איש הסקרים של אובמה: תומכי טראמפ חולפים שוב מתחת לרדאר - בחירות בארה"ב 2020 - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איש הסקרים של אובמה: תומכי טראמפ חולפים שוב מתחת לרדאר

לכתבה
עצרת תמיכה בטראמפ בצפון קרוליינה, שלשום. לפי שור, הנשיא ניצח ב–2016 בזכות לבנים שאינם בוגרי קולג' שבעבר תמכו בדמוקרטים Anna Moneymaker / NYT

בשיחה עם "הארץ" מסביר דייוויד שור, יועץ פוליטי בכיר, כיצד טעויות הסוקרים בבחירות של 2016 עלולות לחזור על עצמן, ומנתח מה צפוי לקרות לאגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית. לדבריו, הרפובליקאים יכולים לזכות בנשיאות גם אם יקבלו 3% פחות קולות מאשר הדמוקרטים

173תגובות

כמו רבים מתומכיו של ג'ו ביידן, דייוויד שוׂר מודאג. פחות משבוע וחצי לפני הבחירות לנשיאות, הוא רואה את הסקרים שבהם ביידן מוביל ולנגד עיניו עולות תמונות דומות מהבחירות ב–2016. השמאל האמריקאי נושא מאז צלקת עמוקה, לא רק בגלל התבוסה שנחל, אלא גם בגלל הכישלון לחזות אותה.

ב–2012, בהיותו בן 20 בלבד, מונה שור לאחראי על התחזיות הסטטיסטיות במטה של הנשיא ברק אובמה, בבחירות שבהן זכה בכהונה שנייה. המודלים שלו, התברר, היו מדויקים עד לרמת המחוז, וה"ניו יורק מגזין" כינה אותו "נייט סילבר של מטה הבחירות". בהמשך מונה לתפקיד בכיר בחברת הייעוץ היוקרתית "סיוויס (Civis) אנליטיקס", שהקים בוגר נוסף של מטה אובמה. אבל ב–2016, כמו רוב הסוקרים בארה"ב, שור פספס.

דיוויד שור
חנה טולדנו

"הסקרים שלי היו שגויים ב–2016. כמו של כולם. כשקורה משהו כזה, יש נטייה לתרץ את זה: לומר 'זה המכתב של קומי' או 'אלה מתלבטים שהחליטו ברגע האחרון'. קלטתי שזה לא יכול להיות אף אחד מהדברים הללו"

בחירות בארה"ב: טראמפ או ביידן? סקרים מתעדכנים

הניסיון להבין כיצד דונלד טראמפ ניצח, ומדוע הסקרים החמיצו זאת, שינה את השקפתו של שור על הפוליטיקה האמריקאית, ועל השיטות המקובלות להעריך את המגמות בה. בשיחה עם "הארץ", הוא מסביר כי בחובן של התובנות הללו טמון המפתח להבנת בחירות 2020. שור מנבא למפלגה הדמוקרטית עשור אבוד אם לא תצליח להביא לשינויים מבניים במערכת הפוליטית האמריקאית בשנתיים הקרובות, ומעריך את מצבו של האגף הפרוגרסיבי במפלגה — שנקשר לאחרונה לפיטוריו השנויים במחלוקת.

"הסקרים שלי היו שגויים ב–2016. כמו של כולם", אומר שור. "כשקורה משהו כזה, יש נטייה לתרץ את זה: לומר 'זה המכתב של קומי' (ראש האף־בי־אי שדיווח כשבוע לפני הבחירות על פתיחה מחדש של חקירה הקשורה להילרי קלינטון, הל"כ) או 'אלה מתלבטים שהחליטו ברגע האחרון'. קלטתי שזה לא יכול להיות אף אחד מהדברים הללו". לדבריו, הוא הבין שפענוח התעלומה יוכל להתוות מפת דרכים לניצחון בקמפייינים עתידיים.

שור מסביר כיצד התובנות שהפיק מ-2016 טומנות בחובן את המפתח להבנת הבחירות הללו. הוא צופה עשור אבוד למפלגה הדמוקרטית, אם לא תצליח להביא לשינויים מבניים במערכת הפוליטית בארה"ב בשנתיים הקרובות

טראמפ בשדה תעופה במיין, אתמול
Alex Brandon/אי־פי

"אם האמנת שטראמפ הביא את ה'בייס', זה אומר לך שאסטרטגיה פוליטית טובה היא 'ללכת על הבייס'", הוא מסביר. אך כשבחן את הנתונים לעומק, שור השתכנע שזו אינה התשובה הנכונה. "בניגוד לאמונה הרווחת, זה לא נכון שלבנים שלא הלכו לקולג' הגיעו יותר לקלפיות ב–2016. מה שקרה זה שלבנים שלא הלכו לקולג' והצביעו לדמוקרטים כל החיים עברו להצביע לטראמפ — כי היתה להם גישה שמרנית להגירה וגישה ליברלית לכלכלה".

את התמורה הזו בהרכב המצביעים של שתי המפלגות הגדולות בארה"ב מכנה שור "שינוי סייסמי", והוא סבור שאותו שינוי עומד להכתיב חלק ניכר מהעתיד הקרוב של הפוליטיקה האמריקאית. "טראמפ ניפץ את הקואליציות שהתרגלנו אליהן. הרבה מאוד אנשים במדינות שאנחנו לא מגדירים מתנדנדות — כמו ניו יורק למשל — עברו לקלינטון, ובמדינות המתנדנדות הרבה מצביעים עברו לטראמפ", הוא מסביר. "בגלל זה הקולג' האלקטורלי (אוסף הנציגים מטעם כל המדינות שבוחר בפועל את הנשיא, הל"כ) הפך מלהיות מוטה קלות לטובת הדמוקרטים, למוטה מאוד לטובת הרפובליקאים. במצב הנוכחי, הרפובליקאים יכולים להפסיד ב–3% ברמה הארצית ועדיין לזכות בנשיאות, והם יכולים לשלוט בסנאט עם רק 45% מהקולות".

הדוגמה ששור מציג כדי לחדד את הנקודה האחרונה היא, שבבחירות 2012 אובמה השיג 52% מהקולות של שתי המפלגות הגדולות וניצח, ושב–2016 קלינטון השיגה 51% מהקולות הללו והפסידה. כמעט בכל המדינות, למעט מיין ונברסקה, הקולג' האלקטורלי עובד בשיטה של "המנצח זוכה בכל". כך, קלינטון הגדילה במיליוני קולות את הפער במדינות שבהן ממילא עמדה לנצח, ולא הרוויחה מכך דבר. מנגד, היא איבדה מספר קטן בהרבה של מצביעים במדינות מתנדנדות — אך הפער שנוצר בהן לטובת טראמפ, הספיק לו כדי לגרוף את כל הנציגים שלהן.

היעדר אמון חברתי

כאשר שור העמיק במפץ שחולל טראמפ, ובפרט בפרופיל של מצביעיו, התבהרה השאלה מדוע הסקרים פספסו את רעידת האדמה לפני ארבע שנים. התשובה טמונה במונח "אמון חברתי" המוכר ממדעי החברה. "אמון חברתי הוא מידת האמון שיש לך במוסדות ובאנשים אחרים", מסביר שור. "אם אתה רוצה לזהות כמה אמון חברתי יש למישהו אתה יכול לשאול אותו למשל 'האם אתה חושב שאפשר לבטוח באנשים אחרים?' אנשים שעונים לטלפון ומסכימים לענות על סקר שמציג להם אדם זר הם בדרך כלל אנשים עם אמון חברתי גבוה".

שור מוסיף כי "הסינון" הזה התקיים בעבר גם בסקרים פוליטיים, אך הוא לא שיבש באופן משמעותי את אמינותם. "פעם, אמון חברתי לא היה כל כך קשור לזהות המפלגתית של אנשים, אם היה לך אמון חברתי גבוה זה לא עזר לנבא אם אתה מצביע לדמוקרטים או לרפובליקאים", הוא אומר. "אבל 2016 היתה שונה. הבחירות אז היו במידה רבה משאל עם על השאלה אם אתה מאמין במוסדות או לא. מי שהצביע לטראמפ ביטא במידה רבה חוסר אמון במוסדות. אבל אנחנו דיברנו רק עם אנשים שמאמינים בהם, אנשים עם אמון חברתי גבוה. שם נולדה ההטיה בסקרים".

ביידן בפלורידה, החודש
Carolyn Kaster/אי־פי

לדבריו, בעקבות המסקנות הללו הוא שינה חלק משמעותי מדרכי הפעולה שלו, ועבר בין היתר להסתמך פחות על סקרים טלפוניים. אבל שור מוסיף כי סוקרים רבים דבקים בשיטות שהשתמשו בהן ב–2016. "בגלל זה אני מאוד סקפטי לגבי הסקרים. אנשים לא מבינים שלטראמפ יש סיכוי מאוד משמעותי לנצח — המזל הוא שביידן מוביל בהרבה, אז גם אם הסקרים שוב מוטים, יכול להיות שהיתרון שלו מספיק גדול כדי לפצות על זה".

בחירות האמצע ב–2018 חיזקו את האמונה של שור בכך שטראמפ יצר שינוי מבני ארוך־טווח בפוליטיקה האמריקאית. הדמוקרטים זכו אז ב–52% מהקולות שניתנו לשתי המפלגות הגדולות — הישג שכונה "הגל הכחול" — ובכל זאת הם איבדו שני מושבים בסנאט ואת המרוץ למושלות במדינות מתנדנדות, כמו איווה ואוהיו. "אנשים לא מבינים כמה הסטטוס־קוו גרוע", אומר שור. "למזלנו ב–2018 היתה שנה של נחשול דמוקרטי. בשנה רגילה היינו מאבדים עשרה מושבים בסנאט".

אך בכל הנוגע למרוץ הנוכחי לנשיאות, שור מרוצה מהמפלגה הדמוקרטית — חרף המגבלות של המציאות החדשה שהוא מתאר. "אני חושב שהקואליציות האלה יישמרו. אמון חברתי הוא עדיין גורם מאוד משמעותי. ההבדל הוא שביידן מצליח קצת טוב יותר מקלינטון. צריך לזכור שטראמפ לא ניצח בהרבה ב–2016, ונראה שהרבה מהבוחרים שלו חוזרים לדמוקרטים".

אם במערכת הבחירות הנוכחית הסקרים אכן מדייקים, והמפלגה הדמוקרטית תזכה בנשיאות ותשיג שליטה בשני בתי הקונגרס, שור סבור שייפתח חלון חד־פעמי בן שנתיים — עד בחירות האמצע הבאות — לשינויים מבניים במערכת הפוליטית בארה"ב. "לרפובליקאים יש צבאות עורכי דין, שמשקיעים הרבה מאוד משאבים במניעת אנשים להצביע ובשרטוט מפות מוטות של מחוזות בחירה. הם גם כל הזמן מחפשים כל מיני חידושים, כמו לפגוע בסמכויות של מושלים. אם לא נפעל בנחישות, הדמוקרטים יהיו מחוץ למשחק לעשר שנים".

"מפלגות צריכות לשחות נגד הזרם"

במהלך הריאיון, שנעשה ב"זום", שור משיב תשובות ארוכות ומפורטות. הוא גלש לעיתים קרובות למחקרים אקדמיים בכלכלה ובמדעי המדינה, ולדוגמאות מהמערכת הפוליטית בשורת מדינות, בהן בריטניה, ספרד, קנדה וישראל. לאחרונה יש לו קשר אישי — הוריו נולדו בארץ, ואחיו שירת בגולני. הוא עצמו ממעט להתראיין, אך לדבריו חש חובה לעשות כן הפעם, כי אמו מנויה על "הארץ".

אובמה בכנס תמיכה בביידן, בשבת
MARCO BELLO/רויטרס

בניגוד למה שהיה ניתן לצפות ממדען נתונים — שאמור להפיק ללקוחות שלו תובנות ממוקדות כדי לייעל את הקמפיינים שלהם — שור דבק בתפיסה שקשה מאוד להתגבר על מגמות גלובליות כלליות. לדבריו, "רואים את זה בהרבה מאוד מדינות: עובדי צווארון כחול עוזבים את השמאל ומשכילים יותר מצטרפים אליו. מנהיגים לא יכולים להפוך את המגמה הזו". אם כך, מה הדמוקרטים צריכים לעשות כדי לנצח בבחירות? "ב–2018 הם דיברו על נושאים כמו ביטוח בריאות — זה הדבר הנכון לעשות, וזה מה שביידן עושה היום. הוא מדבר בעיקר על ענייני 'הלחם והחמאה'. השינוי שקרה ב–2016 היה אמנם מאוד חזק, אבל המפלגות צריכות לשחות נגד הזרם".

בתקופה שבה התקשורת מקוטבת והשימוש ברשתות החברתיות מותיר לעיתים קרובות את המשתמשים בתוך בועה אידיאולוגית, עולה השאלה עד כמה ניתן בכלל לשנות את דעתם של מצביעים. "יש קולות מתנדנדים בכל מקום. אני חושב שמגזימים בתאור של תופעת האקו צ'יימבר", משיב שור. "רוב המצביעים לא צורכים תקשורת שהיא מאוד מפלגתית. וגם במקרה שכן — 15% מהצופים של 'פוקס ניוז' יצביעו לביידן. אחת הסטטיסטיקות האהובות עליי היא שהמצביע החציוני הוא בן 50 וצופה בטלוויזיה חמש שעות ביום. הם לא מבלים המון זמן בטוויטר, הם רואים את מהדורת החדשות בערב. אז אם רוצים לחשוב על שכנוע צריך להתרכז בזה, בחדשות המיינסטרים. ב–2016 הרבה מהכשלים היו של חדשות המיינסטרים. רוצים להאשים אתרים כמו 'ברייטברט', אבל 'ניו יורק טיימס' וחדשות ABC מאוד חשובים".

מנגד, שור מצביע על כך שהטלטלות הגדולות שידעה ארה"ב בחודשים האחרונים — מגפת הקורונה והמחאה בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר במיניאפוליס — כמעט שלא משתקפות בסקרים. "אני חושב שעולה כאן משהו מאוד משמעותי לגבי הפוליטיקה האמריקאית. תסתכל על ממוצעי הסקרים בין פברואר לעכשיו. הם אותו דבר בערך. המרוץ יציב. היתה מגפה, המיתון הכי גדול אי פעם לפי כמה מדדים, הרבה ערים חוו את המחאה הכי גדולה שידעו זה כמה עשורים, והסקרים בקושי זזו".

הוא מסביר כי האירוע שהשפיע הכי הרבה על הסקרים בחודשים האחרונים היה הגעתו של טראמפ לכנסייה בוושינגטון סמוך לבית הלבן ב–1 ביוני, בעיצומו של גל המחאה נגד גזענות בעקבות מותו של פלויד. שוטרים ואנשי אכיפת חוק מסוכנויות פדרליות תקפו אז מפגינים בכיכר סמוכה, והתקרית זכתה לתשומת לב רבה. לדברי שור, הסקרים לאחר מכן הראו על שינוי של אחוז אחד בקושי. אבל, הוא מוסיף, בין 2014 ל–2016 נרשמה תזוזה של 20% בערך.

"זה מטורף. הסיבה שדמוקרטיה אמורה לעבוד היא כי מצביעים אמורים לשנות את דעתם בהתאם לאירועים", מוסיף שור. "יכול להיות שהרפובליקאים הפנימו את הדינמיקה שאני מדבר עליה, ששום דבר לא משנה. בגלל זה הם לא השקיעו מספיק בלנסות להיות פופולריים. זה הוביל למשל לכך שבדרום קרוליינה (הנחשבת למעוז רפובליקאי, הל"כ) יש מרוץ צמוד בבחירות לסנאט".

תומכי ביידן בפלורידה, בשבת
JOE RAEDLE - AFP

לשור יש גם נגיעה אישית כואבת למחאה שפרצה אחרי מותו של פלויד. כמה ימים לפני התקרית ליד הכנסייה בוושינגטון, שור צייץ בטוויטר על מחקר מאוניברסיטת פרינסטון, שבחן את התגובות להירצחו של מרטין לותר קינג ג'וניור ב–1968. במחקר נמצא שבמקומות שבהם פרצו מהומות אלימות על רקע גזעי, שיעור ההצבעה לטובת הדמוקרטים נעשה קטן יותר, והיכן שנערכו מחאות לא אלימות, שיעור ההצבעה למען הדמוקרטים גדל.

אזכור של מחקר מהסוג הזה היה דבר שבשגרה עבור שור, שעבודתו היא לנסות להבין מהם הכוחות שמניעים את הפוליטיקה האמריקאית — ובפרט מה עשוי לחזק את המפלגה הדמוקרטית. אך רבים, במיוחד מהשמאל הפרוגרסיבי (המכונה לעיתים "woke", עירני לבעיות חברה וגזע) סברו כי מדובר בביקורת על המחאה. שור התנצל על הציוץ, אך למרות זאת שבועיים אחר כך הוא פוטר מ"סיוויס אנליטיקס".

בכך הפך היועץ הפוליטי לדמות בולטת לרגע בשיח על "תרבות הביטול" (Cancel Culture), שבמסגרתה אדם יכול לאבד את משרתו או את מעמדו בשל הפרה של כללי התקינות הפוליטית. אך נראה שיש תמימות דעים כעת כי שור נהג כשורה — הוא התייחס למאמר מדעי רציני, ציין את ממצאיו העיקריים, ואפילו לא הביע את דעתו בנוגע אליהם. לא מפתיע אם כך שזמן קצר אחר כך הוא התחיל לעבוד בגוף פוליטי אחר, ועד־על לפעולה פוליטית (Super-PAC), המעורב בגיוס תרומות לכמה מרוצים דמוקרטיים לסנאט ובמרוץ לנשיאות. שור אומר כי אינו יכול להתייחס לנסיבות שהובילו לפיטוריו. אך הרקע הזה הופך את האופן שבו הוא מנתח את עתיד המפלגה הדמוקרטית למעניין במיוחד.

בפריימריז האחרונים נראה היה שגובר כוחו של האגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית, שעמו מזוהים הסנאטור ברני סנדרס וחברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו־קורטז (המכונה בארה"ב AOC). אפשר להניח שחלק מתומכיהם הגיבו בקולניות לדברים שכתב אז בטוויטר. אולם למרות ההישגים בפריימריז, ביידן ניצח בסופו של דבר, למרות היותו נציג של הממסד המתון במפלגה.

"אחת הטעויות הגדולות שלי היא שראיתי מגמה של אנשים ממעמד הפועלים שעוזבים את המפלגה ומוחלפים בבוגרי קולג' — מצביעים שדומים יותר אולי למצביעים של יאיר לפיד בישראל — וחשבתי שאלה חדשות רעות", הוא אומר. "אבל אנחנו צריכים לקבל את זה שזה קורה. אל גור היה יותר ליברלי מביל קלינטון, ג'ון קרי היה יותר ליברלי מאל גור, וכן הלאה. יש שאלה למה זה קורה, למה כמעט כל מפלגת שמאל גדולה הלכה שמאלה בשנים האחרונות".

בעיניו של שור, התשובה לשאלה הזו פשוטה — עלייה בשיעור המשכילים באוכלוסייה. "תסתכל על 1930. היה אולי אחוז של האוכלוסייה, אינטלקטואלים של בתי קפה, שתמכו בסוציאליזם. אבל שיעור המשכילים באוכלוסייה זינק מאז. היום שיעור המשכילים קרוב יותר ל–25%. איך AOC ניצחה? בזכות דמוקרטים לבנים מתחת לגיל 40, שאוהבים אותה ואת סנדרס ואת האג'נדה שהם מייצגים. זה מאפשר להם להקים גוש רציני שצריך להתחשב בו".

אולם לדברי שור, "הגוש" הזה לא יוכל להשתלט על המפלגה הדמוקרטית. "הגיל החציוני של מצביע בבחירות הכלליות הוא 50, ובקרב המצביעים בפריימריז הדמוקרטיים הגיל החציוני הוא 58. האלקטורט שהם מכוונים אליו הוא צעיר, וקשה להשתלט כך על המפלגה".

שאלה משמעותית נוספת, בעיניו של שור, נוגעת לקשר של האגף הפרוגרסיבי במפלגה עם תורמים עשירים. "אם תסתכל על בית הספר למשפטים של הרווארד, או על ההנהלה של חברות מצליחות, רואים שם יותר ויותר דמוקרטים. אז יש סימן שאלה מאוד משמעותי אם זה קשור רק לטראמפ, ואם זה יישאר גם אחריו", הוא מסביר. "החשש הוא שאם תדחף חזק מדי בנושאים של מדיניות כלכלית, אולי תעורר תגובת נגד. כרגע אפשר לגרום לאנשים מ'גולדמן סאקס' (אחת החברות הפיננסיות הגדולות בעולם, הל"כ) להעמיד פנים שהם בעד העלאת מיסים. יהיה מעניין לראות אם אפשר לשמר את זה".

בשורה התחתונה", הוא מסכם. "אתה רוצה לזכות בשתי קבוצות — עשירים, שהם שמרנים מבחינה כלכלית, ואנשים ממעמד הפועלים. השאלה איך מצליחים להשיג את שתי הקבוצות האלה בלי לעצבן אחת מהן. ביידן הראה שהוא מאוד טוב בפנייה לכל קבוצה בלי לעורר אנטגוניזם בקבוצה השנייה".

עמדות רעילות

היבט נוסף של התחזקות האגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית הוא בקריאות לשנות את היחס לישראל. מדובר בתהליך שזכה לתשומת לב בשנים האחרונות, בפרט לאור הקשר החם של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם טראמפ — מערכת יחסים שונה בתכלית מזו שהיתה לו עם אובמה. לדברי שור, "ההליכה נגד הנשיא השחור הראשון, וההתחברות החזקה לטראמפ, עוררה כעס. יש דמוקרטים שהם פרו־ישראליים, אבל זה נעשה יותר ויותר מקובל חברתית להיות פרו־פלסטיני, או אפילו אנטי־ציוני"

אבל, מוסיף שור, נראה שהבוחרים הדמוקרטים אינם שותפים לתחושות הללו. "נראה שהגישה הקלאסית של הדמוקרטים לנושא של ישראל — תמיכה בשתי מדינות, להיות מתווכים הוגנים, לקדם שלום — כל אלה טובים לסקרים", הוא מסביר. "יש בשמאל מי שרוצים לקדם את ארגוני החרם והסנקציות על ישראל — וכל פעם שבדקנו את זה גילינו שאלה עמדות רעילות מבחינה פוליטית בארה"ב. אז מה שאני יעצתי ללקוחות, זה תמיד להישאר עם הנוסחה הכללית כלפי ישראל. אין המון תיאבון לשינוי בעניין הזה במפלגה הדמוקרטית".

גם את הנושא הזה שור רואה דרך פריזמה עולמית — ובפרט כעניין שבו אירופה נבדלת מצפון אמריקה. "מצביעים יהודים היו פעם מאוד שמאלנים בכל מקום. למשל, בבריטניה היו עשרות חברי פרלמנט מהלייבור ואף לא אחד מהשמרנים. פתאום בשורה של מדינות באירופה היהודים נעו חזק מאוד ימינה. ג'רמי קורבין קיבל 10% מקולות היהודים, וגם לפניו מיליבנד קיבל 15% או 20%, אבל לא רואים את המגמה הזאת בקנדה ולא רואים את זה בארה"ב — בין 70% ל–80% מהקולות של היהודים פה הולכים למפלגה הדמוקרטית". לדבריו, מדובר בתופעה מורכבת. "אבל אני חושב שגורם מרכזי זה שהשמאל פה נזהר מנטייה אנטי־ישראלית. יש הרבה איפוק בנושאים הללו — המפלגה הדמוקרטית עובדת קשה כדי לשמר את הקולות של הקהילה היהודית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות