
תיאטרון הוא אחת האמנויות העתיקות בהיסטוריה האנושית – הצגה של סיפור מומחז על במה. תיאטרון "הבימה", התיאטרון הלאומי של ישראל, היה התיאטרון העברי המקצועי הראשון, תחילה ב-1917 במוסקבה, ומ-1928 בתל אביב. כיום, הבימה הוא חלק מהתיאטרון הממוסד בישראל, הנהנה מתמיכה ציבורית וזוכה לפופולריות יוצאת דופן: מדי שנה נרכשים בישראל בין ארבעה לחמישה מיליון כרטיסים לתיאטרון, בעיקר למחזות ישראליים. התיאטראות בישראל מעלים את הצגותיהם לא רק באולמות הבית שלהם, אלא גם באולמות בפריפריה, במסגרת "אמנות לעם" או במסגרת סדרות מנויים מקומיות.
לצד הבימה, ניצבים בצמרת התיאטראות בישראל תיאטרון בית לסין והתיאטרון הקאמרי, המושכים מאות אלפי צופים מדי שנה. הקאמרי היה תיאטרון הבית של החשוב והמיוחד במחזאי ישראל, חנוך לוין. לצדם פועלים כמה תיאטראות קטנים יותר: תיאטרון גשר ביפו (שהוקם על ידי עולים רוסים מעליית שנות ה-90); תיאטרון החאן בירושלים; תיאטרון חיפה ותיאטרון באר שבע משלימים את הפריסה הארצית. בקריית חיים פועל תיאטרון הצפון, שאין לו להקת שחקנים משלו, אך הוא בעל מספר המנויים הגבוה בישראל. תיאטרון אורנה פורת הוא תיאטרון הילדים הוותיק והאיכותי בישראל. לצד התיאטרון הממוסד משגשג תיאטרון השוליים (פרינג') – הן באינספור הצגות ובמות, שהבולטות שבהן בתל אביב (תמונע, הסמטה, צוותא 2), ובפסטיבלים כמו תיאטרונטו או פסטיבל עכו.
בישראל פועל גם תיאטרון מסחרי שרשם כמה להיטים. אולם למעשה, התיאטרון הממוסד תופס גם את מקומו של התיאטרון המסחרי עם מחזות זמר המבוססים על להיטים, ומחזות דמויי טלנובלה.
בית ליסין חגג את קריאת התיאטרון על שמו של איש העסקים שתרם לו 25 מיליון שקל - ובמקביל העובדים הטכניים הפגינו במחאה על כך שלא חודש עמם ההסכם הקיבוצי, ומאיימים בהשבתה ■ בית ליסין: "היענות לדרישות המופרזות תסכן את יציבות התיאטרון ואת פעילותו"
ההצגה "תפילה לרפובליקה הצרפתית" ממלאת אולמות בניו-יורק אף-על-פי שהיא עוסקת בכלל בצרפת. אחת הסיבות לכך היא העלייה הדרמטית בביטויי האנטישמיות בארה"ב בשנים האחרונות
בעיבוד שלהם ל"הדיבוק", אבי גיבסון בר־אל ואמיר אוריין מוחים על היחס לאישה כקניין של אביה ובעלה. זוהי הצגת חובה לבמאים צעירים
בעקבות מכרז של משרד התרבות והספורט, הגישה עיריית חיפה את מועמדותה תוך הבטחה שההופעות בו לא יפגעו ברגשות הציבור. באגודה לזכויות האזרח טוענים כי זו פגיעה בחופש הביטוי
במשך שמונה שנים ינון ונעמה בר שירה ניהלו תיאטרון פרינג' עצמאי, ללא תמיכה מוסדית ■ הם עבדו סביב השעון כדי לממן את התיאטרון, עד שהגיעו למבוי סתום כשהבנק סגר את הברז ■ הם פנו להפעלות והצגות לילדים, והצליחו לצאת מהמינוס
אחרי שנים של הזנחה ושלילת תקציבים, תוכנית החומש של משרד התרבות תזרים 365 מיליון שקל להקמת תיאטרון רפרטוארי, גלריות אמנות ומרכזי מחול. תקציב האקדמיה לשפה הערבית יגדל פי חמישה
הכתיבה משכנעת, הבימוי רגיש ומעל לכל בולט המשחק של עמית רהב. המסר ההומני של "את שאהבה נפשי" עובר בצורה מפורטת ואופטימית
בגיל 8 עברה דלית קהן ניסיון חטיפה ומאז, "כל החיים שלי היו טפטופים של הדבר הזה". מי שפרצה לתודעה כגיבורה הדעתנית של "שירת הסירנה", "מודה" היום למשה איבגי שבזכותו נהפכה לכותבת, ומספרת מה הוביל אותה ליצור סדרה שעוסקת בסחר בתינוקות ולמה העדיפה שבנותיה יגדלו עם חרדות
שר האוצר אמנם חזר בו וצפוי לפרסם תוכנית סיוע לענף התרבות - אבל היא אמורה לסייע בעיקר לגופים הנתמכים על ידי המדינה ■ לפי בדיקת CofaceBdi, הכנסות ענף האירועים וההפקות נחתכו ב-54% בגל החמישי ■ תחום אירועי החברות נמחק כמעט לחלוטין
שעטנז הרפרנסים, הדמויות והחיות עובד יפה ב־Where are the animals של אריאל ניל לוי. זה מופע מצחיק, עשוי בכישרון ביצוע ובטעם טוב שמבליט את הפער המתמיד שבין החייתי וה"מלוכלך" לבין האנושי ו"הנשגב"
בהצגה "הסבתות", שנולדה בעקבות בידודי הקורונה והמרחק המשפחתי הכפוי, שחקני החאן הירושלמי מגלמים את הסבתות הפרטיות שלהם. אין בהצגה דרמה של ממש, אבל היא יפה וחמה
"קורס הכנה ללידה" של אורי לנקינסקי הוא מופע מבריק, משוחק היטב וקורע מצחוק, אך הערך שלו טמון בביקורת החשובה שהוא מציג על התפיסה החברתית המעוותת של הריון ולידה
עם בכורה קולנועית ב"תמונת הניצחון", סרטו החדש של אבי נשר, נראה שהקורונה לא פגעה בהמראה של משי קליינשטיין. בראיון היא מספרת איך זכתה בתפקיד תודות לאישיותה האמפתית ומבהירה שאין לה בעיה לדבר על הוריה, כי גם בהצלחות וגם בנפילות יזכירו אותם
"אמנים בישראל חווים אותה כמקום קשה. בשבילי היא כמו מעיין", אומרת יו ג'ינאי, מייסדת קרן התרבות והאמנות סין־ישראל. עם עליית ההפקה הראשונה בתמיכת הקרן ובבימויו של יחזקאל לזרוב, היא מספרת על אביה שביקש למסור אותה למשפחה אחרת, מתעקשת כי הצנזורה בסין אינה פוגעת ביצירה ומסבירה למה התיאטרון בארץ מיושן
המוזיקאי איגור קרוטוגולוב עלה לישראל כאאוטסיידר ולא טרח ללמוד עברית. היום עובדת תזמורת הצעצועים שלו עם להקת מחול במופע Toyzzzz, שגרף פרס ראשון בפסטיבל עכו ונחשף לאלפים באירוע "פצ'ה קוצ'ה" האחרון. בראיון הוא מספר על מציאת שותף ליצירה בכיכר דיזנגוף, על סלידתו מתל אביבים ועל הערכתו לנטע ברזילי
כל מי שצפה בציפורלה יחוש בשחיקה של הקונספט, והתחושה היא שה"דבר" שלהם הגיע למיצוי. החיבור לתזמורת בלוקיישן "המכובד" של האופרה רק מהדהד את זה. "מופע פרוע במיוחד" לא היה
חנן רוזן למד משחק, ובמשך שנים שיחק בהצגות נוער ומבוגרים וחשב שזה הייעוד שלו - עד שנחשף לתחום הגישור ■ כיום הוא כבר מלמד אחרים איך להפוך למגשרים טובים יותר ורואה במקצוע הזה, מעבר לפרנסה, גם שליחות: "המטרה היא לגרום למגושרים להבין שאפשר לראות את האחר – מבלי לוותר על עצמך"
אחרי שהתמסר לאבהות עם בן זוגו ואישה נוספת, השחקן ידידיה ויטל חוזר עם סדרה, הצגת חנוכה ותפקיד של הומו חרדי ב"הנאהבים והנעימים". בראיון הוא חושף תקיפה מינית שביצע בו עובד במה בגיל 15, ולמרות הפגיעה הקשה, הוא מאמין שאסור להיכנע לתרבות הביטול
קרן שפט (31) עדי דרורי (34) וחן לוגסי (33) • יוצרות "חצאית כאן קודקוד" • גרות בלונדון, געש ואורנית