גזר הדין של קצא״א מבהיר: מערכת המשפט לא מספקת הרתעה מול עבירות סביבתיות

עבור קצא"א קנס של 1.6 מיליון שקלים לא מהווה הרתעה כלכלית, והחברה אף מתכננת להגדיל משמעותית את פעילותה. גם בתחומים אחרים כמו פסולת בניין וציד, בתי המשפט נמנעים מלהטיל קנסות מרביים

פרשת הזיהום החמור שגרמה חברת קצא"א לנחל צין ושהגיעה כעת לסיומה, מבהירה כי מערכת המשפט בישראל אימצה את הרטוריקה הסביבתית אך לא את הענישה המרתיעה בפועל. המסקנה המצערת היא כי הצדק הסביבתי בישראל פועל לאט, ובכל הנוגע לביצוע - הוא רחוק מלהגשים את מטרתו. 

מדובר לא רק במקרה של קצא"א. אלא גם בעבירות בתחומים אחרים, כמו פסולת בניין וציד, שבהם נוטים בתי המשפט להימנע מלהטיל קנסות מרביים, ורק לעתים נדירות גוזרים עונשי מאסר בפועל. ניתן ללמוד מכך שהשופטים עצמם לא מבינים לעומק את החומרה והמשמעות של פגיעה בסביבה, שבסופו של דבר משפיעה על בריאות ואיכות החיים של אזרחי המדינה.

במקרה של קצא"א, 11 שנים עברו מאז זרמו מאות אלפי ליטר דלק סילוני מצינור של החברה בנגב, ועד גזר הדין שניתן אתמול בבית משפט השלום בבאר שבע. מדובר בפרק זמן ארוך ביותר כשמדובר באירוע שאומנם גרם נזק כבד, אבל הגורם לו היה בסופו של דבר אירוע נקודתי - מחפר שפגע בצינור. 

בנוסף, העונשים שהטיל אתמול בית המשפט על החברה - בעקבות אחד מאירועי הזיהום החמורים בישראל - רחוקים מלהגשים את מטרתם, כלומר למנוע זיהומים נוספים. עבור חברה כמו קצא"א, קנס של 1.6 מיליון שקלים לא מהווה הרתעה כלכלית של ממש והוא אינו מגשים את עקרון המזהם משלם. סביר להניח שהקנסות שהוטלו באופן פרטני על בכירי החברה, גם לא יטרידו אותם באמת בזמן שהם שימשיכו למלא תפקידים בכירים בחברה.

את פרשת זיהום נחל צין חשוב לבחון בהקשר הרחב של פעילות קצא"א. מבלי שנשאל על כך, הפקיד הציבור הישראלי בידיה אחריות כבדה ביותר. היא זו שאמורה לקלוט ולאחסן דלק גולמי, משאב אסטרטגי חשוב ביותר. אך על החברה מוטלת אחריות כבדה נוספת, והיא לדאוג לכך שהטיפול במשאב לא יגרום נזק לסביבה ולאוצרות טבע שבתוכם פועלת תשתית האחסון והשינוע של הדלק. 

בפועל, חברת קצא"א גרמה ב-45 השנה האחרונות שלושה אירועי זיהום כבדים ביותר. מלבד התקלות הקשות שפגעו שפגעו בנחל צין ובשמורת עברונה ב-2014, אירעה דליפת דלק נרחבת גם בשנת 1975, אז נפגע שטח הנמצא מדרום לעברונה. בין 2011 עד 2021 בלבד התרחשו 14 אירועי דליפה מקווי נפט ודלק של קצא"א, מהם חמישה בקווי צנרת ארציים.

אירועי הזיהום רק ממחישים את הצורך הרב בהרתעה, כדי לוודא שכל עוד החברה מופקדת על הטיפול בדלק, מנהליה ינקטו בכל האמצעים האפשריים כדי לבצע עבודות כפי שנדרש, עם אמצעי הפיקוח והבקרה המתאימים. 

בבית המשפט אתמול, השופטת שרה חביב ציינה שבמקרה של קצא"א "יש להעביר את המסר הציבורי ההולם של מי שנושא את שרביט הפעילות המסוכנת". אבל כמעט באותה נשימה, קבעה השופטת שהקנס שיוטל על החברה יהיה בשליש השני של מתחם העונש (מתחם הענישה של חברה נע בין מיליון שקל לשני מיליון. במסלול הלא פלילי של ענישה מנהלית ניתן להטיל קנסות של מיליונים).

לשם השוואה, גודל הקנס שהוטל על קצא"א כמעט שווה לזה שהוטל לאחרונה על חברת נמל אשדוד. אלא שבמקרה של חברת הנמל נקבע קנס על אי התקנת אמצעים למניעת זיהום אוויר במועד הדרוש. במקרה של קצא"א מדובר בזיהום חמור שגרם נזק כבד לשמורת טבע. מתעוררת השאלה: מדוע השופטת לא בחרה בעונש מחמיר יותר? 

באשר למנהלים הבכירים בקצא"א שהורשעו, בית המשפט בחר בקנסות מהרף התחתון של מתחם הענישה. למשל: 150 אלף שקל, בעוד שהמרב האפשרי הוא 350 אלף. השופטת קבעה שאין ספק שיגרם לאותם בכירים נזק מפסק הדין. אבל איפה עומד הנזק שנגרם להם בהשוואה לנזק שנגרם לשמורת הטבע האומללה? נכון לעכשיו הם ממשיכים לעשות חייל בניהול תשתיות הובלת הנפט של ישראל, וחלקם אף קודמו בקצא"א מאז אותה תאונה. לאור זאת, ברור כי לא רק שהקנס נמוך אלא גם החוק לא מאפשר עונש מספיק מחמיר.

מעבר לצורך הדחוף בענישה מרתיעה יותר למזהמים, הלקח החשוב ביותר שיש לאמץ בעקבות פרשיות הזיהום השונות הוא שאסור לאפשר לחברת קצא"א להרחיב את פעילותה, כפי שהיא מבקשת לעשות. החברה חתמה על הסכם עם חברה לייצוא נפט באיחוד האמירויות ומעוניינת להגדיל באופן משמעותי את כמות הדלקים שהיא משנעת באילת, באשקלון ובצינור החוצה את האזורים המדבריים החשובים ביותר בנגב.

לקח נוסף שיש להפיק נוגע לתפקודה של רשות הטבע והגנים בפרשה. גוף זה אמור לשמור על הטבע בישראל ובין השאר לפקח על עבודות תשתית כמו טיפול בצינורות דלק העוברים בתוך שמורות. אך בית המשפט קבע כעת שגורמים ברשות עצמה שיבשו את החקירה של זיהום נחל צין על ידי שכתוב דו"חות פעולה, תיאום וזיהום עדויות. 

אם מערכת המשפט לא תבין את המשמעות של פגיעה בסביבה, החוק לא יאפשר להטיל קנסות חמורים יותר, ורשות הטבע והגנים לא תבצע בדק בית יסודי כדי לבדוק את פעילות גורמי האכיפה והפיקוח מטעמה, מזהמים יוכלו לצפות לחיים קלים גם בעתיד. נכון לעכשיו, ניסיון העבר מלמד שפרט למקרים יוצאי דופן, עבריינים סביבתיים בישראל יכולים להמר שיסיימו בזול.