"מקווים שהיא בחיים": משפחות התלמידים בטקסס נעות בין אבל לתקווה

קסבייר, שחיכה לחופשת הקיץ כדי לשחות, ועוזיה, שנהנה לשחק פוטבול עם סבו, הם רק שניים מ-19 הילדים שנורו למוות בבית הספר ביובלדה. בשעות שאחרי הירי התאספו משפחות התלמידים וחיכו לחדשות על יקיריהן הנעדרים

משפחות מתאבלות התאספו אתמול (שלישי) במרכז קהילתי ביובלדה שבטקסס לאחר ש-21 בני אדם, בהם 19 ילדים, נרצחו בבית ספר יסודי בעיירה על ידי חמוש בן 18. המשפחות פנו לרשתות החברתיות כדי להתאבל ולבקש נואשות עזרה במציאת ילדים שהיו בבית הספר, ועדיין לא ידוע מה עלה בגורלם. במקביל, הן התבקשו לתת דגימות דנ"א כדי לוודא שילדיהן בין הקורבנות.

במהלך הלילה החלו להתפרסם שמות של חלק מהנרצחים בבית הספר "רוב". גבר אחד התהלך במרכז הקהילתי ובכה בזמן שדיבר בטלפון. "היא מתה", הוא אמר על קרובת משפחה שנורתה למוות על ידי סלבדור ראמוס, תלמיד תיכון בעיירה. בחלק האחורי של המבנה, אישה אחת עמדה לבדה ושוחחה בטלפון. היא בכתה וצעקה על בן שיחה, הניפה אגרוף ורקעה ברגלה.

מאני רנפרו סיפר שהוא קיבל אתמול הודעה שנכדו, עוזיה בן השמונה, בין ההרוגים בבית הספר. "הילד הכי מתוק שהכרתי אי פעם", הוא אמר. "אני לא סתם אומר את זה בגלל שהוא היה הנכד שלי". רנפרו סיפר שעוזיה ביקר אותו לאחרונה בביתו בעיר סן אנג'לו. "התמסרנו בכדור פוטבול ולימדתי אותו לזרוק. הוא היה ילד כל כך מהיר והצליח לתפוס את הכדור כל כך טוב", סיפר הסב האבל על רגעי ההנאה עם הנכד האהוב. "היו כמה תרגילים שנקבתי בשמם, והוא זכר וביצע אותם בצורה מאוד מדויקת כפי שהתאמנו עליהם".

מורה, אם ורעייה אוהבת

אווה מירלס בת ה-44, מורה של כיתה ד', נורה למוות בבית הספר. בני משפחתה אמרו שהיא תיזכר כאם ורעייה אוהבת. "היא הייתה הרפתקנית. בהחלט יתגעגעו אליה מאוד", אמרה קרובה של מירלס, אמבר יבארה בת ה-34.

יבארה תהתה איך אף אחד לא הבחין בבעיות אצל היורה, כך שהיו יכולים לעצור אותו מבעוד מועד. "עבורי, מדובר בעיקר בהעלאת מודעות לבריאות נפשית", אמרה יבארה, קואצ'רית לבריאות פיזית ונפשית שלמדה בעבר בבית הספר שבו אירע הטבח. "מישהו היה יכול לראות שינוי דרמטי (אצל היורה) לפני שמשהו כזה קורה", היא אמרה.

ליסה גארצה, בת 54 מארלינגטון שבטקסס, התאבלה על מות בן דודה, קסבייר חאבייר לופס בן העשר. היא סיפרה שהוא חיכה בקוצר רוח לחופשת הקיץ כדי לשחות כמה שיותר. "הוא היה ילד קטן ואוהב שפשוט נהנה מהחיים, בלי לדעת שהטרגדיה הזו תתרחש היום", אמרה גארצה. "הוא היה מאוד תוסס, אהב לרקוד עם האחים שלו, עם אמו. זה נורא".

גארצה גם קוננה על חוקי הנשק הרופפים, לדבריה, בארה"ב. "אנחנו צריכים יותר הגבלות, בייחוד אם הילדים הללו לא במצב נפשי טוב וכל מה שהם רוצים זה לפגוע באנשים, בייחוד בילדים חפים מפשע שהולכים לבתי הספר שלהם", היא אמרה.

חיוך אחרון

ברחבי הרשת החברתית התפרסמו תמונות של ילדים עם חיוך על פניהם. המשפחות שלהם פנו לעזרה, חיפשו מידע על יקיריהן הנעדרים. הלימודים בבית הספר ביובלדה הסתיימו לשנה הנוכחית, ועד היציאה לחופשת הקיץ הוקדש כל יום לימודים לנושא מסוים. אתמול, למשל, התבקשו התלמידים להגיע לבית הספר "רוב" לבושים בתלבושת יפה או נעליים מהודרות.

אדולפו קרוז, עובד מיזוג אוויר בן 69, עמד מחוץ לבית הספר וחיפש את נינתו בת העשר שנעדרת מאז אתמול, אלייג'ה קרוז טורס. הוא הגיע לזירת הירי לאחר שקיבל שיחת טלפון בהולה מבתו זמן קצר לאחר הדיווחים על הירי בבית הספר. קרוז סיפר שקרובי משפחה אחרים שלו נמצאים בבית החולים ובמרכז הקהילתי בעיירה. לדבריו, ההמתנה לחדשות על הנינה הנעדרת היא לבטח הרגע הקשה בחייו. "אני מקווה שהיא בחיים", אמר קרוז. "אנחנו מחכים לעדכונים".

פדריקו טורס חיכה לקבל עדכונים על בנו בן העשר רוגליו, שגם נעדר מאז הירי אתמול. הוא אמר לרשת הטלוויזיה KHOU-TV שהוא היה בעבודה כששמע על הירי ואז מיהר להגיע לבית הספר. "הם שלחו אותנו לבית החולים, למרכז הקהילתי, לבית החולים ושוב לכאן. שום דבר", אמר טורס. "הם לא מספרים לנו שום דבר". טורס אמר שהוא מתפלל שלא אירע דבר נורא לבנו ושהוא יימצא בריא. "בבקשה, אם אתם יודעים משהו, כל דבר, תגידו לנו", הוא אמר.