בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוויקינגים היו רוצחים ואנסים, אבל היה להם מנהג אחד שאולי כדאי לאמץ

התרבות הפופולרית מתרפקת על הוויקינגים, אך מחקר עדכני מגלה שזו היתה חברה אלימה ומוזרה — הרבה יותר מכפי שנהוג לחשוב

109תגובות
אלכסנדר סקושגורד ב"מלך הצפון". לוויקינגים האמיתיים היה כנראה שיער שחור
Aidan Monaghan / © 2022 Focus F

אנקדוטה מפורסמת מספרת על אירוע שבו בנימין דיזראלי, ראש ממשלת בריטניה, הותקף ב–1835 על ידי פוליטיקאי אירי בשל מוצאו היהודי. דיזראלי, שהיה אז חבר פרלמנט, מיהר להשיב: "אכן, אני יהודי, ובעוד אבותיו של אדוני הנכבד היו פראים ברוטליים שחיו על אי נידח, אבותיי היו כהנים במקדש שלמה". מענה זה נחרת בדפי ההיסטוריה כאחת התשובות השנונות ביותר על מתקפות אנטישמיות. יהודים גאים מצטטים אותה בגרסאות מגוונות. הבעיה היא שהלאומנים האירופאים אף פעם לא ממש התביישו במוצאם הפראי. להפך, האירופאים אוהבים להתרפק על העידן שבו אבותיהם הקדומים היו עובדי אלילים שלבשו עורות ושאגו בשפות לא־מובנות.

אירופה מחשיבה עצמה ליורשת התרבות היוונית והרומית, שבהן נוצרו מושגי הדמוקרטיה, הפילוסופיה והמדע; אך ברגעים היסטוריים מסוימים האירופאים מתגעגעים למוצא הברברי שלהם. ספרי הלימוד הצרפתיים פיארו את "אבותינו הגאלים" ואת מנהיגם ורקינגטוריקס, מנהיג המרד נגד יוליוס קיסר. הגרמנים, מצדם, הקימו במאה ה–19 אנדרטאות לארמיניוס (הרמאן), המצביא הגרמאני שהביס את הרומאים בקרב טויטבורג. ארמיניוס חזר לאופנה לפני שנתיים, ועמד במרכז הפקה של נטפליקס בשם "ברברים". בשנים האחרונות נהנים עמי הצפון הפגאניים מעדנה מחודשת בתרבות הפופולרית. ומי שזוכים משום־מה לאהדה הגדולה ביותר הם הוויקינגים — יורדי הים הנורדים שהטילו את חיתתם על אירופה עד לפני כאלף שנים.

רק לפני חודשיים שודרה בנטפליקס הסדרה ההיסטורית "ויקינגים: ולהאלה", ולחגיגה מצטרף בימים אלה הסרט "מלך הצפון" בכיכובם של אלכסנדר סקושגורד, ניקול קידמן ואיתן הוק. שובר הקופות של רוברט אגרס הוא אפוס עקוב מדם, המתאר את מסע הנקמה האכזרי של הנסיך הוויקינגי אמלת' בדודו, שרצח את אביו. העלילה מבוססת על חיבור דני מהמאה ה–13 שהיווה השראה למחזה "המלט" של שייקספיר. אך בעוד המלט המפורסם מתלבט לאורך כל המחזה אם וכיצד לנקום את רצח אביו, אמלת' הפגאני הוא טיפוס הרבה פחות מעודן. כבר בהיותו ילד הוא לומד לנהום כמו זאב, להפליץ ולא להיבהל מאיברים פנימיים של בני אדם. ככלל, היסוס זה לא הקטע שלו: בתחילת הסרט הוא נשבע לנקום באכזריות, ונצמד לאג'נדה הזאת עד הרגע האחרון ממש. בדרך נערפים ראשים, נקטמים אפים ומתנפצות גולגולות.

הזיקה ההיסטורית בין המלט המוכר לבין הדמות הבהמית שנראית על המסך מעניקה לסרט ממד אירוני מסוים: הוא מזכיר שוב את המקורות הברבריים של אותה תרבות אירופית שהפכה אחר כך לקלאסית. פרט לכך, הסרט נטול אירוניה לחלוטין, ומתאפיין באסתטיקת הבי־מטאל אפלה. לא פלא שהוא מעורר עניין בחוגים ניאו־נאציים, שמחבבים סרטים על אירופאים בלונדינים עם חרבות. גיבור הסרט די מזכיר את השמאן של Qanon הידוע לשמצה מההסתערות על גבעת הקפיטול.

על אף ש"מלך הצפון" מתיימר לדיוק היסטורי, למשל בתיאור הפולחנים לאודין, הוא מורכב בחלקו הגדול מקלישאות ויזואליות. למעשה, רוב הדימויים המוכרים של הוויקינגים נוצרו בשלב מאוחר, כחלק מאותם מיתוסים לאומיים אירופיים שהוזכרו קודם. במציאות, נראה שהוויקינגים בכלל לא היו בלונדינים, אלא לרובם היה שיער שחור. ככל הנראה הם היו מכוסים בקעקועים, וכיסו גם את השיניים שלהם בשרף צבעוני.

ויקינגים הוא כינוי לקבוצות של יורדי ים סקנדינבים פגאנים, שעסקו בעיקר בביזה ובשוד. בהמשך הפכו חלקם לסוחרים ולחקלאים יושבי קבע, והם הקימו מושבות שהיו בסיס לכמה מהממלכות החשובות באירופה של ימי הביניים. עם זאת, אף שהשפעתם על אירופה בין המאה השמינית למאה ה–11 היתה עצומה, הידע על הוויקינגים הוא חלקי ביותר — הוויקינגים עצמם כמעט לא כתבו ולא הותירו רשומות היסטוריות. מה שידוע עליהם מבוסס בעיקרו על דיווחים של אויביהם וקורבנותיהם.

טריילר - דלג

קווירים וחצאי־סוסים

ב–2020 פורסם ספר מקיף במיוחד על הוויקינגים ושמו "The Children of Ash and Elm" (ילדי האפר והבוקיצה), מאת הארכיאולוג ניל פרייס מאוניברסיטת אופסלה. לאורך כאלף עמודי הספר שלו, פרייס מראה שחיי הוויקינגים היו עוד הרבה יותר זרים ומוזרים משהתרגלנו לחשוב. פרייס מביא לא מעט עובדות על הוויקינגים, שמבוססות על ממצאים ארכיאולוגיים מהשנים האחרונות וכמעט אינן ידועות לציבור הרחב. מתברר למשל שילדים זכרים שרדו בשיעור גבוה הרבה יותר מאשר בנות, וכתוצאה מכך שרר בחברה הוויקינגית חוסר איזון מגדרי. גברים רבים היו רווקים שלא מבחירה, מה שתרם כנראה למוטיבציה שלהם לצאת למסעות אונס.

בד בבד, לתרבות הוויקינגית היו גם מאפיינים שאפשר להגדיר "קוויריים". נמצאו גברים שנקברו כשהם לבושים בבגדי אישה, וגם השמאנים זוהו כבעלי תכונות נשיות. אפילו האל אודין, מנהיג האלים, זוהה בהקשרים מסוימים דווקא כמכשפה. עם זאת, הדת הוויקינגית לוטה בערפל, ואין הסבר למנהגי קבורה רבים. כך למשל, בקבר אחד נמצאו שני סוסים, שנחתכו לשתי חתיכות. מסיבה לא ברורה, כל מחצית "הודבקה" למחצית של הסוס השני. התגלו גם אתרים שבהם נתלו בני אדם, חזירים ודובים על עצים, זה לצד זה.

אבל היה לוויקינגים מנהג קבורה אחד שדווקא אפשר לאמץ בתקופתנו. באתרים ארכיאולוגיים ברחבי סקנדינביה התגלו לאורך השנים מטבעות כסף במספרים עצומים — כמיליון מטבעות. ארכיאולוגים הסיקו מכך שהוויקינגים האמינו שהם יצטרכו את הכסף גם בעולם הבא, ויוכלו ליהנות ממנו שם. לכן הנסיכים שלהם נקברו יחד עם העושר שצברו במסעות הביזה שלהם. זה רעיון מוצלח אם עשירים בני זמננו יאמצו את המסורת הוויקינגית וייקברו יחד עם הכסף שלהם, במקום להוריש אותו לדור הבא. בעידן שבו כסף העובר בירושה חורץ גורלות לעושר או לעוני, מנהג כזה יתרום לצמצום הפערים, וגם יעזור להתמודד עם האינפלציה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו