בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלגוריתם הזה מסוגל ליצור אמנות שומטת־לסת, אבל יש לו חיסרון משמעותי

אלגוריתמים כבר למדו לצייר בעצמם, ולאמנים נותר רק להיאחז באותנטיות ביוגרפית. אבל כשכולם נשמעים אותו הדבר, לא בטוח שזה משנה

2תגובות
יצירה של DALL–E, שהתבקש לצייר "שועל בזריחה בשדה, בסגנונו של מונה"
OpenAI

בסוף שנות ה–80 שודר פרק של סדרת הפעולה "משימה בלתי אפשרית", שבו הוצג תרחיש שנראה אז מופרך: תוכנת מחשב מתוחכמת, שמסוגלת לזייף יצירות של ציירים מפורסמים שנראות אמינות לגמרי. כך למשל היא זייפה ציור של אדגר דגה, תוך חיקוי הסגנון, הנושאים והנחת הצבע של הצייר האימפרסיוניסטי. והנה, השבוע התממש התרחיש הזה באופן כמעט מלא. באופן שאינו משתמע לשתי פנים, הגענו לנקודה שבה מחשב מסוגל ליצור יצירות אמנות שאינן נופלות מאלו של רוב האמנים האנושיים.

חברת OpenAI, שפיתחה את מודל הבינה המלאכותית רב התהודה GPT3, פירסמה את התוצרים האחרונים של מחולל הגרפיקה שלה, DALL–E, שמסוגל להפיק דימויים מתוחכמים על בסיס תיאור מילולי. חשבון האינסטגרם של החברה מציג בימים האחרונים עשרות דימויים יצירתיים באיכות גבוהה שהופקו באמצעות התוכנה, למשל: "אנשים מסתכלים בטלפון הסלולרי בסגנון ואן גוך", "גני בבל התלויים מצוירים בסגנון דאלי" או "עצלני ענק מנופפים בזרועותיהם, מצוירים בסגנון אנדי וורהול". לאלה מצטרפים עשרות איורים ודימויים שאינם מחקים אמן מוכר כלשהו.

מונק - דלג

כבר לפני שנתיים המחולל הטקסטואלי של OpenAI חיבר סיפורים קצרים בסגנון המחקה סופרים מוכרים. אבל לדימוי הוויזואלי יש עוצמה רבה במיוחד, והוא מסמן שלב חדש ומדהים בעידן הבינה המלאכותית. ולא פחות מכך — עידן חדש בתולדות היצירה האנושית. במצב שבו כל אדם עם גישה לאינטרנט יהיה מסוגל להפיק ברגע יצירות ברמה הגבוהה ביותר, חל פיחות מיידי בערכה של המיומנות היצירתית. רובנו לא נהיה מסוגלים להבחין בין יצירה שהופקה על ידי מחשב לבין כזו שנוצרה על ידי אמן נסער. אחרי שהפקדנו בידיו את יכולת החישוב, הזיכרון, הטעם המוזיקלי ופונקציות אנושיות נוספות, הגיע השלב שבו המחשב ממלא את תפקיד האמן.

אבל לאלגוריתם הבינה המלאכותית יש בכל זאת חיסרון אחד משמעותי. גם אם הזינו לתוכו מיליארדי טקסטים ודימויים, הוא בכל זאת לא יכול לדעת שום דבר על החוויות הפרטיקולריות של כל אחד ואחת מאיתנו. GPT3 מכיר את הסגנון של אינספור סופרים וציירים; אבל אין לו דרך לדעת מה אכלת היום בבוקר, או איך קוראים לאמא שלך. זה בולט כאשר משתמשים במנוע הזה, ומנסים להפיק באמצעותו טקסט ביוגרפי. הוא מסוגל לייצר משהו שנראה כמו ביוגרפיה סבירה — אבל המשתמש יודע שזו אינה הביוגרפיה שלו.

אייפון דה וינצ'י - דלג

יש הטוענים שהליקוי הזה מסמן את הכיוון שבו הולכת היצירה האמנותית בעידן הבינה המלאכותית. במאמר מעניין שפירסם במגזין "הזמן הזה" בדצמבר 2020, קשר הסופר והמבקר אריק גלסנר בין עליית הבינה המלאכותית לבין הפופולריות הגואה של ז'אנר הכתיבה האוטוביוגרפית, שנציגה הבולט הוא הסופר הנורווגי קרל אובה קנאוסגורד. גלסנר התייחס לנחשול הגואה של ממוארים ויצירות אוטוביוגרפיות שהתפרסמו בעשור האחרון — בישראל ובמדינות אחרות, עד כדי כך שיצירות בדיוניות נדחקות לעתים מן המדפים על ידי יצירות שמבוססות על מציאות חייו של הכותב. מגמה זו התגברה עוד יותר בשנה האחרונה.

לטענת גלסנר, מחברי הממוארים מתריסים נגד המתקפה הפוסט־הומניסטית על האינדיבידואליות. הם עושים זאת על ידי התבצרות בביוגרפיה הפרטיקולרית שלהם, שבינתיים אינה ניתנת להפקעה. בניסוחו של גלסנר: "לא, בינתיים אין אלגוריתם או בדיקה גנטית שיכולים לומר לי כיצד הרגשתי בחורף 1981 לעת ערב במטבח הביתי בכפר הדרום־נורווגי שגדלתי בו". מגמה דומה ניכרת ביצירות פלסטיות רבות שעוסקות בביוגרפיה הספציפית ובמרכיבי הזהות של האמן — למשל הומו לקוי־שמיעה ממושב בפריפריה, או אמנית ממוצא בוכרי שחטפה מכות מאחותה.

גרנט ווד - דלג

מפעל של טיפוסים

כאשר העולם מוצף בתוצרים יצירתיים של מכונות רבות־עוצמה, לא נותר ליוצר אלא להיאחז באותנטיות של סיפורו הפרטי. נדמה שהיותנו יצורים בעלי היסטוריה פרטית היא התכונה המציבה אותנו מעל המחשב. זה נשמע כמו חלוקת עבודה סבירה למאה ה–21: המחשב ייצור, ובני אדם יחיו את חייהם הייחודיים ויפיקו מהם משמעות. ובכל זאת, לא נראה שזה עוזר. כי כאשר בוחנים רבות מן היצירות ועבודות האמנות האוטוביוגרפיות שמתפרסמות או מוצגות חדשות לבקרים, עולה מהן בכל זאת ניחוח של שיעתוק וזיוף. רובן בנאליות להפליא. נדמה שקראת אחת — קראת את כולן.

מה ההסבר לכך? ייתכן שהתשובה היא שגם החיים האנושיים עצמם מיוצרים כיום במעין ייצור תעשייתי. מנגנונים מבניים רבי־עוצמה, ובראשם השוק הקפיטליסטי, מייצרים סובייקטים בעלי מנגנון פעולה אחיד — גם אם הם נבדלים זה מזה במאפיינים שטחיים. כולנו מבקשים להתבלט בשוק תחרותי שחודר לכל רקמות ההוויה. והשוק הזה מעודד אותנו להיות יצירתיים ולהבחין את עצמנו מן האחרים, באמצעות כמה אסטרטגיות צפויות. וכך, כולנו מנופפים באינדיבידואליות שלנו, אבל זה רק גורם לנו להיראות זהים. כמו חברת אופנה שמייצרת נעליים מותאמות ללקוח, אנחנו מונפקים לפי היגיון קל לפענוח.

אפשר לתאר את העולם בתור מפעל שמנפיק טיפוסים אנושיים. בעבר היה העולם מפוצל יותר, ופעלו בו מכונות שונות עם תבניות שונות, שיצרו בהתאם לכך מגוון רחב של סוגי אישיות. אבל בעידן הגלובליזציה, תקשורת ההמונים והריכוזיות, מפעל הביוגרפיות עבר האחדה. העולם עובר הומוגניזציה. יש בו פחות מינים של בעלי חיים, אבל גם פחות טיפוסים אנושיים. בין אם נולדת בבירת גיאורגיה או בכפר בזימבבואה, יש סיכוי הולך וגדל שסיפור החיים שלך נשמע די דומה. הבנאליות, אם כן, אינה טמונה בייצור הממוחשב של טקסטים ודימויים; היא טמונה בחיים האנושיים עצמם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו