Switch Sports משחזר את החוויה האיקונית של ה-Wii; לא את ההצלחה

חמש שנים אחרי שנינטנדו הוציאה את הסוויץ', היא מנסה לשוב לימי הזוהר של משחקי התנועה. הבעיה היא שהמשחק החדש מצליח מדי בשחזור - ולא מחדש מספיק

עד לפני כמה שנים, כולם "ידעו" איך נראה גיימר: נער חיוור (המהדרין יוסיפו פצעי בגרות), שמזמן לא ראה אור שמש, ואין לו שום תוכניות לשנות את המצב ולצאת לפגוש חברים #IRL (בחיים האמיתיים). לשמחתנו, איבד הסטריאוטיפ הזה מכוחו בשנים האחרונות, מפני שכולנו משחקים. קונספציה אחת בכל זאת נותרה בעינה: גיימרים, רובם לפחות, מעדיפים להישאר בבית מול המחשב או הקונסולה, ולא לבזבז אנרגיה על תזוזה מיותרת.

אבל מפתחי משחקים לא נכנעו, וכבר בשלהי המאה הקודמת פרחו גאדג'טים שהבטיחו לגרום לגיימרים להתנתק מהספה ולזוז. למשל, אמן הלחימה והממציא הישראלי אסף גרונר פיתח את ה"Sega Activator", בקר לקונסולה הפופולרית של אותן שנים. למרבה הצער, ה-Sega Activator ושאר הבקרים שפותחו באותה תקופה היו מסורבלים ואיטיים מדי, ולא הצליחו להתרומם. 

בקרי התנועה זכו לראות הצלחה רק עשור מאוחר יותר עם קונסולת ה-Wii של נינטנדו, שנבנתה כולה סביב הרעיון של משחק בתנועה. ה-Wii יצאה ב-2006, בתקופה שבה הסוני פלייסטיישן 3 וה-Xbox 360 של מיקרוסופט נאבקו על השליטה בשוק הקונסולות. כמו תמיד בגיימינג - הגיעו הצדדים חמושים בהבטחות ושכלולים שונים ובמשחקים בלעדיים, אבל בראש ובראשונה: בפיקסלים. המון המון פיקסלים. שתי הקונסולות צוידו בכוח עיבוד גרפי אדיר לתקופתן, וזה פתח את הדלת למשחקים ברזולוציה חסרת תקדים. בנינטנדו החליטו להשאיר את חזית הפיקסלים המדממת לענקיות, ושלפו נשק סודי. זה, בתורו, סחף את השוק. 

לנשק הסודי קראו Wiimote - מכשיר לבן מוארך, שהזכיר שלט של טלוויזיה יותר מבקר משחק, והכיל גם מצביע אופטי וחיישני התמצאות ותנועה. ה-Wiimote תרגם את תנועות השחקן לתנועות במשחק, וסוף סוף מימש את ההבטחה של בקרי התנועה מהניינטיז. ולא היה משחק שניצל את היכולות החדשות של הבקר החדשני יותר מ-Wii Sports, שסוף סוף הצליח לגרום לגיימרים להזיע על מגרשי הטניס ובזירות האיגרוף. לצידם כיכבו גם גולף, באולינג וענפים רבים נוספים. 

Wii Sports הפך להצלחה היסטרית, שלא לומר היסטורית. לא רק שהוא הפך למשחק האיקוני ביותר של ה-Wii, הוא גם אחד מהמשחקים הדיגיטליים הכי נמכרים אי פעם. ההצלחה האדירה של ה-Wii הביאה גם את סוני ומיקרוסופט להציע בקרי תנועה חדשניים משלהם.

למרות ההצלחה האדירה איבד הגימיק עם השנים מקסמו, ורוב המשחקים שניסו לא הצליחו לשמור על עניין ועל הנאה לאורך זמן. אבל נינטנדו המשיכה לנצל את הטכנולוגיה הזו גם בדורות הבאים של הקונסולות שלה. נינטנדו סוויץ' למשל מאפשרת גם משחק אקטיבי נוסח ה-Wii, אבל היא הצליחה לפנות לשוק רחב יותר, בין היתר משום שרוב הדגש שלה עד כה היה על משחק נייח "קלאסי". רוב המשחקים שיצאו לסוויץ' לא שמו דגש על יכולות התנועה של הקונסולה. 

הבולט ביניהם עד כה היה Ring Fit, משחק כושר לכל דבר, שיצא חודשים ספורים לפני פרוץ מגפת הקורונה והפך לתחליף חדר כושר עבור רבים. עם זאת, הוא דורש רכיבים נוספים (ויקרים) ופונה מראש לקהל אקטיבי ובוגר יותר. והנה, חמש שנים לאחר יציאת הסוויץ' לשוק, סוף סוף זכינו ליורש רוחני ל-Wii Sports בדמות Nintendo Switch Sports, קונסולה שמציעה שישה ענפי ספורט שונים: כדורעף, כדורגל, קרב חרבות, בדמינטון, באולינג, וטניס. הבאולינג והכדורגל הם המוצלחים מבין השישה, מאחר שהם תומכים בצורה מיטבית בחוויית התנועה ויש להם פוטנציאל תחרותי מצוין.

הבעיה שמי שהיה פה בימי ה-Wii Sports יתקשה שלא להרגיש כמו בשידור חוזר. את הגימיק הזה אנחנו כבר מכירים היטב, ולא ברור כמה זמן הוא יצליח להחזיק הפעם. בנוסף, מורגש בחסרונו משחק הגולף. זה יגיע רק בעדכון הסתיו של המשחק, כנראה כדי לא להתחרות במריו גולף שיצא לפני מספר חודשים. 

הבחירה לדחוק את יציאת המשחק בין מריו גולף לבין מריו סטרייקרס - משחק הכדורגל הצפוי של מריו וחבריו - מעוררת את התחושה שגם בנינטנדו לא תולים ב-Nintendo Switch Sports את אותן תקוות שתלו בסבו הקדום.  

החוויה המקורית של Wii Sports היתה חדשנית ומלהיבה, אבל רוב השחקנים מיצו אותה די מהר, ונטשו את המשחק לטובת משחק כדורגל בחוץ או פיפ"א על הספה. למרבה הצער, נראה לי שב-Nintendo Switch Sports לא הצליחו להתגבר על אותן מגבלות. המשחקים קלים וקצרים מדי, ולא כל כך משאירים טעם של עוד. 

מצד שני, אולי הבעיה היא במבקרת, ולא במשחק. אחרי הכל, אני גיימרית כורסה, ומעולם לא התחברתי לפעילות גופנית. שלל הביקורות המתפרסמות מפרגנות ברובן, והמשחק לא יורד מראש טבלת המכירות של אמזון בשבועיים האחרונים. 

גם כשנתתי לקהל יותר צעיר ונמרץ לנסות את המשחק, הוא התקבל בהתלהבות גורפת. הוא אינטואיטיבי ופשוט לשליטה, כך שתוך מספר דקות גם השחקן הצעיר ביותר (וכנראה גם המבוגר ביותר) יכול להבין איך לבעוט בכדור או להבקיע סטרייקים. בסופו של דבר, מדובר במשחק חברתי נחמד - כיפי, קופצני וקליל להחריד, אבל אל תצפו ממנו לחידושים ולפריצות דרך.