"פלטת מטוגנים", אבל לא כמו שאתם זוכרים

"שניט", מבשלת הבירה בכיכר גבעון, מציגה גרסה מעודכנת ל"אוכל פאבים" מפעם

אין דרך יפה לכתוב זאת, ואולי מלכתחילה יש להשתמש בדימוי מכוער: תל אביב מבותרת לחתיכות. מצפון לדרום, ממזרח למערב. חפירות, הריסות, חסימות, רכבת קלה, פרויקטים נדל"ניים. אבן גבירול, בן יהודה, המסגר, ארלוזורוב, צמתים ורחובות מעלי אבק שתוחמים ביניהם מעט מאוד נורמליות. במצב הזה, כל מובלעת נטולת בלגן בלב העיר היא בגדר נס – פארק המסילה, קריית ספר, חלק מהשדרות שבינתיים מניחים להן להתקיים. גם כיכר גבעון היא כזו, רחבת בטון אפרורית שבתהליך מדורג הפכה לנקודה כיפית, במיוחד בערב ובסופי השבוע. זה קורה לא מעט בזכות פיצ'ר ייחודי עבורה, כשלכל הברים-מסעדות-מזללות הגובלים בה (ברחובות הארבעה-החשמונאים-קרליבך) יש יציאות אחורית המובילות אליה ומפיחות בה חיים משותפים.

אחד מהמקומות החדשים יחסית בפיאצה העירונית הזו היא "שניט", מבשלת בירה משולבת בפאב, שנפתחה בתחילת השנה ומציעה לא פחות מ-16 סוגים שונים המיוצרים בה. זה לבד מצדיק את תשומת הלב הראויה לה, אך באחרונה החלו להישמע פה ושם גם שבחים בעניין האוכל המוגש במקום, משעות הצהריים והלאה, וזוכה ללא מעט פופולריות עם או בלי קשר לבירה.

מבט בתפריט מגלה מעין "רטרו מעודכן". במשך שנים ארוכות זוהה המושג "אוכל פאבים" עם אסוציאציות מטוגנות עמוק-עמוק שכיוונו נמוך-נמוך, בבחינת "כל מה שיספוג את האלכוהול יעשה את העבודה" (ויגרום לנו להצטער למחרת, לא ברור על מה מהשניים), אך בתחילת העשור הקודם החלו יותר ויותר ברים להתנער מהדימוי המיושן ולהציע אוכל מוקפד, מהודק ומושקע, עם שפים בפרונט או לפחות מאחורי הקלעים. מה ש"שניט" עושה הוא סוג של אחורה פנה, אבל עם הפנים קדימה – אוכל רחוב אמריקאי שמנוני אך מעודכן, כזה שמיישר קו עם דיינרים תל אביביים אחרים ומעניק זווית אקטואלית לאחד מהצימודים הידועים בתרבות האוכל הישראלית בכלל והפאבים בפרט – "פלטת מטוגנים".

המשמעות היא שתמצאו כאן את כל החשודים המיידיים בז'אנר (נקניקייה, כנפיים, טאקו בשר, המבורגר, צ'יפס וטבעות בצל) אבל גם כמה מפתיעים יותר (פרעצל, סלט חסה צרובה, חמוצים מטוגנים, רידיפיין בורגר ועוד). אם בשבוע שעבר נסקרו כאן במדור האוכל ארוחות עסקיות אטרקטיביות, הרי זו של "שניט" בהחלט יכולה להצטרף לרשימה: בין השעות 17:00-12:00, במחיר עיקרית של 69/59/49 שקל מקבלים גם תוספת צד וסלט קולסלאו (ואפשרות לבירה בחצי מחיר); מחוץ להן, מחירי הראשונות/תוספות הם 29-25 שקל והעיקריות 59-32 שקל.

עסקית ראשונה (49 שקל) כללה "פולד ביף טאקו" שלצדו "מיסיסיפי האש פאפיס". הטאקו, לא גדול מאוד אמנם, היה חביב ואפילו עדין ביחס לציפיות ממנו ומהמקום: טורטיית חיטה שנקלתה קלות ותובלה מעט, ובתוכה בשר שבושל ארוכות ואז פורק, סלסת עגבניות, צ'ילי כבוש, עשבי תיבול וצנונית. העניין היה יכול ללכת למחוזות הרבה יותר אגרסיביים או צ'יפיים, אבל כאמור זה אינו המקרה – הבשר היה רך ומתקתק, כששאר חבריו לטאקו מספקים חמיצות וחריפות קלות. לא טאקו יוצא דופן, אבל בסדר גמור. ה"האש פאפיס" הם יציאה הרבה יותר מעניינת, כזו שלא נתקלים בה הרבה – מקבץ נאה של כדורים מטוגנים ולא אחידים בצורתם, העשויים מקמח תירס ובירה ומוגשים לצד רוטב איולי ירקרק ומרענן וסלסת עגבניות-פלפלים, שעבדו איתם מעולה.

עסקית אחרת (59 שקל) הורכבה מ"אלבמה קריספי צ'יקן" ומ"מרדי גרא אוניון רינגס" (שהחליפו את ה"אריזונה ראנץ' פרייז" שהוזמנו במקור, לאחר שהתברר כי הם לא מאריזונה אלא משקית קפואה בפריזר). העוף המטוגן, למרות ציפוי מעניין שנדמה שהכיל גם שברי קורנפלקס, היה מעט יותר שניצל מאשר קריספי צ'יקן – ללא הבלילה המסורתית הדרושה (והשרייה ברוויון), שני נתחי העוף הגדולים והעבים היו מעט יבשים; מה שמסביב שיפר קצת את המצב – לחמנייה רכה, רוטב טרטר נחמד, פלפלים מקורמלים ובצל מוחמץ. גם טבעות הבצל לא התהלכו מעולם בניו אורלינס, אבל הן היו אחלה לגמרי – גדולות, "אמיתיות" (כלומר מפרוסות בצל טרי שצופו בבלילת בירה וטוגנו), שהיה כיף לטבול ברוטב פלפלים חריף-חמצמץ המוגש איתן.

האם האוכל כאן עומד בפני עצמו? לא בטוח, אם כי הוא ממילא מתמודד עם אופציות סמוכות לא מסעירות בפני עצמן (מתחם שרונה למשל), וכאמור מציע דיל אטרקטיבי למדי ביחס לנעשה בסביבה. אלא שאת "שניט" צריך לשפוט בקונטקסט רחב יותר, שבו היא מציגה אפשרות ליהנות מטראש-אלגנט באופן שמעט מאוד מקומות בעיר מציעים – ובתפאורה תל אביבית שהיא נדירה אף יותר בימים אלה.

שניט. הארבעה 12, תל אביב. טל' 03-7363070.
פתוח: כל השבוע 24:00-12:00.

אוכל בעמידה – כל הביקורות