר שנים שהוא מביא מבקרים לכפרים שלנו. הנערים והנערות מדריכים באנגלית ובעברית, משפרים את שליטתם בשפות, מועצמים ומעצימים אחרים. העסקים המקומיים משגשגים, הנשים הדרוזיות מציעות את מרכולתן, והכל נהנים.

אלא שאיני מבין כיצד זה לאחר שנים רבות כל כך, ולאחר אלפי צעירים דרוזים שגויסו לצבא ושירתו לאורך שנים בנאמנות את המדינה — כיצד זה נמשכת גם כיום ההזנחה של הציבור הזה. איננו מבקשים שהמדינה תעשה יותר מדי בעצמה: אנחנו חיים בכפרים, אנחנו מכירים את הבעיות מקרוב, ויש בידינו גם שפע של ידע, של ניסיון ושל רעיונות לפתרונות. לא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שהשקעה בחינוך, הפעלה של מועדוני נוער ושל תוכניות לילדים, הכוונה אקדמית והשתתפות בתוכניות מנהיגות — אלה כמה מהמפתחות ההכרחיים לצמצום פערים ומתן ההזדמנות הראשונית לצעיר הדרוזי להשתלב באמת בחברה הישראלית, לרכוש השכלה ולהתקדם לתפקידי מפתח בחברה האזרחית ולא רק בצבא.

גם אם נפעל בעצמנו במלוא כוחותינו — איננו יכולים למלא את מקומה של המדינה, האחראית לכל אזרחיה. בהחלטה פשוטה אחת יש בכוחה להקצות תקציבים שלא יביישו אותנו, להשקיע משאבים בפיתוח הכפרים ובטיפוח התושבים, ולאמץ מודלים ותוכניות מנהיגות שכבר צצו בשטח, כמו קהילות הצעירים שלנו בכפרים. ביכולתה של המדינה לבטל הזנחה בת 74 שנים ולהתחיל לראות בנו אזרחים שווים באמת. ואז היא תגלה כמה יש בכוחנו לתרום לה עוד, ולכמה הישגים חדשים עוד נוכל לקדם אותה.

הכותב הוא מנכ"ל עמותת "אופקים לעתיד", רב סרן במיל'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו