"קוקו תאי" היא לא מסעדה. היא המקום שבו מופיעים עכשיו "נדב ודניאל"
ארוחה במסעדה שפתחו כוכבי הריאליטי "נדב ודניאל" בחוף פרישמן בתל אביב היא מעין שעת סיפור, המלווה בכיבוד בנוסח תאילנדי ובסדנת מלאכת יד. העיקר שזה מצטלם טוב
ארוחה במסעדה שפתחו כוכבי הריאליטי "נדב ודניאל" בחוף פרישמן בתל אביב היא מעין שעת סיפור, המלווה בכיבוד בנוסח תאילנדי ובסדנת מלאכת יד. העיקר שזה מצטלם טוב
יש בה שתיים-שלוש מנות נחמדות, קינוחים טובים מהממוצע ושירות בקי ומסביר פנים. אבל שום דבר מזה לא מצדיק את מסע הכומתה שמסעדת "פיגם" החדשה שבעין הוד כופה על מבקריה
"תרצה" מגישה מנות באלגנטיות נטולת מאמץ ובטוב טעם חסר פשרות, מה שהופך אותה למקום שאתה פשוט לא רוצה לקום ולצאת ממנו
ב"ראסיף 33", המסעדה החיפאית החדשה והנהדרת שלו, השף חמודי עוקלה מגשים סוף סוף את ההבטחה שהיתה גלומה בו
יש ב"אהן תאי" ידע ויש בה מחויבות ויש בה התלהבות ויש בה אווירה טובה, אך חסרה לה החתירה למצוינות. בינתיים היא עוד מסעדה כמעט טובה
תשכחו ממלכודות תיירים ונציאניות: לצד התערוכה החדשה של אנסלם קיפר בפלאצו דוקאלה, מסעדת "לוקאל" צריכה להיות אחת מתחנות החובה למבקרים בביאנלה שנפתחת מחר
טעם הלוואי של הלברק ב"דבורה" הזכיר נוזל הצתה למנגל, אבני הנחל נראו כמו טחול בסדרה על פתולוגים, זעתר בורקס סטייק התגלה כבורקס רע שדרסו אותו, והמלנזאנה היתה מביישת גם מסעדה בתחנת דלק: אייל שני ממשיך להתייחס אלינו כאל טמבלים
"בר איטליה" היא מסעדה מאוזנת להפליא, שמקיימת עוד יותר ממה שהיא מבטיחה
הניוקי המושלמים מפעם נותרו כאנדרטה ב"טוטו" המחודשת, שהציגה אוכל כבד, דחוס ומיושן. מי בכלל רוצה לשלם מעל 1,000 שקל לזוג כדי לא לאכול טוב?
"ג'וס" מציגה את עצמה בתקשורת במלים ריקות, נפוחות ונבובות. וזה חבל, כי מדובר במקום עם אירוח לעילא ומטבח צרפתי פנטסטי
"דולפין ים" הוותיקה היא מסעדה נדיבה ואדיבה, אבל עדיף שתציע תפריט קצת פחות מגוון ואוכל קצת יותר טוב
מי שייסע בעקבות אתר האינטרנט של "היישה" עד פאת קניון בכפר סבא בשביל סקורדליה, גספאצ'ו וריבת אגסים, ימצא עצמו מבוסס בבנאליה של לבנה, סילאן וכמהין
בגרסה המשתדרגת והולכת בהילטון, "יאקימונו" מציגה מנות חכמות, יפות וטעימות. כעת עולה השאלה: איך קרה שאחת המסעדות היפניות הטובות בישראל היא מסעדה כשרה בלובי של מלון?
כשהמנה הטובה במסעדת בשר היא סלט, וכשלסטייק בה קר רק קצת יותר מלאורחים, סימן שמישהו שוב שגה בהבנת המלה "מסעדה". הפעם זה קרה ב"תמרלין" שליד נהלל
בלי "אפקט וואו" ובלי קשקושים: ב"טשרניחובסקי 6" פשוט מבשלים אוכל אמיתי וטעים
"אסתר" ביהוד מצליחה בדברים הגדולים – בישול, אירוח, אווירה – אבל נופלת בפרטים הקטנים, ולמרבה הצער, נופלת בהם בגדול
קבלת הפנים היתה מופתית והחלל נתן תחושה של בית, אבל מרגע שהמלצרית החלה לנאום החוויה היתה עוכרת שלווה. מילא שהתפריט היה קלישאתי, אבל הביצוע היה מתחת לממוצע והמחיר חמדני
המנות ב"אסיף", שילוב בין חמימות של מטבח ביתי למיומנות של שף, מפיקות מהסועד ויי ויי ויי משתפך. וזה רק חלק ממה שהופך אותה למסעדה אמיתית
אווירה, אוריינטציה, חוויה והתחככות ביוצאי ריאליטי: "אוֹלֶה" היא דוגמה קיצונית, ומקוממת במיוחד, לתפישה החדשה שעל פיה מסעדה מוכרת הכל, חוץ ממשהו לאכול
ממאפיות בוטיק ועד מנות בהשראת "משחק הדיונון", ממחיר יקר להחריד ועד איכות ירודה, מהפתיחות עד הסגירות: 2021 – לטוב ולרע, ולמה שביניהם