בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפזר את העשן

יש מי שטורח לבלבל את הציבור בנוגע למשבר האקלים, אבל חייבים להתמודד עם האמת

4תגובות
השריפה בעיר בארגו, אוסטרליה, ביום חמישי
AFP

החשיפה התקשורתית לסוגיית ׳שינויי האקלים׳: השריפות, גלי החום, הפשרת הקרחונים, הסערות ההרסניות, הצפות הענק, הבצורות הקיצוניות, ותופעות אחרות, הולכת ומתרחבת להיקפים שלא ידענו בעבר. לכן ניתן היה להניח כי המודעות הציבורית למשבר תגדל בהתאם, במיוחד לאור העובדה שרובם המכריע של מדעני האקלים טוען בנחרצות כבר שנים ארוכות שפעילות אדם היא הגורם לבעיה. אבל המודעות הציבורית למשבר לא מתקדמת יחד עם החשיפה התקשורתית ומתאפיינת בשיח מבולבל וחסר אחיזה מדעית. ניתן לראות את זה ברשתות החברתיות שמראות מגמה הפוכה לעמדה המקובלת בקרב מדעני האקלים ובמחקר שבדק סרטוני יוטיוב ומצא שמי שיחפש שם מידע על המשבר ימצא בעיקר תיאוריות קונספירציה. 

השיח הירוד הזה מתאפשר בזכות מיעוט זעיר של מדענים, שטוענים שתופעת שינויי האקלים אינה קשורה לפעילות אדם. יתירה מכך, אחת לזמן מה מתפרסמות עצומות מדענים המכחישים את קיומו של משבר האקלים, או את אחריות האדם לשינויי האקלים (כדוגמת ׳עצומת אורגון). המכנה המשותף של מרבית העצומות הללו הוא שהחתומים עליהן אינם מדעני אקלים, אלא מהנדסים, רופאים, מיקרוביולוגים ואחרים שקביעותיהם אינן מקצועיות יותר מאלו של גננות או מעצבי שיער. עובדה זו לא מונעת כותרות כגון ״מדענים קבעו ש...״ מלהגשים את המטרה של זריעת בלבול בקרב הציבור. 

לאלו שאינם מדעני אקלים, אין את הכלים המדעיים לקבוע באם אמנם בני האדם הם הגורם למשבר. לכן, עלינו לסמוך על הרוב המכריע של מדעני האקלים (מעל 97% מהם) שקבעו כי הגורם העיקרי לשינויי האקלים הוא פעילות האדם. הכוונה במיוחד לשריפת דלקים פוסיליים (נפט, פחם וגז טבעי), בירוא יערות ומערכות אקולוגיות אחרות ושימוש עודף בדשנים כימיים לחקלאות תעשייתית.

תהא אשר תהא האמת המדעית, השאלה איננה מדעית טהורה, אלא סוגיה של מדיניות שתקבע את עתיד האנושות. לכן, עלינו לקבל החלטות גם אם איננו יכולים להגיע להסכמה מדעית מוחלטת (משימה כמעט בלתי אפשרית בקרב הקהילה המדעית). במצב כזה של אי-ודאות, עלינו לשקול את ההשלכות האפשריות במתכונת של ניהול סיכונים. במילים אחרות, ישנן שתי גישות אלטרנטיביות. האחת, שאנחנו בדרך למשבר סביבתי שיוביל לפגיעה קשה בבני-האדם, לכן עלינו לפעול כדי לבלום אותו. השניה, ״האופטימית״, לפיה האזהרות מופרכות ולא יקרה שום אסון, או שהמצב אינו תלוי בנו, ולכן אין צורך בנקיטת פעולות כלשהן.

מבט אווירי על ג'ונגל באמזונס שהוצת על ידי חקלאים, אוגוסט
BRUNO KELLY/רויטרס

בחינת האפשרויות וההשלכות תביא למסקנה ברורה למדי לגבי הגישה שראוי לאמץ. אם גישת ״אי-העשייה״ שגויה, כלומר, אכן קיימת בעיה שמחייבת יישום פתרונות, אך דחינו אותה ונמנענו מנקיטת צעדים – המשמעות תהיה התדרדרות לשרשרת אסונות כבדים. לעומת זאת, באם הטענה שקיימת בעיה, היא השגויה, אך בכל זאת ננקטו צעדים למיתון הבעיה, אז אמנם לא מנענו אסון,  שלכאורה לא צפוי להגיע, אולם הצעדים שנקטנו, על אף המחיר הכלכלי שלהם, יניבו תועלות רבות לאנושות כבר היום. 

החשש שמעלים ספקני האקלים מהעלויות של הפעולות למניעת ההתחממות מעיד על חוסר הבנה בכל הנוגע להיבטים הסביבתיים הקשורים לשינויי האקלים וההתמודדות איתם. מעבר לניהול הסיכונים, ישנם שיקולים כבדי-משקל אשר מצדיקים נקיטת פעולה. למשל, אחת הדרכים החשובות לצמצום פליטות גזי החממה היא עצירת הפגיעה במערכות אקולוגיות שמקבעות פחמן, למשל יערות הגשם והמנגרובים, מרבדי עשב הים ואזורי הביצות החופיים. שיקום האקוסיסטמות האלה יניב מגוון רחב של תועלות נוספות הקשורות להגברת שירותי המערכת האקולוגית לאדם, כמו הגנה על חופים, בלימת בלייה וסחף קרקעות, הגברת ייצור מזון, הגברת הדגה ועוד. בנוסף, תהליכי הפקת הדלקים הפוסילים, והשימוש בהם, גורמים לפגיעה קשה במערכות הטבעיות ופגיעה ביצורים החיים בהן. הפחתת ההפקה תוביל לצמצום משמעותי של הנזקים האלה. לבסוף, ניצול הדלקים הפוסיליים גורם לפליטת רעלים אשר פוגעים בבריאות האדם, החל ממחלות ריאה, דרך פגיעה בהתפתחות ילדים וכלה בגידולים סרטניים. הפחתת ההפקה והשימוש בדלקים הפוסיליים יובילו לצמצום משמעותי של הנזקים האלהבדומה, הפחתת השימוש בדשנים תעשייתיים לחקלאות תפחית אף היא את ייצור גזי החממה ובמקביל תצמצם את הפגיעה בבריאות האדם.

לסיכום, אחרי פיזור העשן שפולטים מכחישי האקלים נותרת מסקנה חד-משמעית והיא שנקיטה צעדי המניעה לצמצום הפליטות והגנה על המערכות האקולוגיות היא קריטית לקיומנו. אולם, כדי לעשות זאת עלינו להתמודד עם גופים שהאינטרס שלהם מנוגד לאינטרס הציבור ומושתת על המשך תהליך הרס הסביבה, האצת ההתחממות ופגיעה בבריאות הציבור. גופים אלו מערערים את אמינותם של המדענים ודואגים לזרוע בלבול בציבור. יש לקוות שעל אף המאמצים הללו נשכיל לטפל בגורמים האחראים להאצת המשבר ולשקם את המערכות האקולוגיות אשר ממתנות אותו.

פרופ' אביגדור אבלסון הוא אקולוג ימי מאוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו