בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלמה (מומו) פילבר

נתניהו, כפי שהכרתיו

86תגובות
עד המדינה פילבר בבית המשפט, ב-2018. חרק שיניים והשהה את היוזמה להפרדה מבנית בבזק עד לאחר הבחירות
מוטי מילרוד

השורות הבאות לא נכתבו בידי עד המדינה בתיק 4000; הן נאמרו מפיו, טיפין-טיפין, לאורך חקירותיו. מאת הנחקר שלמה פילבר, כפי שסופר לפולינה גובזמן-קריב, שלומי חכמון וארבעה חוקרים נוספים על קפה שחור עם אחד סוכר. הוא אינו אחראי לנוסח המתפרסם כאן אבל כל המילים הן מתוצרתו, מזוקקות ממאות עמודי עדויותיו במשטרה וברשות לניירות ערך לפני ארבע שנים ושוב לפני שנתיים.

רגע לפני שיתייצב סוף-סוף על דוכן העדים בבית המשפט המחוזי בירושלים, ורגע אחרי שהתמרמר על שבשגגת תוכנה זלגו ליחידת הסייבר של המשטרה עודפים – כרשימת אנשי הקשר – מציתות לו ביממה אחת בפברואר 2018, מאלף להיווכח שבאותו חודש כלל לא הוטרד פילבר מחדירה אחרת לפרטיותו. להיפך; למעט בקשה שלא להדליף ("לא שיש לי מאהבות") רכילויות מקבוצת הווטסאפ המשפחתית, "הפילברים", שנמצאו אצל החוקרים מתוקף תפיסת הטלפונים שלו – נוקיה וסמסונג – בצו חיפוש, הוא אף סייע למשטרה לדפדף בתמונות. מוטב לחכות ל-wifi, הציע, ולהוריד מהענן. מהתנהגותו בחדר החקירות של יאח"ה בלוד מצטייר טיפוס מרצה. מי ששאף תחילה לרצות את אדונו ואת שאול אלוביץ׳ התגלגל, למחרת החתימה על הסכם עד המדינה, למאמץ לרצות את השוטרים – כדי שלא ירצה עונש מאסר.

אם עדות פילבר, שניתנה בסוף העשור שעבר ומתמקדת במחצית הראשונה של 2015, כולל ריקמת הקשרים עם שני עדי המדינה הנוספים בתיקי נתניהו, תשרוד את חקירותיו בפני השופטים, הראשית והנגדית, יהפוך הפילבריום המועשר לנשורת רדיואקטיבית. ברור ממנה מדוע הנאשמים בתיק 4000 קיוו לדחות את הקץ. אם מה שהוא מתאר, בהילות נתניהו למנות אותו לגורם המוסמך לאשר הטבות לעסקי שאול אלוביץ׳ ומחויבותו כאסיר תודה להזדרז ולעשות את רצון מיטיביו, אינו שוחד, אפשר למחוק מסעיפים 290 עד 295 מחוק העונשין את המונח "שוחד" ולכתוב במקומו קוקוריקו.

בנימין נתניהו
נעם ריבקין פנטון

וזאת גם עדות אופי - אופיו של בנימין נתניהו.

פרולוג: אני צריך כאן אנשים כמוך

חלק מהפוסט-טראומה שלי זה שבחלום הכי שחור לא חלמתי שיחברו אותי לעניין.

הכרתי את נתניהו לראשונה בבחירות 96', באמצעות לימור לבנת. עבדתי כתחקירן. בבחירות 99' נקראתי שוב להיות חלק מהצוות מהמצומצם. שם התהדקה ההיכרות בינינו וגם ההערכה ההדדית. אחרי שהוא הפסיד בבחירות לאהוד ברק, נתניהו הזמין אותי והציע לי לעבוד איתו. דחיתי את הבקשה, כי עמד אז על הפרק מינוי שלי כמנכ"ל מועצת יש"ע. חשבתי שההתיישבות ביהודה ושומרון עומדת בפני תקופה מאתגרת וקשה ושבהתאם לערכים שלי, לחינוך, אני צריך לשמש שם בתפקיד הזה ולא להצטרף לנתניהו. אכן, קיבלתי את התפקיד וניהלתי את המאבק הציבורי נגד ההסכמים של ברק, שנה וחצי.

אחרי ששרון ניצח את ברק ונבחר לראשות הממשלה סיימתי את התפקיד במועצת יש"ע, חידשתי את הקשר עם נתניהו ושאלתי אותו אם ההצעה עדיין בתוקף. הוא ענה, חיובי, ואחרי שבועיים התחלתי לעבוד איתו כראש לשכת ראש הממשלה לשעבר, 'האזרח המודאג' מחוץ למערכת הפוליטית.

באותה תקופה, כשהוא נסע הרבה לארצות הברית, להרצאות פרטיות ולגיוס כספים לצורך חזרתו לפוליטיקה, הצטרפתי אליו. מטבע הדברים, אלה מצבים אינטימיים, הוא, אני ושני מאבטחים. הרבה שיחות אישיות-מקצועיות ויכולת להיכרות מעמיקה, הדדית, והקשר מאד התהדק.

לקראת בחירות 2003 ניהלתי למענו את ההתמודדות מול שרון על ראשות הליכוד. הוא הפסיד, קיבל משרון את משרד החוץ בממשלת המעבר ושלושה חודשים הייתי ראש מטה שר החוץ. אחרי הבחירות, עם הקמת הממשלה, שרון נתן לו את תפקיד שר האוצר, וביום כניסתו לתפקיד נפרדו דרכינו.

הוא אמר לי אז את המשפט, אני צריך כאן אנשים כמוך, אבל עם ידע כלכלי; אני מקווה מאד שניפגש בהמשך, אני עוד ארצה אותך בבוא העת בלשכת ראש הממשלה. מאז ועד סוף 2014 לא היה קשר בינינו, למעט אירועים חריגים.

אריאל שרון. בנה 85 אלף דירות בשנה
Oded Balilty / AP

התפקיד שלי היה לבנות אמון בין שני אישים חשדניים

הראשון, בשנים 2005-6, היה קשר שנוצר ביני לבין אהוד ברק, שגם הוא נמצא אז מחוץ למערכת הפוליטית. התיידדנו ברמה המקצועית, שיחות פוליטיות, ניתוחים, דברים כאלה, ובשלב מסוים, לבקשת ברק, מצאתי את עצמי מתווך בינו לבין נתניהו, ליצור ברית ביניהם. התפקיד שלי היה לבנות אמון בין שני אישים, חשדניים בכלל ובוודאי זה כלפי זה, בכנות הכוונות של כל צד וביצירת אג׳נדה משותפת. המהלך הזה בסופו של דבר נשא פרי אחרי התפטרות אולמרט מראשות הממשלה.

במגעים האלה היו לי פגישות עם נתניהו, בארבע עיניים או עם ארי הרו. אני ראיתי בזה מעשה לטובת המדינה, אבל נתניהו היה מסויג וחשדן כלפי המניעים שלי בעניין. אז נוצר שוב נתק של שנתיים וחצי, עד שבבחירות 2009 התחדש הקשר עם אנשיו, כשהשתלבתי כמתנדב במטה שטיפל בציבור הדתי-לאומי בראשות אפי איתם, בחופשה מהעבודה כמזכיר מועצת המנהלים של רכבת ישראל, תפקיד שסידר לי משה ליאון כשליברמן היה שר התחבורה. הקשר עם נתניהו היה מאד רופף, פעם-פעמיים פגישות עם אנשים נוספים.

מאז ועד סוף 2014 לא היה בינינו שום קשר, למעט אולי פעם-פעמיים ברכת חג שמח, טלפונית, ביוזמתי. ב-16 בדצמבר 2014 התקשר אלי ארי הרו, מנהל לשכת ראש הממשלה, ביקש להיפגש באותו יום והציע לי לנהל את מטה הבחירות של הליכוד בראשות נתניהו. הסכמתי וכבר למחרת התחלתי לבנות תקציב ולגייס אנשים. שם פגשתי, בעצם לראשונה, את ניר חפץ, שקיבל מינוי של מנהל ההסברה. אני, הרו, חפץ, דוד שרן והסוקר אהרן שביב ניהלנו למעשה את מערכת הבחירות. הרו התפטר מלשכת ראש הממשלה, שרן החליף אותו ושביב היה ידיד של הרו.

זאת היתה הסיירת הנבחרת. כך נתניהו רואה בדרך כלל מערכת בחירות – מערכה הסברתית. אני טיפלתי בנושאים האירגוניים – קשר עם סניפי הליכוד, מטה לציבור הרוסי, מטה למגזר הערבי, יושבי ראש ועדות קלפי וכמובן מטה יום הבחירות. התחוללו משברים תקשורתיים שהיו קשורים במשפחת נתניהו – דו"ח מבקר המדינה בנושא המעונות, בקבוקים ועוד. שבוע לפני הבחירות התחזיות היו מאד פסימיות. בפועל, מהלך משולב של פעולות לפני יום הבחירות, ביום הבחירות ובליץ תקשורתי של נתניהו בסיוע מטה ההסברה של ניר חפץ הוביל לנצחון פוליטי גדול.

הסמארטפון נתן, הסמארטפון לקח, יהי שם הסמאטרפון מבורך

אני לא לוקח קרדיט על הכל, אבל כן מייחס לעצמי חלק מהמהלכים החשובים, בעיקר משהו מרתק. הבנתי שביום הבחירות אני צריך להניע לקלפיות 750 אלף איש, שזה 25 מנדטים. אין מערכת אנושית שמוקמת ביום אחד שיכולה באמת לעשות את זה ביעילות ולשלוט בזה. הגעתי למסקנה שאני חייב לעבור למהלך דיגיטלי, למסרים בסמארטפון.

מה שעשיתי, עם צוות קטן וחכם, קומנדו כזה, בחודשיים-שלושה של עבודה, היה מיפוי כל מדינת ישראל לפי אזורים אדומים וכחולים, ריכוזי מצביעי ימין ואחרים, פילחנו עד לדקויות של מצביעי כחלון, לפיד, רוסים, בסיס נתונים של 980 אלף איש, מהם 70 אחוז שהם ימין או נוטים ימינה, כשמתוך כל שלושה מתלבטים שניים מתלבטים בתוך הימין, בין בנט לביבי, ליברמן לביבי, כחלון לביבי. פנינו לכל פלח בצורה ממוקדת, בשפה שלו, פנייה אישית שהניעה אותם לפעולה בצורה מאד חזקה.

עכשיו, אני, לפי בסיס הנתונים שהכנתי, ביקשתי מהצוות לקחת את כל הערים במדינה ולמפות אותן לפי ערים ליכודיות גדולות, מעל 10,000 מצביעים, בינוניות מעל 5000 וקטנות מעל 2500, ורק בהן עבדנו. ידענו שאם נעלה את אחוזי ההצבעה ניקח את הקופה. זה מה שקרה. העלינו את ממוצע ההצבעה בערים ליכודיות מ-52 ל-63. ביום הבחירות עצמו, חצי שעה לפני הפרסום של ועדת הבחירות המרכזית, הממוצע הארצי, שלחנו אלפי מסרונים עם בקשה לקבלת נתונים עירוניים, ולפי זה רואים איפה אנחנו מתחת לממוצע הארצי, מקליטים קריאה של ראש העיר לתושבים לצאת להצביע, דוחף אותם בקולו, ברמה האישית. נניח, בני ביטון בדימונה. היינו מוכנים עם כל השמות, עשינו את זה אחת לשעתיים וראינו את השינוי הדרמטי.

לאורך כל היום הזה, נתניהו מתקשר אלי, מבקש מספרים, ואני מדבר איתו בסבבה, מרגיע אותו, אומר לו, הכל מצוין, המספרים. הוא לא מאמין לי בכלל. ניר חפץ היה איתו באוטו, נסעו ב-12 בצהרים לכיוון אשדוד-אשקלון. נתניהו היה כבר כנראה בהיסטריה מוחלטת. האגדות האורבניות אומרות שהוא דיבר עם כתב פוליטי בכיר ואמר לו, אני יודע שאני מפסיד, אבל אני נשאר ראש הליכוד, כי לפני כן חצי מאנשי הליכוד כבר עשו פוטש, להעיף אותו ביום ההפסד.

את מכת האש הכי גדולה תכננתי מראש לארבע אחר-הצהרים. זה סיפור טכנולוגי מסובך, כי המסרונים חייבים להגיע בדיוק בזמן. באותו יום כל המפלגות שולחות 20-30 מיליון מסרונים, אז פנינו ראשונים לחברת תקשורת, התיישבנו על השרתים שלה ושמנו את הקבצים מראש. כשמסתכלים על אחוזי ההצבעה בין 8 ל-10 בלילה, הם פי שלושה מהממוצע הרב שנתי. 11 אחוז יצאו אז להצביע, שני שלישים ימין ושליש ערבים, וזה מה ששינה את כל המפה הפוליטית.

הערבים נוהרים: אנשים עזבו את המנגל ורצו להצביע

אשר ל"ערבים נוהרים", הקו שלנו מההתחלה היה לייצר בידול של שמאל-ימין. שביב העריך בדיוק מדהים שנגיע לקו הסיום בראש וראש, וזה מה שהכריע את המתלבטים מהימין, שלא אוהבים את נתניהו, ושלא בטוחים אם הם רוצים להצביע לו, שלא היו יכולים לשבת בבית ולתת לשמאל לעלות – זה אנחנו או הם. פחות או יותר שבוע לפני, כשהיינו בקטסטרופה, התחלנו להעביר את המסרים, סולידית, והסלמנו. אמרנו שהרצוג יעשה ממשלת שמאל עם הערבים. זה לא הזיז לאף אחד. אמרנו, אחמד טיבי יהיה יושב ראש ועדת הפנים ואחראי על המשטרה, לא הזיז. אנשים היו אדישים, לא הבינו את הדרמה. המסרים הלכו והסלימו כי היינו בהיסטריה, לא היה לנו מה להפסיד, ירינו את כל התחמושת בלי הכרה. ביום הבחירות קראתי לזה, צלאח א-דין על חומות ירושלים.

נתניהו הקליט את "הערבים נוהרים" בצהרים, זו היתה הברקה שלו לרגע, אבל אני חושב שההצלחה היתה בזכות מסרון שהוצאנו בארבע אחר-הצהרים, אל תתנו לערבים להחליט מי ישלוט במדינה, עם ציטוט מהאולפן הפתוח של ערוץ 12, שחמאס קורא לערביי ישראל לצאת ולהצביע. שלחנו מסרונים מפולחים, תושבי רעננה, תושבי דימונה. זה הגיע, זה נגע בקישקעס, במקומות הכי רגישים. אנשים עזבו את המנגל ורצו להצביע.

בנימין נתניהו בסרטון "הערבים נוהרים לקלפיות"
צילום מסך מתוך הסרטון

48 שעות אחרי הבחירות היתה לי פגישה עם נתניהו. הוא בחן את תוצאות הבחירות ואת הדרך אליהן, הרשתות החברתיות, הדיגיטל, ציר עוקף של התקשורת המימסדית. מהיכרות רבת שנים איתו ראיתי שזו היתה מסקנה אסטרטגית בעיניו, שהוא השתחרר מתחושת התלות בתקשורת הממסדית כדי לשלוט. ובאמת, מאז הוא פיתח בצורה מעולה ויוצאת דופן את כל מערך הרשתות החברתיות והקשר הישיר עם הבוחרים.

בתקופת הבחירות לא ידעתי על קשר בין נתניהו, אלוביץ׳ וחפץ בעניין וואלה. נדלקה לי רק נורית אדומה קטנה כשפתאום נסענו למערכת של וואלה; מה פתאום נוסעים למערכת חדשות אינטרנטית. הגיוני לנסוע לחדשות ערוץ שתיים, ערוץ עשר, קול ישראל, התקשורת המובילה. וואלה גם היה גוף ידידותי, כמו ישראל היום, מערכת חדשות שאפשר להכניס בה תגובות וידיעות, ישמעו אותנו, יקבלו אותנו. הסיפור של וואלה קפץ לי, כי לא הכרתי אותו, לא הסתדר לי, אבל ייחסתי את זה לחוסר העניין שלי בעולמות האלה של התקשורת. אבל במטה, התפיסה היתה, בגדול, שאם רוצים להכניס ידיעה, צילום, ראש הממשלה בסיור או במפגש, ומתחיל קרב אימתני, אז קל לדחוף בישראל היום ובוואלה.

אני, מומו, חריף, חד, קולט דברים, אבל יש לי בעיה של איזו נאיביות, תמימות. אני חושב שאנשים הם טובים. אני לא חושד בקונספירציות. על וואלה חשבתי שיושבים שם עורכים ידידותיים, כמדיניות מערכתית. אני לא ילד, ברור לי שהתקשורת אינטרסנטית. לישראל היום יכולים להכניס כמעט כל הודעה, יש בצד השני מישהו שמוכן לעזור, ותמונת הראי היא שב-YNET אתה מקבל לכל היותר שורה וחצי, שם מגויסים מלא נגד נתניהו. בונקר. לא נכנס.

את העבודה השוטפת, היום-יומית עשה ניר, עם 20 איש ובתוכם שלושה בכירים - דובר ראש הממשלה, דובר המפלגה ודובר המשפחה, ענייני שרה, ענייני יאיר. לכל אחד היה תיק. למשל, מול ישראל היום עבד בעיקר דובר הליכוד, הוא וארי הרו. על וואלה דיברו בישיבות הבוקר, כשעלו הקטסטרופות, שוואלה יסתדרו, וואלה יעשו.

אצל נתניהו, יותר מכל דבר, הוא רואה תועלות של אנשים. מה הבן-אדם יכול לספק

יומיים אחרי הבחירות, ביבי הבין עד כמה ניהול הקמפיין היה יוצא דופן. במסיבת הסיום הוא אמר לעובדים, אתם חיל פרשים שניצח טייסת אף-16. ואז הוא הציע לי הצעה שאי אפשר לסרב לה – וסירבתי. להיות מנכ"ל הליכוד. זה טיפוסי לנתניהו, כמה הוא פונקציונלי באנשים, כי הוא ראה בעיני רוחו את הליכוד כפלטפורמה מפלגתית, שאיתה הוא בונה את העוצמה הפוליטית שלו. יש לו יכולת ניתוח מזהירה והוא רואה כמה צעדים לפני כולם. הבנתי שבהצעה הזאת הוא בעצם רוצה לקחת את המפלגה ועל בסיסה לבנות כבר מעכשיו את הבחירות הבאות.

מהיכרותי עם הנפשות הפועלות בליכוד וממבנה המפלגה ידעתי שאין סיכוי להצליח לבנות את המערך שהוא חולם עליו. מאותו יום, בחודש מרץ, סיימתי את המשימה של הנצחון בבחירות, סגרתי קצוות תקציביים, דיווחיים, ונערכתי להמשיך בשוק הפרטי. קיבלתי 300 אלף שקל לחמישה חודשים, תמורת חשבונית. כסף קל, אבל אם מורידים ממנו מע"מ ומס הכנסה, זה לא 'וואו'.

חודשיים אחר כך, באמצע מאי 2015, קיבלתי שיחת טלפון מראש הממשלה, שאמר לי, "אני שואל אותך, אני עדיין לא מציע, אם אציע לך להיות מנכ"ל משרד התקשורת, האם תסכים? אם זה יסתדר, אני מאד אשמח, ואם לא יסתדר - לא אכעס". זאת שיחה אופיינית לכימיה, לדיבור בעיניים, ביני לבין נתניהו. אנחנו מכירים טוב מאד ברמה המקצועית והאישית, אבל הוא לא יודע איך קוראים לאשתי. הוא לא יודע כמה ילדים יש לי.

יש לנו רמת אמון גבוהה מאד. רמת אמון, רמת מקצועיות. אצל נתניהו, יותר מכל דבר, הוא רואה תועלות של אנשים. מה הבן-אדם יכול לספק. אצל נתניהו אנשים נמצאים במגירות. יש מומחה לכל דבר. רון דרמר הוא המומחה לענייני ארצות הברית, הוא יתייעץ איתו לפני ראש השב"כ, ראש המוסד, ראש המל"ל; אבל אם דרמר יישב בחדר וידברו על איושים בסיעת הליכוד, ורון יגיד את דעתו, נתניהו יתייחס אליו כמו לעפר, בזה אתה לא מבין, אל תדבר.

אז אני, מבחינתו, במקום גבוה בעולמות של הבנה בדעת קהל, בפוליטיקה הישראלית, יכולת אירגונית, הבנה תקשורתית ומסרים. ככה הוא רואה אותי. זה, מעבר לעובדה שלאורך השנים והעבודה המשותפת נוצרו בינינו שני דפוסי פעולה. אחד, הוא יודע שאני לא משתף ולא מדבר ולא מדליף, ודברים שהוא מתייעץ נשארים בינינו, ולכן הוא גם מרשה לעצמו לערב אותי בשיקולים יותר דיסקרטיים, פוליטיים. שניים, הוא מהיר תפיסה, והוא מבין שאני משדר איתו על אותו גל, ומבין את הדברים מהר, והוא סומך עלי שאני גם מבין מה אני צריך לעשות, בדיבור קצר ובכותרות.

הייתי נכנס אליו ל-47 שניות כדי לקבל הוראות ומבין מזה מה אני צריך לעשות חודש או שבוע. עד כדי כך. לא צריך לפרט. אנחנו מבינים אחד את השני, קוראים אחד את השני, משדרים על אותו גל ולכן הדברים זורמים. יש לו כל פעם כוכב תורן, שהוא טוחן אותו, מביא אותו, שיהיה בר שיח שלו. באותה תקופה בהחלט הייתי הכוכב התורן.

יומיים-שלושה אחרי זה הופיעה כותרת שהמועמדים למנכ"ל משרד התקשורת הם אני ואיתן צפריר, ראש מטה שר התקשורת. שוחחתי עם ניר חפץ ודוד שרן כדי להבין את הדינמיקה. אחד מהם אמר לי שזה סוג של בלון ניסוי שנתניהו אוהב להפריח, כדי לבחון את התגובה הציבורית ולהחליט אם הוא שם על זה את החותמת שלו או בורח מזה.

צפריר היה נציג שר התקשורת במשרד ושרן אמר לי שהוא הזרוע הארוכה של לשכת ראש הממשלה במשרד. ניר חפץ תמך בו. לא יכולתי להעריך המועמדות של מי משנינו רצינית יותר, כי אם צפריר הוא גם איש של דוד שרן, ודוד לוחש על האוזן, ואצל נתניהו עד הדקה האחרונה שום דבר לא נסגר עד שנסגר, אז צפריר ואני מקורבים ואי אפשר לדעת מה יקרה בסוף.

עם ארי הרו ודוד שרן יכולתי להשאיר את הגב שלי חשוף. עם ניר חפץ, פחות

עם ניר חפץ ההיכרות הממשית שלי היתה במערכת הבחירות. עליות, מורדות, אבל בסך הכל עבדנו די בהרמוניה. בשעות האחרונות לפני הנצחון, וברגע שהתברר הנצחון, ובמיוחד בשבוע-שבועיים שלאחר הנצחון, ניר דרך על כולם. הוא הסתובב בכל מדינת ישראל וסיפר שהנצחון שלו, באופן שדי פגע לנו, לחבורה, בתחושת הסולידריות, וזה אולי מאפיין את הכבדהו וחשדהו של כולנו עם ניר. עם ארי הרו ואפילו עם דוד שרן יכולתי להסתובב ולהשאיר את הגב שלי חשוף. עם ניר, כולנו, פחות.

מצד שני, ידענו שהוא מאד חזק, כי ראש הממשלה מאד מחשיב ומעריך אותו, ובסוף אצל נתניהו זה מבחן התוצאה. בתקשורת ובציבור נתפס הבליץ הגדול של נתניהו בתקשורת בשלושת הימים האחרונים כשובר השוויון הגדול, ולזכות ניר וכל החבורה ייאמר שהם עבדו כמו משוגעים 96 שעות בלי לישון. נתניהו התראיין באותם ימים 1700 דקות בכל התקשורת הישראלית. ההפקה, הקשרים, התידרוכים, הסגירות, זאת עבודה משוגעת, שאפו, ואז ניר הסתובב ולקח את הקרדיט.

ניר חפץ, עד המדינה במשפטו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים
אוהד צויגנברג

ערב אחד, באמצע מאי, בתקופת חוסר הוודאות לפני ההכרעה הסופית, נהגתי כשפתאום ניר התקשר ואמר, ישבתי עכשיו עם הזוג נתניהו והמלצתי להם למנות אותך למנכ"ל משרד התקשורת. אחר כך הוא חזר על זה עוד פעם או פעמיים, כאילו, אתה יודע שאני עזרתי לך להתמנות, אני מיניתי אותך, דברים מהסוג הזה.

היה לנו יחס מורכב לניר, אבל ידענו שיש לו השפעה כמעט מיתית על שרה, זה הכוח שלו, כי לשרה יש השפעה על נתניהו. התייחסנו ברצינות למה שהוא אומר, כי ראינו שהרבה פעמים דברים שהוא אומר קורים. הם לא קורים דרך שרן, הם קורים דרך הבית, ואי אפשר לזלזל בזה. הוא גם איש פיקח וחכם, ומעבר לאינטרסים אישיים הוא באמת נתן את נשמתו לבני הזוג נתניהו. אז מצד אחד אני מאמין שהוא לא סתם התרברב ולא דיבר סתם, ומצד שני אני לא יודע להגיד, באמון מלא, עד כמה זאת גם מניפולציה עלי ואם אלה באמת העובדות עד הסוף.

במאזן הכוחות ביני לבין ניר, על האוזן של ראש הממשלה, כמו שניר חזק אצל שרה, ככה אני חזק אצל נתניהו, ובמחלוקת בינינו היא בסוף תעלה לבית, כל אחד יגיד משהו אחר ואין ודאות שניר ינצח או שאני אנצח. זה תלוי עניין ונסיבות. לא מעט פעמים ניר חימם את שרה והיא חיממה את נתניהו, ואני באתי לנתניהו, הסתכלתי לו ישר בעיניים והסברתי לו והוא כיבד מה שאמרתי לו וקיבל את זה, כי הוא סמך עלי ושמע ממני הסבר הגיוני. אני לא יודע איך הוא אחר כך ניהל את זה בתוכו, או במשפחה.

המאמר על רצח רבין שכמעט סיכל את המינוי

נתניהו הודיע לי על המינוי ב-22 במאי. התחילה סדרת הכנות להעלאה לישיבת הממשלה – קורות חיים, נציבות שירות המדינה, בדיקה ראשונית של שב"כ – ואז גם היה הסיכול הממוקד הראשון, כשכולם התחילו לחפש מי זה הפילבר הזה ונזכרו במאמר שפורסם בחתימתי, אם כי לא כתבתי אותו, על רצח רבין. פחדתי שבזה אני מאבד את אמונו של ראש הממשלה, כי הכרתי אותו ואת הרגישויות שלו. חששתי שנתניהו יתנער ממני. למזלי, שמרתי אצלי מאמר מנקה שפירסמתי שלושה שבועות אחרי הרצח, שהסביר כמה הרצח שלילי ופגע בהתיישבות ושככה לא עושים, בשום אופן וכו'. העליתי פוסט עם התגובה שלי, שזה ממש לא אני, כמו שמנסים להציג אותי, אני בדיוק הפוך, ואז ניר התקשר ואמר, ראש הממשלה לא מתייחס לזה, הוא עומד מאחוריך, ואנחנו מטפלים, אנחנו עוטפים את זה. ניר בהחלט טיפל במשבר התקשורתי והציל את המינוי.

זה היה ארבעה-חמישה ימים אחרי שנתניהו פיטר את המנכ"ל אבי ברגר, שלא קידם את עיסקת בזק-יס. היה דד-ליין לאישור העסקה, 90 יום אחרי הליך שהתנהל במרץ, כלומר עד תאריך כלשהו ביוני, 23 ביוני. בארבעה ביוני הודיעו על המינוי שלי, בשבעה ביוני הוא אושר בממשלה ובאותו יום התחלתי לעבוד במשרד התקשורת. הרושם שקיבלתי בחפיפה היה שבגלל דם רע עם בזק, ברגר לא קידם את המיזוג עם יס.

תכננתי לצאת לשבועיים חופשה בלונדון, אחרי שהמינוי יאושר, כפיצוי לאשתי אילנית על כל תקופת הבחירות, אבל אייל גבאי, חבר טוב, שהיה מנוסה כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, שיכנע אותי להתחיל מיד – אם בתשע המינוי מאושר, באחת בצהרים אני מתיישב בכסא, לא משאיר חלל ריק. באתי למשרד אחרי חפיפה עם צפריר, הוא הכין לי קלסרים של חומר ורצה לשמור על קשר טוב בהמשך, והחיבור שלו ללשכת נתניהו היה דרך שרן. קראתי המון חומר, חוקים, וגם מנהלת לשכת המנכ"ל והיועצת המשפטית עדכנו אותי בסוגיות הבוערות, שאחת מהן היתה קשורה בבזק.

בנימין נתניהו ואייל גבאי במסיבת עיתונאים, 2010
תומר אפלבאום תומר אפלבאום

במקביל, היה פרק ישראל בכר-אלי קמיר. את ישראל הכרתי שנים לפני כן, כשהיה בצוללת הפוליטית של נתניהו, גם סביב המגעים בין ברק לנתניהו, ונפגשנו לקפה פעם בחצי שנה, היו בינינו פלירטים מקצועיים. למשל, יש לי חבר טוב מאד שהיה שותף בחברה שקנתה קרקעות באזור ירושלים ורצתה לקדם שם תכניות. עשיתי להם קצת לובינג. החוזה נחתם איתי וישראל היה שותף והעברתי לו כספים. בדיוק התחיל תוואי גדר ההפרדה, והם ניסו להגיע לאלי ישי, שר הפנים, כדי להציל כמה שיותר מהרכוש שלהם. ישראל בכר, בעולמות הלחצים הפוליטיים, הוא מחזיק תיק ש"ס, ברקע שלו מבית שאן, מקורב גם לאריאל אטיאס וגם לאלי ישי. לקחנו את התיק בשותפות והוא ניסה, אבל אובמה נבחר, הכל הוקפא בירושלים והעסק נפל. בינתיים קיבלתי קצת כסף והעברתי לו חצי.

היה לו משרד בדרום תל אביב, רחוב לבנדה, המסגר, ומפעם לפעם נפגשנו והחלפנו סודות פוליטיים וניתוחים ואסטרטגיות. כשהוא הודיע לי שהוא פותח משרד חדש עם אלי קמיר, שותפים אבל עם תיקים עצמאיים, הרמתי גבה, כי היה לי נסיון רע איתו, אירוע שלילי. קמיר היה ראש מטה שר התחבורה שאול מופז וניסה להדיח אותי מהתפקיד ברכבת ישראל ולמנות מישהו אחר מטעם השר. כשישראל סיפר לי על השותפות עם אלי לא הגבתי ובפעמים הבאות, כשבאתי למשרד, התעלמתי ממנו, אבל אחר כך עשינו שיחת ניקוי. עדיין, לא היה שום מגע מקצועי בינינו.

הסתכלתי לאלוביץ' בעיניים ושידרתי שיתוף פעולה והבנה ואוזן קשבת

מיד אחרי שהתפרסמה ההודעה על המינוי שלי קיבלתי ברכה מישראל. היה לו מאד חשוב שהפגישה שלי עם בזק, כמנכ"ל חדש שלומד את התחום, תהיה באמצעות קמיר, שירוויח נקודות במערכת היחסים הפנימית שלהם. התעקשתי שאין צורך, שלשכת המנכ"ל מסדרת. את אלוביץ׳ היה ברור לי שאפגוש בטווח של ימים, אבל לא אני ביקשתי שיקבעו לי איתו ביום הראשון שלי במשרד. רציתי לראות את כל הגורמים הגדולים בענף התקשורת בתוך שבוע-שבועיים. בימים הראשונים האלה, ישראל הפעיל לחץ לקבוע דרכו את הפגישה עם אלוביץ׳, שהוא יוכל לגזור קופון על זה: סידרתי לך פגישה אצל מומו.

שבוע אחרי שנכנסתי לתפקיד, ב-14 ביוני אלוביץ׳ הגיע לפגישה, במשרד בירושלים. פעם ראשונה שאני פוגש אותו, לא ראיתי אותו מעולם ולא דיברתי איתו מילה. ידעתי מי הוא. בעשר הדקות הראשונות אנחנו בארבע עיניים. זה כבר היה אחרי השיחה עליו עם נתניהו. לא אמרתי לאלוביץ׳ מה אמר לי עליו ראש הממשלה, כי אני איש אמונו של ראש הממשלה, מחויב לו ושומר עליו.

כן אמרתי לאלוביץ׳ שאני מתכוון לטפל בהם, לשנות את מדיניות האנטי של ברגר, להיות קשוב. לא הבטחתי שום דבר אופרטיבי, אבל הסתכלתי לו בעיניים ושידרתי שיתוף פעולה והבנה ואוזן קשבת, תסמכו עלינו, יהיה בסדר. מלים לא מחייבות, אבל שאומרות באיזה מצב תודעתי אני בא, לעבוד אתכם ולא נגדכם. זה נבע מהאישיות והגישה שלי, לכולם, גם לאחרים, ובהחלט ריחפה ברקע גם השיחה שלי עם ראש הממשלה.

אותה פגישה עם נתניהו נערכה ביום המינוי, שבעה ביוני, יום ראשון, או לכל המאוחר למחרת או ביום שלישי, בלשכתו בירושלים, בשעות הערב. באתי, היתה קצת אווירת אופוריה, חוגגים את הצלחת מערכת הבחירות, קצת מינגלינג, דוד שרן, ראש הממשלה, אני. שרן לא היה כל הזמן. מסתובב, נכנס, יוצא, כמו שמתנהג רל"ש שלא נמצא מההתחלה ועד הסוף.

המצב שזכור לי הוא שנכנסתי לחדר, ראש הממשלה ישב בכסאו, ניגשנו לשולחן, התיישבנו, התחלנו קצת לפטפט, ואז יש קטע כזה כשהוא קצת יותר נינוח וקצת פותח את החליפה ואומר, בוא נעבור לכורסאות ולוקח סיגר ומתחיל לעשן. אז החצי הראשון היה ליד השולחן, ואיזה מין דיבורים כאלה, אחר כך את ה'בוא נעבור, בוא נתחיל לעבוד, בוא נשב', וב'בוא נשב' היו על הפרק שני נושאים. דיבור קצר, תכליתי ובכותרות. אנחנו מבינים אחד את השני.

הנושא הראשון היה פתיחת ערוצי השידור לתחרות, להוריד את הרגולציה, מצדו שכל אחד שיש לו כסף, שיש לו מאזינים, שיעלה וישדר. אנחנו עוד קצת אחרי טראומת ערוץ 10, שהיה על סף פרפורי גסיסה. אני מבין מצוין מה הוא עושה. נותן לי מין משימות להמשך.

ואז הוא אמר לי, בכל הנושא של השוק הסיטונאי, האינטרנט – הוא לא הכיר את המושגים המדויקים, גם לא בהמשך – אלוביץ' דיבר איתי על הבעיות שיש לו שם במשרד, על חברת ייעוץ שקבעה מחירים ממש לא נכונים. הכוונה לחברת פרונטיר, הוא לא הכיר את השם, שקבעה לבזק, כמחיר שהיא יכולה לגבות מספקיות אחרות שמשתמשות בתשתית שלה, שליש ממה שבזק רצתה. אלוביץ' טען שהייעוץ הקודם לא היה מספיק נגדו, לטעמו של המשרד, ולקחו את פרונטיר כדי שידפקו אותו יותר חזק.

הייעוץ של פרונטיר אמר שבהנחה שבכל צינור של בזק יהיו לפחות שלוש רשתות, לא יתכן שבזק תקבל שלוש פעמים על אותו שימוש. עד אז, בזק קבעה את המחיר לפי ועד העובדים, העלויות והמונופול.

שאול אלוביץ' בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בחודש שעבר
הדס פרוש

הבנתי שיש גם עוד עניין, לגמור את המיזוג של בזק ויס

נתניהו אמר לי, אל תבטל את התחרות, אבל תראה מה אפשר לעשות בנושא המחירים, אולי למתן את הירידה, או על יותר זמן, והוא עם היד מראה איזו הורדת מחירים, שבמקום שתהיה חדה וחריפה תהיה יותר מתונה. ואז הוא אומר גם, הבנתי שיש גם עוד עניין, לגמור את המיזוג של בזק ויס, תטפל בזה ותגמרו את זה. אני, במסגרת הלא לרדת לפרטים, לא צריך לשאול אותו עד מתי, כי אני מבין שמבחינתי זאת המשימה, אני מכיר אותה ואת חלקה ואם לא - אני לומד אותה, ומבין שיש דד-ליין.

מה שאני מבין זה שאני חייב לעשות את זה, משתי סיבות. זה המבחן הראשון שלי כמנכ"ל, יכולת ביצוע, וזה מה שראש הממשלה מעלה בשיחה מכל ענייני המשרד, אז אלה הנושאים שחשובים לו, ואני מודע להתנגדות במשרד. אני בא לתפקיד מתוך כוונה להפעיל את שיקול הדעת שלי, אבל ראש הממשלה כבר ניתב לי פחות או יותר את המסלול העיקרי שאני צריך לעבוד בתוכו, למצוא את הפתרונות המקצועיים הכי טובים שאפשר. אין מצב שאני אומר לא, או שאני מחליט עכשיו לנהל מדיניות עצמאית, או שאני עוצר הכל. השאלה לא היתה אם לאשר, אלא רק איך לאשר.

כמו שתיארתי מספיק פעמים קודם את האינטראקציה שלי עם ראש הממשלה, ואת ההבנה, אני חושב שאני יכול לספור על יד אחת את הפעמים לאורך עשרים שנה שבהן לא הבנתי אותו. הבנתי נכון. הבנתי את רוח הדברים בצורה מאד ברורה. אלה הנושאים החשובים לו במשרד. רק עליהם הוא מדבר איתי. לא על הדואר, ששנה שלמה הוא לא התעניין בו בכלל. ומבחינתו, אין מצב ששולחים אותך למשימה ואתה לא חוזר עם תוצאה. תפתור את זה שאלוביץ' יהיה מרוצה. הוא אומר אלוביץ', לא שאול ולא בזק. זה תלוי פרסונה.

אני גם מגיע לשם מבושל על ידי הסביבה שלו והאנשים שלו. צפריר משקף לי את הרוח ואת המדיניות, סדרי העדיפויות לטיפול במשרד מטעם השר. אני מתחיל לקלוט יותר ויותר ששאול הוא סוג של בן יקיר במערכת הזאת. לא כל אחד מצליח להגיע לראש הממשלה, להרים אליו טלפון, להגיד לו, בוא תפתור לי את הבעיות שיש לי במדינה, במשרד זה או במשרד אחר.

עד אז לא הכרתי את רמת הקשר, את סוג הקשר, בין נתניהו לאלוביץ׳. פעם אחת, במערכת הבחירות, נדלקה לי אנטנה. היה יום אחד בלי אירוע עם נתניהו, כי נקבעה לו ארוחת ערב של הזוגות. חוץ מענייני מדינה דחופים, הכל היה משועבד לבחירות, כמעט בכל ערב הוצאנו אותו, בכפוף למגבלות שב"כ. היה לנו לוח גדול לאירועי ראש הממשלה, כי זאת חתיכת הפקה, צוותים, אבטחה, מיליון דברים. ערב אחד אמרו לא, הפעם שום דבר, כי יש ארוחת ערב של הזוגות. זה אומר סוג של חברה, קירבה, ידידות. הבנתי מאחרים שפעם זה היה עם נוחי דנקנר, עם תשובה.

לנתניהו אין חברים. ממש אין אחד כזה

אני לא מכיר חבר של ראש הממשלה. לא מכיר חבר, מישהו שאני יכול להגיד, זה חבר בלב ונפש. אין. ממש אין אחד כזה. יש אנשים שהוא יישב איתם לערבים חברתיים, ירגיש איתם יותר בנוח, נגיד הגלובוסים בלילות שבת. כל מיני שמות שנשמעו טבעיים. לא אלוביץ'. לי זה היה שם חדש.

אנחנו לא חיים בעולם נקי לגמרי. אנחנו מכירים קשרים ומקורבים לשרים בשלטון, בכל מיני הזדמנויות. זה יכול להיות שר תחבורה שהוא מכיר מהליכוד, ראשי ערים, שר פנים שמכיר ויעשה משהו, כחלון שהיה שר תקשורת ואחותו עבדה בהוט. זה לא נראה לי לא חוקי.

זה לא שחור-לבן. לא שחשבתי שהוא אחיו האובד, שצריך להתאבד עליו. היו לי בהמשך התפקיד אירועים ששמעתי בהם משהו על התאגיד וידעתי שאין לי מה לחזור בלי גולגולת. זה לא היה המצב. ממש לא. הצטייר לי שיש עולם מקצועי ובתוכו אינטרסים ובמסגרת האינטרסים זה אינטרס חיובי. אבל אולי היה לי בלק-אאוט, או ליקוי מאורות, או רצון להתעלם.

אדם סביר אחר היה אולי נדלק ומתחיל לחשוב. אני נמצא במצב נפשי כפול. פעם אחת, אני מאושר ומרוצה שקיבלתי תפקיד ומקבל הזדמנות להוכיח הצלחה ומקצועיות, ופעם שנייה, שלא לקחתי גרזן לחתוך בין איש האמון, איש הסוד של נתניהו, לפקיד ציבור שעכשיו עובד אך ורק לפי הנחיות חד-משמעיות ושהבוס היחיד שלו, אם לנסח בקיצוניות, היא היועצת המשפטית של המשרד. את זה לא עשיתי. עירבתי את שני הדברים, כי באותה נקודת זמן חשבתי שהשיקול המקצועי גובר ושזה בסדר שמעורב בו שיקול אינטרסנטי זר. לא שהמיזוג הוא רע. הרי צפריר הסביר לי שהעסק זרם, נוסע ונתקע, מתנהל כבר שלוש שנים, עכשיו הגיע לפתחנו, ובפתחנו – ברגר.

לרגע אחד לא ברור לי שהמיזוג הזה הוא אסון לאומי ואסור לעשות אותו בשום פנים ואופן. אמרו שצריך להתקדם, שיש חסמים, מגבלות, ושברגר שם, ושמדיניות השר היא לפתוח את החסמים ולאשר. אני מקבל את ההנחיות ישירות מהשר. אני רוצה לשמוע ממנו, לא שמישהו שלישי יגיד לי. אז ברגע שאני שומע את זה ממנו, וזה מסתדר ומתחבר לכל מה שאני מכיר, מבחינתי זאת הוראה לביצוע.

את הדד-ליין אני מקבל מאלי קמיר. הוא מאד תחם והלחיץ אותי. נתניהו מדבר על הזמן הקרוב ושצריך לגמור את זה בהקדם, תחת הכותרת 'אלוביץ' דיבר איתי, נקודתיים'. אני לא חושב שהוא ידע או זכר את התאריך המדויק. כשהוא מקבל שיחת טלפון, הוא לא אומר לך לטפל בעוד שנתיים. אצל נתניהו מכבים שריפות, מטפלים במחר בבוקר. מה שיצר את הלחץ זה שלקח זמן עד שהתמנה מנכ"ל, החול בשעון הלך ואזל, והדד-ליין התקרב מאד, והיה גם צורך באישור של מועצת הכבלים והלווין, שתמיד היתה בעיה לכנס אותה.

אני פועל תחת לחץ הדד-ליין ועושה כמה תהליכים במקביל, כולל בלי להמתין לפרוטוקול חתום, כדי לעמוד בלוח הזמנים. אלי קמיר מלחיץ אותי ומזכיר לי שהדד-ליין הוא 23 ביוני – שבועיים ויומיים אחרי שהתמניתי. יכול להיות שזאת היתה טעות ושבעצם היו עוד 90 יום, עד ספטמבר, אבל פעלתי לפי מה שאמר לי קמיר. לא בדקתי במשרד אם זה נכון, גם בגלל שזה היה לאחר שיחה עם ראש הממשלה וגם כי זאת היתה המשימה הראשונה שלי במשרד, מבחן של יכולת הביצוע שלי מול הצוות והעובדים וכלפי מעלה, וגם לפרוע את השטר לבזק של מה שאני אומר בפגישה עם אלוביץ', שנשתף פעולה, נעזור לכם היכן שצריך, כי אני גם ארצה דברים בהמשך. כל זה מביא אותי למסלול שמאלץ אותי להביא את התוצאה בכל מחיר, בלי שאני יודע מראש איזה מכשולים עומדים בפני, ואז, כל מכשול שאני מגיע אליו, להזיז אותו. השיחה עם נתניהו מצד אחד והדד-ליין מצד שני הכניסו אותי למלחציים. כל המערכת – ראש הממשלה וצפריר – לוחצת ומשדרת לי שראש הממשלה מעוניין לשנות את המדיניות, ואני שומע הד של זה מאלי קמיר, שאני יודע מישראל בכר ואחרים שהוא הנציג של אלוביץ', מבחינתי זה עושה לי את החיבור.

ידעתי שאם אני נכנס לנתניהו ואומר לו בדקתי, זה בסדר, הוא חותם בלנקו

את קמיר אני פוגש בביתו בקריית אונו במוצאי שבת, 13 ביוני, בהמשך לפגישה עם ראש הממשלה ולקראת הפגישה עם אלוביץ' למחרת ובמטרה לטפל בסוגיות בזק. לא סירבתי לפגישות בבתי-קפה או בלובי של מלון, בעיקר כשלא רציתי להיכנס לפקקים של קריית הממשלה בירושלים, וכשהיה לי נהג שהוריד אותי. הייתי נדיב ובאתי לאלוביץ' הביתה. אילו קמיר היה לוביסט של חברה אחרת, פרטנר, הייתי פוגש אותו בבית קפה, וזה מה שעשיתי עם חבר מאד טוב שפרטנר לקחו, שלום שלמה, אבל לא בבית ולא במוצאי שבת. הפגישה עם אלי היתה יותר דרמטית מאשר עם שאול, כי את הדברים החשובים לשאול סגרתי עם אלי ערב קודם.

בצורת הדיבור בין אלי לביני, אז וגם בהמשך, היה ברור ששנינו אנשי ביצוע של שני אנשים למעלה שיש ביניהם הסכם, או אם לא הסכם, הבנות. הוא ואני – אנשי ביצוע של אלוביץ' ונתניהו. באיזשהו שלב הוזכר בינינו במפורש שיש קשר והיו דיבורים בין אלוביץ' לראש הממשלה. אני מעריך שזה היה גם בפגישה הזאת, בצורה מרומזת, כמעט מפורשת.

אלי קמיר
מוטי מילרוד

ישבנו בסלון של קמיר, דירה שכורה, קומה גבוהה במגדל, הפלאפונים איתנו, שני אנשים שלא אוהבים אחד את השני. מה שמחבר בינינו יכול להיות רק משימה שהוא קיבל, והוא מקבל עליה כנראה כסף, ואני קיבלתי את הנחיית ראש הממשלה ומבצע, ואנחנו צריכים איכשהו לתקשר, להתחבר ולעבוד.

תיארתי לו את הפגישה עם ראש הממשלה והצגתי את הכוונה שלי לדאוג ולטפל בענייני בזק במתכונת שאותה פירטתי למחרת לשאול אלוביץ'. מיסוד הטיפול בבזק. הוא אמר לי, אחי, מהיום אתה, דבר איתי ככה. מצדי, סגנון ההתנהלות היה של מנכ"ל משרד, לא סמרטוט, למרות שאני איש אמונו של נתניהו, יש לי כללי עבודה. לא היה מצב שהוא מכתיב לי מה לעשות, אבל הוא כן דיבר בצורה פתוחה וברורה, מה הוא שם על השולחן, פחות או יותר תכנית עבודה. ככל שהתקדמנו במעלה הדרך והפתיחות בינינו גדלה והמכשולים במשרד גבהו, אמרתי לו, אתה צריך להסביר לבעל הבית שלך שיש דברים, שגם אם אני נורא רוצה, אני לא מסוגל להעביר במשרד, ואתם חייבים להתגמש, כי אחרת זה לא יעבור.

לא ידעתי שבעסקת בעלי העניין שאול ירוויח אישית כסף

עברנו לדבר נקודתית על המשימה הדחופה ביותר שעמדה על הפרק, המיזוג של יס ובזק. הבנתי שברגר לא אמר לו כן או לא, תעשו ואחר כך נדבר, שלא תגידו אחר כך שנתתי לכם אישור. אתם רוצים, תעשו מה שאתם מבינים ואחר כך תחטפו. ואז הוא אומר, הדד-ליין עד ה-23.

ניסיתי לדחות את זה ביומיים, כי תכננתי נסיעה לחופשה עד ה-25, וידעתי שבסוף ההליך צריך להיכנס לראש הממשלה, לשר התקשורת, ולהחתים אותו על המסמכים, ויש הבדל אם אני נכנס להחתים או מישהו אחר. בדקתי אם אפשר שאסיים את החופשה ובינתיים יבצעו את כל התהליכים הדרושים ואני אהיה זה שיכניס לשר לחתימה.

איתן צפריר, את זה ראיתי בעיני וגם הסביר לי דוד שרן, כשהיה נכנס לראש הממשלה היו שומרים לו חלון של חצי שעה או שלושת רבעי שעה, להוציא נייר-נייר, להסביר לראש הממשלה על מה הוא חותם, כי ראש הממשלה מאד זהיר, הוא אומר, אני לא חותם סתם, אני רוצה לדעת על מה אני חותם. איתי, ידעתי שאם אני נכנס אליו ואומר לו בדקתי, זה בסדר, הוא חותם בלנקו. היו מקרים הפוכים, כששלחתי לעוזרת של דוד שרן מסמכים לחתימת ראש הממשלה, למרות שזה היה הכי טכני בעולם ודחוף, אם הוא לא הבין עד הסוף הוא לא חתם. היה אומר, תגידו למומו להיכנס, או מרים טלפון ושואל, זה בסדר? וכשהייתי אומר כן, היה חותם. כך שידעתי שיש משקל לנוכחות שלי שם, כדי לוודא חתימה. זה לא היה כדי שאני אוכל לגזור קופון אצל ביבי. לא הייתי צריך את זה, אחרי שהבאתי 30 מנדטים. לא הייתי צריך להוכיח לו ולא רדפתי כבוד או קרדיט. הוא ידע שכשהוא מבקש ממני משהו, הוא לא צריך לרדוף אחרי ואני לא חוזר אליו עם תירוצים.

בנוסף, בהמשך לעצה שקיבלתי מאייל גבאי, להתיישב בכסא שלוש דקות אחרי שהמינוי מאושר, הוא נתן לי עוד עצה, אל תיתן לאף אחד להיכנס אליו לחתום, רק אתה, זה נותן לך את הכוח כמנכ"ל, במיוחד כשזה שר רואה ואינו נראה. רק אתה מדבר איתו.

בפגישה עם אלוביץ׳, באותן עשר דקות ראשונות, היה לי חשוב להגיד לו שכבר היתה לי שיחה עם ראש הממשלה ושדיברתי עם אלי קמיר ואני על זה, אני מטפל בעניינים, במיזוג, עד ה-23, שיהיה רגוע. הוא שמר על פוקר פייס. הקשיב. אני מעריך בוודאות שהיה מעודכן על הפגישה שלי עם אלי, אז הוא לא היה מופתע. אמר תודה רבה ועברנו לפגישת עבודה מסודרת.

מה שאני יודע היום, ולא ידעתי אז, לא היה לי מושג ירוק, זה שתחת התהליך הפורמלי שמגישים לכל מיני רשויות במדינת ישראל, שאול עשה בעסקת בעלי עניין איזשהו הסכם מאד מורכב, שבהנחה שיתקיימו בו כל מיני תנאים, הוא ירוויח אישית כסף.

משהו על תיק 1000: נשלחתי לעשות איזושהי משימה עם מילצ׳ן. נגמרה הפגישה, היה אירוע לכבוד יום העצמאות האמריקאי, נכנסתי לנתניהו ל-30 שניות ואמרתי לו נפגשתי, דיברתי, סיכמנו מה אנחנו עושים.

נתניהו, באופי שלו, לא מחזיק חומרים, לא יורד לפרטים, הוא כמעט לא מדבר בטלפון. כשהוא רצה לדעת משהו, לא היתה בעיה להגיד למזכירות, תגידו למומו שייכנס אלי, גם אם אני בפתח תקווה, בשביל שהוא ישאל אותי שאלה וחצי, תגיד לי מה היה עם זה, עם ההוא, ולצאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו