"מחלקת סדום" || הטפיל, הפטריארך והאח: הדו"ח שחושף את שגרת ההטרדות המיניות בבתי החולים

אחרי עיכוב ממושך פרסם השבוע משרד הבריאות נוהל למניעת הטרדה מינית בקרב צוותים רפואיים. המסמך גובש בעקבות מחקר מעמיק שמיפה את סוגי הפגיעות המיניות, הראה עד כמה ההטרדה המינית מוטמעת בתרבות הארגונית בבתי החולים, וגילה איזו מחלקה מיועדת במיוחד לפורענות

"גילו בין 40 ל-50. נשוי. כל פעם שבא להביא ציוד מחבק, מנשק, נותן נשיקה במצח. אני גם מאוד חברותית, זורמת, לא נראה לי לא בסדר. אני במעלית איתו ביחד, מפה לשם הוא מחבק ומנשק אותי בשפתיים בכוח. לא ידעתי איך להגיב. הדלת נפתחת ואנחנו בתוך המחלקה. נרתעתי, נכנסתי למחלקה והתחלתי לבכות", העדות הזו של עובדת בבית חולים היא חלק ממחקר ומדו"ח שהוגש למשרד הבריאות בנושא הטרדות מיניות בקרב עובדות בתי החולים.

השבוע פרסם משרד הבריאות נוהל להערות הציבור למניעה וטיפול בפגיעות מיניות בין עובדים במערכת הבריאות. הנוהל פורסם אחרי ארבע שנות עבודה שכללו מאבק לפרסומו, ורק לאחר ששר הבריאות ניצן הורוביץ התערב בעניין.

אולם המסמך זכה לתגובות צוננות וביקורתיות מצד עובדות במערכת הבריאות שהיו מעורבות בגיבושו. גם גורמים בתוך המשרד מודים כי אמנם יש בו כמה נקודות חיוביות, אך הוא רחוק מלהרתיע מטרידים ולהביא לשינוי התרבות הארגונית במוסדות הרפואיים. תרבות זו מהווה היום כר פורה להטרדה ולפגיעה, בעיקר בנשות צוות, ואין בכוחו של הנוהל לפרוץ את מעגל ההשתקה.

כדי להבין את התגובות הביקורתיות לנוהל, צריך להבין עד כמה מושרשת ועמוקה הפרקטיקה של הטרדות מיניות במערכת הבריאות. בנובמבר 2021 הוגש לממונה על שוויון מגדרי ויועצת מנכ"ל לקידום נשים במשרד הבריאות, לירון זוהר, דו"ח שכותרתו "תוכנית למניעת הטרדה מינית בבתי חולים - סיכום שלב א' בבית חולים שמיר (אסף הרופא)".

הדו"ח מבוסס על מחקר וניתוח מעמיק שנערך על ידי ד"ר זאב לרר, מרצה בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב וראש תכנית הסוציולוגיה במרכז האקדמי פרס, וד"ר כרמית קלר-חלמיש מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ושיתוף ותמיכת הנהלת בית החולים שמיר.

המסמך המקיף כולל 44 עמודים, ובסופו קווים מנחים והמלצות ליישום. הוא זה שאמור היה להיות התשתית לכתיבת הנוהל של משרד הבריאות, אך בסופו של דבר, הגרסה שהופצה הותירה את מרבית ההמלצות החשובות בחוץ.

"הטרדה מינית איננה התנהגות המבוצעת על ידי סוטים או עבריינים אשר במקרה שייכים לארגון, אלא היא מהווה פרקטיקה ארגונית - דפוס פעולה שגור, חוזר ונשנה, המהווה חלק מהשגרה והיומיום הארגוני", קובעים עורכי המחקר בפתח הדברים, "ההטרדה המינית הינה חלק מן התרבות הארגונית השוררת מכיוון שהפרקטיקות המטרידות מבוצעות על ידי אנשים מן הארגון, בין כותלי הארגון, ובעיקר כחלק מיחסי הכוח, תפיסות התפקיד, ומצבי המפגש בין בעלי תפקידים שונים אשר הארגון מייצר, מאפשר ונותן להם לגיטימציה".

במסגרת המחקר קיים צוות החוקרים 14 קבוצות מיקוד עם נשים ממגזרים ומתפקידים שונים בבית החולים: רופאות, סטאז'ריות, אחיות, מזכירות וחברות סגל מנהלי, עובדות כוח עזר, בנות שירות לאומי ועובדות ניקיון. החוקרים גם אספו וניתחו תלונות שהתקבלו אצל ממונות על הטרדה מינית בשנים האחרונות. העדויות של הנשים שהשתתפו בקבוצות הצביעו על סדרה ארוכה של פרקטיקות הטרדה מינית המאפיינות את סביבת בית החולים.

באמצעות המידע וניתוחו אפיינו החוקרים את הפרופילים של טיפוסים מטרידים שונים - עובדים בתחומים שונים במוסד הרפואי שמנצלים את הכוח שמקנה להם הארגון כדי לבצע הטרדות חוזרות ונשנות בעלות אופי קבוע.

החוקרים גם התייחסו למרכיבים ייחודיים נוספים שמאפשרים להטרדות לשגשג, והמחקר כולל גם מיפוי של "מרחבים מטרידים" במוסד הרפואי, שמאפשרים להטריד מינית מתוקף הקודים הנהוגים בהם. הם גם ניתחו "אביזרים מטרידים", שמהווים חלק מפרוטוקול הטיפול או מקוד הלבוש, אשר חושפים את הגוף לפרקטיקות של הטרדה מינית.

לפי הדו"ח, הטרדות של נשות צוות ועובדות בבתי חולים מתרחשות על בסיס יומיומי, ועל ידי גברים מכל קשת התפקידים והמעמדות - מעובדי תחזוקה, דרך אחים, עבור ברופאים ועד לחולים. חלק ניכר מהמחקר מוקדש לניתוח מפורט של טיפוסי המטרידים, של השיטות שלהם, ושל המצבים ויחסי הכוח שמאפשרים להם לבצע את מעשיהם. החוקרים אף מעניקים כינוי אופייני לכל אחד מהם.

"הטפיל"

כך, למשל, הטיפוס המטרידן שזוכה לכינוי "הטפיל" מתואר כמי שעובד בדרך כלל במערך הלוגיסטי של בית החולים, ומנצל את חופש התנועה שלו במוסד כדי לבצע הטרדות במרחבים שונים שנגישים לו. "הטפיל יבצע את הפעולות בעיקר מול בנות השירות הלאומי, מזכירות צעירות, נותנות שירותי משאבי אנוש ומאבטחות", נכתב במחקר, שאף מפרט תת-טיפוסים ודפוסי פעילות של הטפיל, בהם כאלה שנוקטים בהתנהגויות של חיזור, התקרבות ומתן תשומת לב מיוחדת, באופן שיטתי ועל כמה נשים במקביל.

טיפוסים אחרים שמתוארים במחקר נוקטים בשיטות של מעקב ברשתות חברתיות ובקבוצות ווטסאפ, ומבצעים פניות חוזרות ונשנות. טיפוס נוסף הוא מי שמכונה ה"מלטף", שמאופיין כ"עובד המשוטט בין ריכוזים של נשים בקמפוס בית החולים ועוסק בנגיעות באזורי גוף אינטימיים תחת מסווה של טקסי ברכה חברתיים". לקבוצה הזו שייך גם מי שמכונה "הפטרון" - "בדרך כלל מדובר בעובד ותיק, אשר יוצר קשרי תלות ועזרה עם הנפגעת לאורך זמן, במטרה לתרגמם ליחסי מין בשלב מסוים של הקשר".

"הפטריארך"

טיפוס מטריד נוסף שמוצג בדו"ח זוכה לכינוי "הפטריארך", שמתואר כדמות רפואית בכירה ובדרך כלל ידועת שם, שיכול לשמש בתפקיד מנהל מחלקה או רופא בכיר. "הפטריארך מנצל את כוחו הרב, את סמכותו, את הכבוד המקצועי שרוחשים לו וכן את התלות הפאודלית של עובדות רפואיות הכפופות לו, אשר תלויות בו באופן כמעט בלבדי לצורך הערכה מקצועית, תגמול וקידום", כותבים החוקרים. לפי המחקר, ההתנהגויות המטרידות מבוצעות בעיקר כלפי עובדות בדרגים מוחלשים שתלויות בו מאוד, דוגמת סטודנטיות, סטאז'ריות ואחיות.

פרקטיקות ההטרדה של הרופא הבכיר הן שונות ומגוונות: "מסיפורי הנשים עולה דפוס פעולה קבוע שבו מזהה הדמות את הקורבן, בדרך כלל חדשה וצעירה, מבצע פניות מרומזות, אשר הולכות ומתגברות, כגון 'את נראית טוב הבוקר', 'השמלה הזאת יפה לך', 'איזה חטובה, אולי תשלחי עוד תמונות?' (הערות על תמונות בווטסאפ), 'את באה במצב רוח טוב, ערב ולילה סוער?' 'חשבת פעם על בגידה?' 'את רוצה שאעשה לך מסאז'?". פרקטיקות נוספות כוללות מחמאות בעלות אופי מיני כמו "יש לך גוף יפה",  "יש לך חזה יפה", "את מריחה טוב" ו"את מאד סקסית בהריון". עדויות אחרות מתארות רופאים שמנצלים מצבי קרבה של עבודה רפואית לצורך מגע פיזי עם חלקי גוף אינטימיים, או רופאים שמשתמשים בהומור גס ודו-משמעי, דיבור וולגרי בעל משמעות מינית או פנייה בשפה מקטינה.

"האח"

טיפוס מטריד אחר שמאופיין בדו"ח הוא עובד הסיעוד - האח במחלקת האשפוז. "מדובר על אח, בדרך כלל ותיק, המהווה חלק מההווי המחלקתי, יכול להיות אהוב וחביב מאוד על הצוות הרפואי העובד במחיצתו. יחד עם זאת, הוא מנצל את מעמדו החברתי, את הוותק והבכירות המקומית שלו על מנת לבצע פעולות מטרידות כלפי נשים בעמדות מוחלשות: סטודנטיות לסיעוד, אחיות מתחילות, כוח עזר", מתארים החוקרים בדו"ח.

גם כאן יש פרקטיקות הטרדה שונות. "אח ארך ידיים" מכנים החוקרים את האח שמבצע באופן קבוע מעשים מגונים בעובדות חדשות ומתחילות שנתונות תחת מרותו - נגיעות בישבן, נגיעות בחזייה, מסאז' בלתי רצוי, נשיקות, הושבה על הברכיים ועוד. "הם ידועים בסביבתם ככאלה, והנשים, בעיקר המוחלשות, העובדות במחציתם נאלצות לנקוט בדרכי הימנעות שונות מקרבה אליו, או משהות ביחידות במחיצתו", נכתב בדו"ח. לצד אלה מתוארים דפוסים של חיזור אגרסיבי של אח, לרוב ותיק ונשוי, שפונה באופן קבוע לסטודנטיות, אחיות צעירות או עובדות עזר. לצד אלה יש גם מעקב פיזי או וירטואלי אחרי העובדות, פניות חוזרות ונשנות אליהן ברשתות החברתיות או נוכחות מתמדת בקרבתן.

"החולה"

גם לחולים יש שיטות שונות להטריד מינית נשים בסגל בית החולים, בין אם מדובר במאושפזים ובין אם במטופלים שמגיעים למכונים ולמרפאות. לפי הדו"ח, חולים מנצלים מצבים רפואיים ופרוצדורות רפואיות כדי להטריד עובדות ונשות צוות, בכך שהם יוזמים מגע פיזי או משמיעים הערות ושאלות אינטימיות. לפי החוקרים, ההטרדות אלו נדמות "כחלק טבעי ושגרתי מיחסי הטיפול וכגזרת גורל".

אופי הפעילות בבית החולים מייצר התנהגויות מטרידות שקשורות גם באופי העבודה הרפואית וכולל אביזרים שונים. במסגרת המחקר עלו בעדויות המשתתפות גם כמה אביזרים שנעשה בהם שימוש כחלק מהטיפול, אך סביבם מתרחשות התנהגויות מטרידות מצד חולים. אביזר שכזה הוא קטטר המולבש על איבר המין הגברי כדי לנקז שתן שנקרא פנרוס. "הרכבת מכשיר הפנרוס מהווה פעמים רבות חוויה בלתי נעימה ומביכה הן לחולים והן לצוות", כותבים החוקרים, "לעיתים אביזר זה מנוצל לרעה על ידי חולים, למשל, במקרה של חולה שמפיל את הפנרוס בצורה יזומה וקורא לסטודנטית להרכיב לו אותו בכל פעם מחדש. לעיתים החולים מעירים הערות מיניות כלפי הצוות בעת הרכבת הפנרוס". דוגמה נוספת היא המקלחת, שעובדות כוח עזר העידו שמטופלים מנצלים לרעה את העזרה שהם מקבלים מהן כדי להטריד אותן מינית ואף לבצע בהן מעשים מגונים.

הדו"ח גם מתאר בפירוט מרחביים פיזיים בבית החולים שהם מקדמי הטרדה. חדרי הרופאים מתוארים כדוגמה בולטת לערבוב בין יחסי כוח לבין קודים של מרחב פרטי. גם מרחבים אחרים של "אחורי הקלעים", שאינם בהכרח פיזיים אבל אינם חשופים למטופלים, יכולים לכלול שימוש בשפה מינית מבזה על מנת לחוות דעה על מצבו של החולה ושימוש בשפה מבזה לתאר גופם ואיברם של חולים.

"ניתוח מפת הפרקטיקות הארגוניות המטרידות בסביבת בית החולים מצביעה כאמור על מורכבות רבה בפיתוח תוכנית מניעה אפקטיבית", כותבים החוקרים. "ריבוי האוכלוסיות במפגש, ריבוי סוגי היחסים המקצועיים, ריבוי התאים, המרחביים והקודים החלים בהם, כל אלה יוצרים קושי גדול לשלוט בהתנהגות האנשים, לנקוט בצעדי מניעה ולטפל בצורה אפקטיבית במקרים המתרחשים. ניכר כי מערכת הטיפול הקיימת כיום אינה מספקת ואינה יכולה לספק מענה הולם לצורך במניעה אפקטיבית של הטרדה מינית במוסדות רפואיים בעלי מאפיינים ארגוניים דומים לזה של בית החולים", הם מוסיפים.

"מחלקת סדום"

אחד המוקדים המועדים במיוחד לפורענות שעליהם מצביע הדו"ח הוא המחלקות כירורגיות בבתי החולים (ולא בבית החולים שמיר שבו התקיים המחקר). לפי עדויות של עובדות בחדרי ניתוח נכתב בדו"ח כי "מחלקות אלה ידועות לשמצה בקרב רופאות בכל הדרגים, ובמיוחד בקרב סטודנטיות המקבלות 'הכנה' לאופי המאיים של המחלקות הכירורגיות. מחוויות מחלקה אשר שורר בה אקלים גברי-כוחני מצד אחד, ומופקר מצד שני". החוקרים אף מכנים את המחלקה הכירורגית "מחלקת סדום".

החוקרים כותבים כי הכירורג נתפס כדמות גברית אידיאלית, וכי הוכחת הגבריות מתבצעת דרך מפגני שליטה וכוחנות כלפי נשים. "דומה כי חדר הניתוח הוא הזירה בה הקודים הגבריים-יוקרתיים נדחסים לחלל אחד צפוף", הם מציינים, "זו הסיבה שחדר הניתוח מהווה לעיתים גם זירה להטרדה מינית".