פרשנות || האירוע שהטריל מדינה שלמה היה מלכתחילה בלוף

לא היה גרם אחד של אמינות בתעלול של רינאוי-זועבי, אבל כולנו, תקשורת וממשלה, נפלנו ברשתו - ומסע ההתרפסות בפניה היה מחזה מעורר קבס. במקביל, דרעי וגפני מכשכשים בנתניהו בנוגע למלגות לחיילים, והוא מציית

אמירות רבות פיזרה ג'ידא רינאוי-זועבי ב-15 דקות תהילתה המפוקפקת, שהסתיימו בנפיחה גדולה. כל אחת מהן סתרה את קודמתה: "התפטרות מהכנסת זו אפשרות" - "לא אתפטר מהכנסת"; "איני יודעת איך אצביע ביום רביעי, אלוהים גדול" - "לא אתמוך בפיזור הכנסת"; "אולי אתמוך מבחוץ, זה תלוי בגנץ" - "הגעתי לנקודת האל-חזור, לא אוכל לתמוך בקואליציה"; והיו עוד. מסקנה: לא משנה מה הגברת אומרת, משנה איך היא תצביע. ואת זה עוד נראה. "אבחן כל חוק לגופו", איימה כשהרגישה על גג העולם. היום התחייבה לנאמנות גורפת. היא תהיה חיילת מספר 1 של הממשלה שעליה שפכה במכתב ה"פרישה" שלה, עביט של שופכין.

לא היה גרם אחד של אמינות - שלא לדבר על יושרה - בתעלול של רינאוי-זועבי. האם רק היום היא הפנימה שפיזור הכנסת והליכה לבחירות עלולים להעלות לשלטון את ממשלת נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ'? האירוע שהטריל מדינה שלמה היה מלכתחילה בלוף. המציאות העגומה היא שכולנו, תקשורת וממשלה, נפלנו ברשתו. הראשונים דיווחו בדרמטיות, פרשנו, ניתחו והספידו; האחרונים התרוצצו כעכברים מורעלים, התקשרו, הפצירו והחניפו. מסע ההתרפסות בפני ה"פורשת", הנסיעות הבהולות של ניצן הורוביץ ועיסאווי פריג' לנצרת, הישיבה שיאיר לפיד נאלץ לכנס לכבודה - היה מחזה מעורר קבס. פוליטיקה מאוסה, ובוודאי לא חדשה.

הפוליטיקאים שלנו צריכים לגדל עצבי ברזל. אריאל שרון במצב דומה היה פוקד על אנשיו לא להחליף עמה מילה. רוצה - שתצביע נגד הממשלה. ברור שהיא לא היתה מעזה. יש לה ציבור לחזור אליו, עיר להמשיך ולהתגורר בה (מתה שנגחאי). היא היתה חוזרת בזנב מקופל, גם ללא מאות המיליונים שלכאורה ניתנו לה. הבוכטות הללו, אגב, הם תקציבים עליהם סוכם במסגרת תוכנית החומש לחברה הערבית ונתקעו בגלל ענייני ביורוקרטיה. הכל רק כדי שתשמור על פרצופה.

במפגש עם לפיד שבו השתתפו גם שמונה ראשי רשויות ערבים, רינאוי-זועבי לא הזכירה את אל-אקצא, שייח' ג'ראח, מפעל ההתנחלויות והכיבוש או הנגב, כל אותם נושאים בוערים שבעטיים, לפי מכתבה, החליטה בכאבה לפרוש מהקואליציה. לא שמישהו האמין לה לרגע.

כשהסתיימה הישיבה, הודיעה: "אתן תשובה מחר". "אין מחר", אמר לה לפיד, "חייבים לגמור עם זה היום". היא ביקשה לשוחח עמו בארבע עיניים. הסתגרו, דיברו, איש לא יידע על מה, ואז יצאה הבשורה: ג'ידא שבה הביתה.

יו"ר מרצ ששלף אותה מאי-שם כדי לדחוק את עיסאווי פריג', צריך להתפלל לאלוהי השמאל כדי שבוחרי המפלגה יסלחו לו על הפדיחה הקולוסאלית הזו שעלולה להמיט על מרצ את סופה. לעת בחירות יהיו מי שיזכירו זאת להורוביץ. מרב מיכאלי למשל, תשמח לרקוד לו על הדם.

וכשהגלגל התהפך, והקואליציה חזרה להתייצב על 60 ח"כים, הגיע תורם של הליכודניקים שבסוף השבוע רקדו על השולחנות, לדגמן אובדן שליטה. הבולט היה כמובן ראש האופוזיציה. הוא חווה היום התקף טנטרום דומה לזה שפקד אותו לפני כשבועיים במליאת הכנסת. בסרטון שהעלה לרשת, הוא צרח על הממשלה ש"שילמה כספים" כדי לשמר את שלטונה; זה האיש שלעג שנים לציפי לבני על שלא נענתה לדרישות הכספיות של החרדים ב-2009, וכך סללה את דרכו שלו ללשכת רה"מ.

המטוטלת הפוליטית חזרה להכות בראשם של נתניהו והליכוד. מחר יעלה שר הביטחון בני גנץ את הצעת החוק "ממדים ללימודים", להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. לא ברור האם לממשלה יש רוב. כנראה שלא. לכן היא תזדקק לקולות של ח"כים מהאופוזיציה. הליכוד מבקש להוכיח שקואליציה שנסמכת על קולות ערביים, אינה מסוגלת להעביר חוקים "ביטחוניים". בכך הוא צודק, ואין זה תפקידו לחלץ אותה. אבל החוק הזה שונה.

כשישה עשר אלף חיילים משוחררים - רובם הגדול לוחמים, וכן חיילים בודדים ועולים - נרשמו ללימודים גבוהים בידיעה ששני שליש משכר הלימוד ישולם מדי שנה למוסד בו הם לומדים. עד לפני שנה הסכום - כ-100 מיליון שקלים - ניתן מתרומות. הקורונה ניתקה את השטף. הממשלה החליטה להכניס את שני השליש לבסיס התקציב. מהלך ראוי ומבורך (השליש השלישי מגיע מפיקדון השחרור שאותו מקבל כל חייל בסיום שירותו). אם הצעת החוק תיפול - הסטודנטים ייאלצו לשלם את הכסף מכיסם. זו תהיה מכה אנושה עבורם.

עד לתרגיל של רינאוי-זועבי בחמישי בצהריים, הסתמן מהפך היסטורי בסיעת הליכוד: כמחצית מהח"כים הודיעו על תמיכה. כשנדמה היה שהממשלה או-טו-טו נופלת, נערכה הצבעת בזק, והמורדים דה לה שמאטע התיישרו והצביעו נגד. מלבב היה הסרטון המשותף של נתניהו ויואב גלנט, שבו נגרר האלוף במיל', תומך החיילים, להתייצב מאחורי הספין החלול של הליכוד: 66% משכר הלימוד זה לא טוב. או 100 אחוז - או כלום! מסכן גלנט. הוא נראה כמו חייל רוסי שנפל בשבי האוקראינים ונדרש לדקלם טקסט שהוכתב לו.

אין חיה כזו - 100 אחוז עכשיו. זה שקר עלוב מבית מדרש השקרים העלובים של לשכת יו"ר הליכוד. האמת מאחורי סירובו לתמוך, היא האולטימטום שהגישו לו החרדים. מה להם ולחיילים משוחררים? ללוחמים? מבחינתם, רק למי שממיתים עצמם באוהלה של תורה מגיע כסף - והרבה. דרעי וגפני מכשכשים בנתניהו והוא מציית. הבעיה שבפוליטיקה שלנו אין שכר ועונש. בסקרים, גוש הימין-חרדים מתקרב ל-61, ואילו הממשלה שבסך הכול עושה טוב ומתקנת קלקולים רבים שהשאירה קודמתה, מקרטעת בקושי מדרמה לקומדיה.