בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי התחלנו לפחד מהשמש, ומה מקור המילה שיזוף?

39תגובות
מסכות נגד שיזוף
AFP

הפועל שָׁזַף הורה במקרא על "תפיסה בעין, ראייה" (ולפי החוקר נפתלי הרץ טור־סיני, משמעותו היתה פשוט "תפיסה"). דוגמה לכך מופיעה בספר איוב: "נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה" (כ"ח, ז'). השימוש במשמעות זו המשיך גם בתקופות מאוחרות יותר, אמנם בלשון מליצה, וכמעט תמיד בצירוף המילה "עין". לדוגמה, בפרקי דרבי אליעזר — אסופה של קטעי מדרש ואגדה מסוף המאה השמינית או תחילת המאה התשיעית — נכתב על יוסף כי "לא שזפתו עין אדם".

השימוש המוכר לנו כיום בשורש שז"ף מבוסס כולו על פסוק משיר השירים: "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ" (א', ו'). בהשראת פסוק זה השתמשו כותבים בעברית בפעלים הגזורים מהשורש שז"ף לצד המילה "שמש" כדי לדבר על השחמת העור. כך לדוגמה, רש"י הסביר שפריסת הסדין על הסוכה היא "לצל שלא תשוזפך השמש" (סוכה כ"ז, ב'). שימוש זה נמשך אל תוך המאה ה–19, למשל בעיתון "המגיד" בדצמבר 1859: "פניו שזופים משמש". בסוף המאה השימוש בשורש שז"ף במשמעותו המקראית של "תפיסה בעין" היה כל כך נדיר, עד שכותבים לא הרגישו עוד צורך להשתמש במילה "שמש" כדי להדגיש שכוונתם היא להשחמת העור, והשמיטו אותה. בעיתון "הצפירה", לדוגמה, נכתב בספטמבר 1894: "פניהם שזופים".

השינוי הזה קרה במקביל לשינוי התפיסתי במערב ביחס לעור השזוף. לפני כן, עור שחום מחמת חשיפה ממושכת לשמש נתפס כסממן למעמד חברתי נמוך, ואילו עור חיוור נתפס כיפה. בשנות ה–20 של המאה הקודמת, המגמה התהפכה. רבים מייחסים זאת לקוקו שאנל, מעצבת האופנה הצרפתייה שצילומיה עם עור שחום בתום הפלגה בקאן ב–1923 עודדו רבים להשתזף.

אבל נראה שמאחורי השינוי עמד גם גל הפרסומים שלפיו חשיפה לאור השמש היא דבר בריא. באוגוסט 1931, למשל, נכתב בעיתון "דאר היום" כי "'אמבטיות של שמש' נעשו עתה לאחד מצורכי יומיום. אדם אינו מרגיש את עצמו בקו הבריאות — מיד גוזר עליו הרופא לצלות את גופו תחת קרני השמש". באותה התקופה יוחדו הפועל הִשְׁתַּזֵּף ושם הפעולה שִׁזּוּף לתיאור השחמת העור באמצעות חשיפה לקרינת השמש. גם המילה חִוֵּר החלה לשמש במקום המילה הארמית ל"לבן", חִוָּר, שהיתה מקובלת לפני כן. אין זה מקרה שדוברי העברית באותה תקופה העדיפו לתאר את גוון העור הבהיר במשקל השמור לבעלי לקויות (עִוֵּר, פִּסֵּחַ, עִלֵּג וכן הלאה).

מעצב האופנה הצרפתי ז'אן פאטו היה הראשון שגזר קופון מהשיגעון החדש, וב–1928 החל לשווק "שמן שיזוף" תחת השם Huile de Chaldee ("שמן אכדי"). בעקבותיו הופיעו שלל שְמנים אחרים שהבטיחו שיזוף מהיר יותר והגנה מפני כוויות שמש. מוצרים אלה החלו להימכר בארץ בשנות ה–30, והחל מ–1938 ייצרה החברה המקומית "שמן" מוצר דומה בשם "ולוטה".

גם ההבנה שיש סכנות בחשיפה ממושכת לשמש החלה לחלחל לתודעה באותה תקופה. באותה שנה שבה יצא לשוק שמן השיזוף של פאטו, הוכיח רופא אנגלי שקרינה אולטרה־סגולה גורמת לסרטן העור אצל עכברים. גם "דאר היום", באותה כתבה שצוטטה לעיל, התריע כי "הקהל, לאחר שנודע לו שיש סגולת ריפוי להקרנים, הרי הם צולים את גופם בלי גבול ובלי מידה… מהראוי אפוא להזהיר את הקהל, שלא ייגרר אחרי המודה".

החל משנות ה–40, החלו יצרני שמני השיזוף לשלב במוצריהם גם מסנני קרינה, ושמני השיזוף הוחלפו בהדרגה במשחות שיזוף. אלה כונו בדרך כלל "קרם שיזוף". המילה קְרֵם מגיעה מקרעם היידית, שנשאלה מ–krem הפולנית ומ–Krem הגרמנית. המקור הגרמני נשאל מ–crème הצרפתית, שבתורה הגיעה מהמילה הלטינית crama. זו שאולה מהמילה היוונית העתיקה ל"משיחה (בשמן, צבע)" — חְרִזְמָה.

במאי 1983 כבר העירה מיכל הולצמן ב"מעריב": "כל כך הרבה נכתב והוסבר כבר על משחות שיזוף, עד שנדמה כי נעשה נכון אם נשנה את שמן למשחות הגנה בפני השמש, שהרי לשם כך נועדו — הגנה על העור ולא עידוד השיזוף". ואמנם, כך קרה. החל מ–1986 הופיע פה ושם בעיתונים המונח "קרם הגנה" במקום "קרם שיזוף". המונח החדש הפך פופולרי יותר בשנות ה–90 ובהדרגה במהלך העשורים האחרונים, ואילו "קרם שיזוף" כמעט ונעלם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו