בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

המנצח בבחירות עדיין לא נקבע, אבל טראמפ כבר הוכיח שהוא לא תאונה היסטורית

מערכת הבחירות של 2020 התנהלה מתחילתה ועד סופה כמשאל עם על טראמפ, והנשיא הרפובליקאי הוכיח שמחנה שלם יודע מי הוא ומה הרקורד שלו - ומתייצב מאחוריו

173תגובות
דונלד טראמפ בבית הלבן, היום
CARLOS BARRIA/רויטרס

ליל הבחירות לפני ארבע שנים באמריקה היה סטירה מצלצלת. הדמוקרטים נחרדו, הסוקרים נחשפו בערוותם, ואפילו הרפובליקאים הוכו בתדהמה. המופתע מכולם היה דונלד טראמפ. תצלום אחד שתיעד אותו ברגע ההכרזה בטלוויזיה, הבהיר כי בכירי הקמפיין שלו וגם הוא לא האמינו כי ינצח. כמו הסוקרים ורוב האמריקאים, גם טראמפ ורוב עוזריו קפאו במקום והתקשו לעכל את ניצחונו על המועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון, שניצחונה נחשב לכמעט ודאי.

בארבע השנים האחרונות המוני עיתונאים, חוקרים, פוליטיקאים ואזרחים מן השורה מנסים להבין מה בדיוק קרה שם ב-2016. הזעזוע נבע בראש ובראשונה מהסקרים שהניחו כמעט כולם ניצחון מוחץ לקלינטון. מאז נשפכו נהרות של מילים על ויסקונסין, מישיגן ופנסילבניה; על גברים לבנים ללא השכלה אקדמית; על כת האישיות המכונה טראמפיזם.

הילרי קלינטון בפיטסבורג, ב-2016. עוררה אנטגוניזם
Andrew Harnik/אי־פי

הדמוקרטים ניצלו את השנים האחרונות לעיסוק אובססיבי בקרב שהפסידו, בעיקר על לב הפועלים המאוגדים באותן מדינות שהחליפו צד. הליברלים חיפשו כל דרך לזכות מחדש באמונו של הגבר הלבן. המפנה הזה בחשיבה למעשה טשטש הנחת יסוד סמויה אך מהותית, שכלל לא השתנתה. דמוקרטים ובמידה רבה גם רפובליקאים ממסדיים, המשיכו לראות בטראמפ תאונה היסטורית. משהו שקרה בטעות. התפלק.

לפי הנרטיב הזה, טראמפ פשוט זיהה פירצה בשיטה האמריקאית ונכנס אליה מבלי להבין בעצמו. כך היה בפריימריז הרפובליקאיים, שבהם זכה עם כ-30 עד 40 אחוזי תמיכה בלבד, כיוון שהתמודד מול מועמדים רבים שחלקו ביניהם את שאר הקולות. בשיטת "המנצח זוכה בכל הקופה", גם 30 אחוזים יכולים להעניק ניצחון. ואז, אחרי שהפך למועמד הרפובליקאי, הוא מצא עצמו ראש בראש מול מועמדת שנואה לא פחות.

טראמפ באמת מינף את אמצעי התקשורת הממוסדים, כמו גם הרשתות החברתיות, במיומנות של פליט ריאליטי. בעזרתם הוא זכה בתשומת לב, ודרך התנהגות שערורייתית זכה בכותרות, ואז גם בתומכים זועמים. כאן משתלבים פלחים שלמים באוכלוסייה שהסוקרים החמיצו. מאז, השאלה שהעסיקה חוקרים, סוקרים ועיתונאים, לרבות את שתי המפלגות הגדולות, היא מה קרה לאותם גברים לבנים שהצביעו פעמיים לברק אובמה ואז לטראמפ? מסקנת הנרטיב הזה: אם היתה מועמדת פחות מכעיסה ב-2016, טראמפ לא היה זוכה.

תומכי טראמפ במיאמי, היום
MARCO BELLO/רויטרס

עם זאת, הבחירות הלילה כבר מאפשרות לשכתב את הנרטיב הזה. טרם נקבע מנצח בבחירות בין טראמפ לבין ג'ו ביידן, בעוד מחכים למדינות האחרונות, אך תובנה אחת ברורה – טראמפ הוכיח כי הוא לא תאונה. כשמולו מועמד ממסדי, גבר לבן, יליד פנסילבניה, טראמפ הדגים כי תומכיו נשארו איתו. הוא שחזר את הרוב המוחץ של ניצחונותיו, והפעם עשה זאת בצורה משכנעת עוד יותר.

ניצחונו במדינת אוהיו החשובה ב-2016 נתפס כקוריוז. מעין הצבעת מחאה של אזרחים נגד וושינגטון, שלא צפויה לחזור על עצמו. הלילה הוא זכה באוהיו ברוב זהה, וייתכן שאף גדול יותר. באותה שנה הפכה פלורידה למדינת המפתח, כשספירת הקולות נמתחה עד הסוף המר, בגלל פער מזערי של כאחוז. ניצחונו נגד קלינטון במדינה הדרומית נחשב למכת המוות לקמפיין של קלינטון, ומאז הדמוקרטים השקיעו אנרגיה רבה בחיזור אחר המצביעים.

אלא שכעבור ארבע שנים, עם מועמד שלא מעורר אנטגוניזם כמו קלינטון, הדמוקרטים הגיעו להישג קטן יותר. טראמפ זכה הלילה לרוב של כארבעה אחוזים על פני ביידן, והבהיר לכל הספקנים כי המדינה הזו מתייצבת מאחוריו.

מערכת הבחירות של 2020 התנהלה מתחילתה ועד סופה כמשאל עם על טראמפ. נושא הדיון המרכזי בפריימריז הדמוקרטיים היה "מי יכול לנצח את טראמפ?", ולפי השיקול הזה נבחר ביידן. כך הוא עקף מועמדים יותר פופולריים ומלהיבים, כמו הסנאטורים ברני סנדרס ואליזבת וורן, בטענה שהוא האיש שיכול למשוך בחזרה אנשי מרכז לבנים, בעיקר במערב התיכון כמו פנסילבניה.  ביידן הבטיח להחזיר את הגלגל לאחור, ולהחזיר את השקט שקדם לטראמפ.

בעוד ארה"ב מחכה בציפייה דרוכה לקולות האחרונים שיכריעו את הבחירות – ואולי להתערבות בית המשפט העליון בנושא – נראה כי הדמוקרטים מצאו עצמם שוב באותה נקודה. שוב הם הפסידו בפלורידה, שוב הם תלויים בחסדי הלבנים במערב התיכון ובראשו פנסילבניה.

עוד מוקדם להכריז על תוצאות הבחירות, בטח כשבית המשפט העליון עשוי להתערב. ביידן עדיין נחשב למועמד המוביל לנצח, ואז גם צפוי לו קרב משפטי מול עורכי הדין של טראמפ. גם מוקדם להספיד ניצחון של טראמפ בקלפי בלי עזרת השופטים שמינה, האחרונה שבהם איימי קוני בארט השמרנית, גם אם הסיכוי לכך נמוך יותר.

בכל זאת, ישנה מסקנה אחת ברורה – טראמפ הבהיר כי הוא עומד בראש תנועה, שלא הולכת לשום מקום. תאונה היסטורית הוא לא. ברק אובמה ניסח זאת היטב כשניצח בבחירות לכהונה שנייה ב-2012, ואמר כי זה הניצחון האהוב עליו. הוא זכה לא בגלל נאומים או סמליות, אלא בגלל רקורד מוכח. בין שיפסיד ובין שינצח בבחירות, טראמפ כבר הוכיח שאת משאל העם הוא ניצח. מחנה שלם יודע מי הוא ומתייצב מאחוריו - וגם ניהול כושל של מגפה לא השפיע על כך. מעתה יש מפלגה דמוקרטית ויש מפלגת טראמפ. אין רפובליקאים אחרים.  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו