החיים באופוזיציה העבירו את רגב ושטייניץ על דעתם. איזה גועל

פסטיבל "ממדים ללימודים" הסתיים בהעברת החוק בכנסת, לאחר שבוע של התכתשות וקמפיינים פוליטיים. אך מה שנזכור מהאירוע זה בעיקר את ההתבטאויות של חברי הכנסת מירי רגב ויובל שטייניץ, הממחישים שוב את הצדדים העלובים של הביביזם.

בישיבת סיעת הליכוד, שהתקיימה לפני ההצבעה בכנסת, נזף יו"ר הליכוד והאופוזיציה בנימין נתניהו בחבריו, שלא נרתמו מספיק לטעמו לקמפיין שנועד למנוע את העברת החוק ולהביך את הקואליציה. מה עושים ביביסטים מצויים כמו רגב ושטייניץ כשהם חשים נזופים? מתלהמים וחושפים את יחסם האמיתי לאנשים חלשים ואת יחסם המתבטל והפחדני כלפי נתניהו.

בהקלטות מישיבת הסיעה שהביאה דפנה ליאל ב"חדשות 12" אמרה רגב: "אף חוק לא מצביעים בעד. אף חוק. החלטנו שאנחנו אופוזיציה לוחמת ואנחנו רוצים להפיל את הממשלה הזאת, אז אין כאבי בטן עם נכים ואין כאבי בטן עם מקרי אונס ואין כאבי בטן עם נשים מוכות ואין כאבי בטן עם חיילים, כי כולם מבינים את הרציונל". לרגב יש מסורת ארוכה של אמירות בזויות אך אותנטיות, המעידות על הלך הרוח של הליכוד תחת שלטון נתניהו. כך היה כשתהתה "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?", וכשהשתוממה: "אז מה אם יורים על אשקלון?"

לח"כ שטייניץ יש ארכיון פחות גדוש מזה של רגב באמירות חסרות רגישות, אך גם הוא נתן לתסכולי הישיבה באופוזיציה להכתיב את גישתו למאבק הנוכחי בקואליציה. הוא ראה בחוק "ממדים ללימודים" מקרה מבחן לדילמות נוספות שהקואליציה עשויה להעמיד לפניו: "מחר זה אלמנות, יתומים, פריפריה, מיליון ואחד נכים, חולים, קשישים וניצולי שואה. כל דבר".

ותיקי הכנסת אולי יאמרו שאלה הם כללי המשחק ואין זה מתפקידה של האופוזיציה לסייע לקואליציה לשרוד — ודאי לא בתקופה שבה זו מקרטעת. אך האזרחים, ששומעים את הרוע והציניות שבההתבטאויות האלה, לא יכולים שלא לחוש גועל. ואם הם קשישים, ניצולי שואה, נפגעות אונס, נשים מוכות, תושבי פריפריה, אלמנות ויתומים — על אחת כמה וכמה.

אין ספק שהחיים באופוזיציה העבירו את רגב ושטייניץ על דעתם ומוציאים את כל המכוער שבהם. אלא שהם אינם אלא ניצבים בהצגה שמנהל נתניהו, שדוחק בהם להיאבק, לצעוק ולשרוט בלי פילטרים תוך ביזוי הליכוד ומצביעיו — רק כדי לרדת בסופו של דבר מהעץ. לנתניהו לא יזכרו את האירוע הזה. לרגב ולשטייניץ יזכרו, וזה אחד ממרכיבי הביביזם: החיילים נשכבים על הגדר, חושפים את האמת על הדבר היחידי שמעניין אותם — לשלוט — בזמן שמנהיגם לא מתלכלך באמת, וגם אם הוא מתלכלך, הוא יודע היטב לנער את הלכלוך ולגלגל אותו לחייליו הנאמנים.

אילו היו לרגב (תא"ל במיל') ולשטייניץ יושרה ועמוד שדרה, הם לא היו מחכים למוצא פיו של נתניהו, אלא זוכרים שלפני קואליציה ואופוזיציה יש ציבור שצריך לדאוג לו, בעיקר אם מדובר בציבור חלש — ואת האנרגיות שלהם שומרים למאבקים יותר עקרוניים. אלא שהם — כמו שאר חברי הליכוד והמפלגות החרדיות — קשרו את גורלם בזה של נתניהו, הולכים אחריו באש ובמים, נסחפים אחר הגחמות שלו, נבהלים כשהוא נוזף בהם, ולא מבינים שמהות הביביזם היא שמה שמותר לו — אסור לאחרים. הוא יכול להתנער, לשקר, לחזור בו, להתפתל ולהתקפל, וזה לא יגרום לו נזק. הם יכולים לכל היותר להתבטל בפניו ולעשות את דברו ולעזור לו "יותר מדי" עם התבטאויות שחושפות עוד צד כעור של הביביזם. ההתבטלות שלהם בפניו מבישה אך אותנטית — הם חשים שאין להם קיום בלעדיו.