סיכת הלב שהוכנה במחנה הכפייה נותרה עדות לאהבה שלא מומשה

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיכת הלב שהוכנה במחנה הכפייה נותרה עדות לאהבה שלא מומשה

לכתבה
סיכת הלב שהכינה אילונה. היא שמרה אותה מאז, גם אחרי שהכירה אהבה חדשה ארכיון בית לוחמי הגטאות

אילונה וקורט מפולין תכננו להינשא, אך השואה הפרידה ביניהם. ממחנה העבודה הוא שלח לה מכתבי אהבה ותמונות עם הקדשות. היא, מצדה, תפרה סיכת נוי עם תמונותיהם. הוא נרצח לפני תום המלחמה, היא הקימה משפחה חדשה

4תגובות

סיכת נוי קטנה בצורת לב, ששמורה בארכיון בית לוחמי הגטאות, היא העדות האחרונה לסיפור על אהבה גדולה שנגדעה בשואה. הסיכה, עבודת יד, עשויה מבד גזור, תפור וצבוע. במרכזה תצלום משותף של בני זוג מאורסים: אילונה ברבר וקורט בדריאן.

הסיכה הוכנה בידי אילונה במחנה עבודה בחבל הסודטים, לשם גורשה בשואה. אילונה שרדה את השואה והקימה משפחה חדשה. קורט, אהובה, נרצח בידי הגרמנים. נכדתה של אילונה, יסמין, תרמה לאחרונה את הסיכה לארכיון, וכך מתאפשר כעת לספר את סיפורה.

אילונה (משמאל). שרדה ושבה לקטוביצה, שם גילתה כי אביה, אחיה וארוסה קורט נרצחו
ארכיון בית לוחמי הגטאות

זה סיפור על אהבה בין אילונה, ילידת 1919, שגדלה בעיר קטוביצה בפולין, ובין קורט, יליד העיר המבוגר ממנה בשש שנים. בסוף שנות ה-30 השניים התארסו, אך המלחמה קטעה את תוכניתם להינשא ולהקים משפחה.

קורט (מימין), לצד עובדים אחרים בזמן המלחמה. שלח את התמונה לאילונה עם הקדשה
ארכיון בית לוחמי הגטאות

אילונה למדה תפירה בבית ספר מקצועי ועבדה כתופרת עד כחודש לאחר פרוץ המלחמה. לאחר כיבוש פולין בידי גרמניה הועברו יהודי קטוביצה (קטוביץ, בפי הגרמנים) לגטו חשאנוב בדרום פולין. בהמשך, בינואר 1942, נשלחה למחנה עבודה בהורני סטארה מייסטו בצ'כיה, שם הועבדה בסדנת תפירה. שם גם הכינה את הסיכה.

קורט, ארוסה, נשלח ב-1940 למחנה עבודה במיילץ בפולין. הוא הועבד שם בין השאר כמנהל עבודה או משגיח בסלילת כביש. בצילום שלו, ששרד את המלחמה, הוא נראה בחליפה ובכובע בהיר, עומד ליד משאית בחברת עובדים אחרים. "למזכרת מעבודתי בכביש", כתב לאילונה מאחורי התצלום, אותו שלח לה שנה אחרי פרוץ המלחמה. מאחורי צילום אחר ששלח לה ב-1942 כתב: "למזכרת לאילונה האהובה שלי, קורט שלך".

קורט. "אל תדאגי. היי אמיצה ותחזיקי מעמד", כתב לאילונה במכתב
ארכיון בית לוחמי הגטאות

במכתב אחר, פירט יותר. "אילונקה היקרה", כתב לה באחד המכתבים ששרדו ומתעדים את הקשר ביניהם. "זה עתה קיבלתי את הגלויה שלך ואני ממהר להשיב לך", כתב בגרמנית. "מאוד שמחתי על הגלויה היקרה שלך וכואב לי רק שאיני מקבל יותר דואר ממך ועליי להסתפק עם המעט ועליי לכתוב לך יותר", הוסיף. "אני יודע היטב מה פירוש להיות במקום זר ללא שום איש יקר לידך וכשמקבלים דואר ממי שהוא כה יקר", סיכם.

מכתב ששלח קורט לאילונה ב-1942
ארכיון בית לוחמי הגטאות

במכתב נוסף כתב: "את, יקירתי, אינך צריכה לדאוג, כי כך זה אצל כל אחד. על כן, קטנה שלי, אני רוצה לתת לך עצה קטנה. אל תדאגי. היי אמיצה ותחזיקי מעמד, כי פעם נצטרך שוב להיות יחד והאהבה שלנו תהיה שוב חזקה, כי אנו עומדים במבחנים". מכתב אחר, שקיבלה מבני משפחתה במאי 1942, מכיל את השורה הבאה: "אל תדאגי, אילונקה, האל יעזור גם בעתיד".

קורט (במרכז), בזמן המלחמה
ארכיון בית לוחמי הגטאות

ואולם המציאות לא היתה כל כך לבבית ואופטימית. במחצית השניה של 1942 נרצח קורט. אילונה שרדה, ושבה לקטוביצה אחרי השחרור, יחד עם אמה, הלנה ואחיה שלום, ששרדו אף הם. שם התברר לה כי אביה אברהם, אחיה ארנסט וארוסה קורט נרצחו כולם. אילונה המשיכה לעבוד כתופרת גם אחרי המלחמה. את סיכת הלב שתפרה לה ולאהובה שנרצח שמרה כל השנים, גם אחרי שהכירה אהבה חדשה.

הקדשה של קורט לאילונה מאחורי תמונה ששלח לה
ארכיון בית לוחמי הגטאות

בקטוביצה פגשה את נתן וינר, יליד סוסנוביץ, ששירת בשורות הצבא האדום. ב-1946 התחתנו ובפולין נולדו שני ילדיהם, יצחק ונטליה. ב-1957, כשהשלטונות הקומוניסטים התירו להם, עלתה המשפחה לישראל.

לצד סיכת הנוי, התמונות והמכתבים האישיים, העבירה משפחתה של אילונה לארכיון בית לוחמי הגטאות גם שתי דיסקיות זיהוי עם מספרי האסיר של אילונה ואמה הלנה. הן היו תלויות על צוואריהן כשעבדו במחנה הכפיה, בו יצרה אילונה את סיכת הנוי. כעת הן שמורות עמה במדור המוצגים של הארכיון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות