ד"ר פרדריקה אוטו לא מזהירה מהעתיד לבוא. היא מוכיחה שהאסון כבר כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ד"ר פרדריקה אוטו לא מזהירה מהעתיד לבוא. היא מוכיחה שהאסון כבר כאן

לכתבה
ד"ר פרדריקה אוטו. "המדע צריך להיות במתקפה ולא במגננה" horst friedrichs / Alamy Stock P

במשך שנים ניסו בעלי אינטרסים לערער על הקשר שבין מעשי האדם למשבר האקלים. אוטו, מדענית פורצת דרך מאוקספורד, מספקת את החוליה החסרה

260תגובות

כשהמים הגיעו לגובה החזה והתקרבו בקצב מדאיג לקו הצוואר, הבינו נוסעי קו מספר 5 של הרכבת התחתית שייתכן שאלו רגעיהם האחרונים. נוסעת אחת יצרה קשר עם הוריה והעבירה להם את פרטי חשבון הבנק שלה; אחרת חששה להתקשר לילדיה והעלתה לרשת סרטון קריאה לעזרה. בסך הכל, יותר מ–500 בני אדם נלכדו בתסריט האימה הזה, שהתרחש לפני ימים אחדים בלבד, לאחר שגשמים עזים גרמו להצפות בעיר ג'נגג'ואו בסין. המים מילאו את מנהרת הרכבת התחתית, וצוותי חילוץ הגיעו אל הנוסעים הלכודים רק לאחר ארבע שעות. 14 מהם לא שרדו.

ד"ר פרדריקה אוטו לא מזהירה מהעתיד לבוא. היא מוכיחה שהאסון כבר כאן

ההצפות במטרו בסין הן רק אירוע אחד בקיץ הנוכחי, שנראה כי הפך לרגע שבו האקלים החליט להבהיר לעולם שלא ניתן להתעלם ממנו. הנה רשימה חלקית: בנוסף להרוגים בשיטפונות בסין ובמערב גרמניה, מאות איבדו את חייהם בגל חום חסר תקדים בצפון אמריקה. בסיביר, הידועה בטמפרטורות הקפואות שלה, מתחוללות שריפות יער על פני שטחים עצומים ותושבי עיר שלמה חיים תחת ענן עשן סמיך. במדגסקר כמיליון איש נמצאים על סף רעב בשל בצורת קשה. תיעוד של שריפות מטורקיה מציף את הרשתות, ואפילו בלונדון גשמים עזים שיבשו את הפעילות בבתי חולים, שביקשו מהתושבים להתפנות במידת הצורך למתקנים רפואיים חלופיים. באופן הולם, ערב גל החום הכבד שמורגש כעת באגן הים התיכון, חזאי שהציג את גרף הטמפרטורות אמר בפשטות: "נגמר לנו הצבע האדום". 

שער מוסף הארץ 6.8

בכל פעם שמתרחש אירוע קיצון מסוג זה מיד מתעוררת שאלה — האם האדם אחראי לו? ואם כן, באיזו מידה? עד לפני כמה שנים, השאלות הללו היו נותרות ללא מענה. אקלים הוא עניין מסובך, היו מסבירים המדענים, ובכלל, מזג אוויר קיצוני הוא לא המצאה חדשה. אבל כל זה משתנה, וכיום כבר ניתן לספק תשובות, גם אם רק בחלק מהמקרים. כך למשל, קולקטיב חוקרים בינלאומי הצליח לקבוע שגל החום שהיכה בצפון אמריקה לא היה יכול להתרחש באופן טבעי, ללא השפעת בני האדם על כדור הארץ.

המסקנה הדרמטית הזאת התאפשרה בזכות מדע הייחוס (Attribution Science) — תחום מדעי מתפתח ופורץ דרך. כך, סימני השאלה החלו מתפוגגים, וניתן סוף־סוף לסגור את השרשרת ולקשור בין אסון טבע ספציפי לבין מעשה ידי האדם. בזכות קבוצת מדענים אחת שדוחקת את גבולות האורתודוקסיה המדעית, ייתכן אף שתתרחש מהפכה באופן שבו העולם רואה את משבר האקלים. ואם לא די בכך, משפטנים בכירים מחפשים דרכים להשתמש בחידושים של מדע הייחוס מול ענקיות הנפט בבתי המשפט, במאבקים שמהדהדים את התביעות הגדולות נגד חברות הסיגריות והטבק. 

"המטרה הסופית היא לספק ראיות מדעיות לשרשרת הסיבתית", מסבירה חוקרת האקלים ד"ר פרדריקה אוטו בשיחה עם "הארץ". אוטו, סגנית ראש המכון לשינויי אקלים של אוניברסיטת אוקספורד, פירסמה ספר ושמו "מזג אוויר כועס: בחיפוש אחר האשמים בגלי חום, שיטפונות וסערות", וכפי שהיא כותבת בו, "אנחנו יכולים לומר אם ובאיזו מידה משבר האקלים מקבל ביטוי במזג האוויר שאנו מרגישים. אנחנו יכולים להתנגד לחברות האנרגיה ושכירי החרב שמפיצים ספקות".

אוסטרליה

כיום אוטו היא אחת ממדעניות האקלים העסוקות בעולם. זה נכון בימים כתיקונם, וזה נכון שבעתיים בשבועות האחרונים, לאחר רצף אירועי מזג האוויר המכוננים שגבו את חייהם של בני אדם ברחבי העולם, כולל במדינות מערביות, עשירות וחזקות. תיבת הדואר האלקטרוני שלה מתפוצצת מפניות משורה של כלי תקשורת מובילים שרוצים לדבר איתה: ניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, CNN‏, BBC ועוד. הסיבה לכך היא שהיא ועמיתיה הצליחו לקצר באופן משמעותי את זמן העבודה על כל מחקר ייחוס, והם מסוגלים לפוגג את הערפל בזמן אמת, כלומר ברגעים שבהם העולם שואל "מה לעזאזל קורה כאן?"

ואכן, אלה אוטו ועמיתיה שחתומים על אותו המחקר שמצא את הקשר בין פעולות האדם לכיפת החום שאפתה את צפון אמריקה בסוף יוני האחרון. כאשר תשומת הלב העולמית התמקדה בחום, אוטו יצאה למירוץ נגד השעון. צוות של 27 מדענים עבד ללא הרף והצליח לזקק מסקנה בתוך תשעה ימים בלבד.

בדרך כלל נדרשים חודשים, ואף שנים, כדי לבסס ולפרסם ממצאים כאלו. אך הצוות של אוטו הציב לעצמו יעד מאתגר במיוחד — לספק את המידע כשהוא הכי רלוונטי, ולא כמו מדענים אחרים, אחרי שהסיפור נשטף מזרם החדשות. "מה שמדהים בנוגע לסיקור העיתונאי של גל החום שחרך את צפון אמריקה, הוא ההססנות הכללית לקשור אותו למשבר האקלים", היא כתבה בטור שפורסם לאחרונה, ששופך אור על מניעיה לפעול מהר. ואכן, זוהי העבודה של אוטו שמאפשרת לא פעם לעורכים ועורכות ברחבי העולם לפרסם כותרות חד־משמעיות.

לאורך שנים מדענים ומדעניות אקלים הסבירו שקשה עד בלתי אפשרי לבודד את הקשר בין בני האדם לאירועי מזג אוויר ספציפיים. איש אינו חולק על כך שגלי חום, הצפות ואסונות טבע אחרים התרחשו לאורך ההיסטוריה. איש אינו חולק על כך שהטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ עולה, שקרחונים נמסים ושפני הים עולים. אבל מכיוון שאקלים הוא תחום מורכב ומרובה משתנים, תמיד היה קשה לקשור בוודאות מדעית בין פעילות בני האדם להתגברות בשכיחותם ובעוצמתם של אירועי קיצון ספציפיים. במילים אחרות, העובדה ששני התהליכים התרחשו זה לצד זה — הטמפרטורה של כדור הארץ טיפסה ואירועי מזג אוויר קיצוניים זרעו הרס ברחבי העולם — לא הספיקה לבדה לביסוס קשר סיבתי. אפשר לומר שזהו ההבדל בין קומון סנס למדע.

את הפער הזה ניצלו בעלי אינטרסים רבי עוצמה, מפוליטיקאים שמרנים ועד חברות נפט, כאשר האחרונות השקיעו מיליארדי דולרים בקידום העמדות שלהן וערעור האמינות הציבורית של מדע האקלים בעזרת ניירות עמדה, לובינג, מכוני מחקר פסאודו מדעיים וקמפיינים ציבוריים, ששיחקו שוב ושוב על מרחב הספק. כך למשל, כפי שכתבו חוקרים מהרווארד, במשך כמעט 30 שנה שילמה ענקית הנפט האמריקאית אקסון מוביל ל"ניו יורק טיימס" כדי לפרסם מדי יום חמישי מודעה במחיר מוזל של 31 אלף דולר לכל אחת, לעיתים תכופות במקום בולט בעמוד הדעות היוקרתי. שבוע אחר שבוע, קהל העילית של העיתון הנחשב בעולם נחשף למסרים של ברוני הנפט מטקסס.

מודעה של אקסון מוביל שהופיעה בניו יורק טיימס במארס 2000

מודעה טיפוסית שפורסמה זמן קצר לפני שמדינות העולם התכנסו כדי לחתום על אמנת קיוטו ב–1997, הכריזה: "מדענים אינם יכולים לנבא בוודאות אם הטמפרטורות יעלו, בכמה, ואיפה השינויים יתרחשו. בואו לא נקבל החלטות נמהרות בקיוטו. שינויי האקלים הם מורכבים, המדע אינו חד־משמעי. ההשלכות הכלכליות יכולות להיות הרסניות". במודעה נוספת משנת 2000 נטען שמדענים "אינם יכולים להוכיח את הקשר" בין פעילות האדם לשיטפונות וסערות שמתרחשים כעת.

גרסאות של מסרים מהסוג הזה ניתן לשמוע עד היום, וגם כאן בישראל. כך למשל, אם בכוונה או בשוגג, הסבר צורב במיוחד מופיע ברגעים אלו באתר של משרד החינוך הישראלי, תחת סעיף חומרי למידה: "בסוגיית התחממות כדור הארץ אין תמימות דעים בקהילה המדעית… ההתחממות עלולה להגביר את התדירות ואת העוצמה של אירועי מזג אוויר קיצוניים, אך קשה להוכיח קשר סיבתי בינה לבין אירוע נתון". אפילו בעיתון "הארץ" פורסם לפני זמן לא רב טור שיצא בחריפות נגד הקונסנזוס המדעי, ובו נטען בין היתר כי "חלק מאירועי הקיצון מתגברים, חלק נחלשים. בכל מקרה, אין הוכחה ישירה לקשר ישיר בין שינויים אלו לבין הטמפרטורה הגלובלית".

לא מדובר בבעיה מדעית או חינוכית בלבד. ללא הוכחת הקשר בין פעילות בני האדם לנזקים ספציפיים, פעילים התקשו לקדם חקיקה ורגולציה של מזהמים. חברות גדולות מסוגלות לערפל את השיח הציבורי, והן יותר ממעוניינות לעשות זאת כאשר הן עלולות להפסיד הרבה כסף. כך, יצרניות הסיגריות נלחמו במשך שנים כדי לטשטש את הקשר בין עישון לסרטן ריאות ("המוצר שלנו הוא ספק", הוא הציטוט המפורסם ביותר מתוך מסמכי חברות הטבק), לובי הנשק האמריקאי הסיט את הדיון מחקיקה לאחריות אישית ("רובים לא הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים"), והשיח סביב מדע האקלים התמלא קונספירציות מכל הסוגים.

כאן נכנס לתמונה מדע הייחוס, שמשלב מודלים משוכללים ורבי־עוצמה, ומסוגל לסגור את הפער בין האגזוז של הרכב לחום הכבד שגובה קורבנות. ניצנים ראשונים של הענף הופיעו בתחילת שנות ה–2000, עם פרסום מאמר בכתב העת הנחשב "נייצ'ר", שבו חוקרים מהשירות המטאורולוגי של בריטניה קשרו לראשונה בין מעשי האדם לגל חום ספציפי שהביא למותם של 70 אלף בני אדם באירופה בתחילת המילניום. האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב פירסמה ב–2016 מחקר שחיזק את הביטחון הכללי בשיטה, ובשנה שעברה היה זה המגזין הנחשב "MIT Technology Review" שכבר הגדיר את התחום כאחד מעשר הטכנולוגיות פורצות הדרך של 2020. 

קייפטאון

דרך אחת להבין את החיפוש הבלתי נדלה של מדעני אקלים אחר מידע על כדור הארץ היא לחזור בזמן עד נובמבר 1881, אז מהנדס ימי בשם ג'ורג' מלוויל צעד בקור המקפיא באזור הדלתא של סיביר, והביט סביבו. מותש ורעב, הוא חיפש את חבריו — ניצולים נוספים למסע מפרך שהחל שנתיים קודם לכן. היו אלו חברי צוות הספינה "יו אס אס ג'נט", שהפליגה מסן פרנסיסקו בחיפוש אחר נתיב לקוטב הצפוני.

במקום לכבוש את נתיבי הים, הג'נט נלכדה בקרח באזור הארקטי, ובמשך שנתיים צפה בכלוב קפוא. יום אחד הקרח ריסק את הספינה, ואנשי הצוות התפצלו בין שלוש סירות קטנות בים הקרח. מלוויל, שפיקד על אחת מהן, הצליח להינצל, ולאחר תהפוכות רבות שב הביתה כשהוא נושא עמו את יומני המסע של הספינה. בעודו בדרך, הוא שקל להותיר את הספרים הכבדים מאחור, אך בתוך זמן קצר נמלך בדעתו. "נשכתי את שפתיי אל מול הסערה", הוא כתב לאחר מכן בספר שמתאר את קורות המשלחת האומללה, "נשבעתי פעם נוספת לשאת עמי את היומנים, ולהתמודד עם מה שעוד יבוא".

הספרים ההם הכילו רישומים של תופעות שונות — זוהר הקוטב, רוחות, לחץ ברומטרי ועוד — וספק אם הספנים העלו על דעתם שמתישהו בעתיד הם ישמשו כדי להבין טוב יותר את השינויים האקלימיים הדרמטיים שעוברים על כדור הארץ, אך זה בדיוק מה שקרה. כיום ספרי המסע של הספינה, ושל ספינות מסע רבות אחרות שהפליגו לאורך השנים, שוכנים בארכיונים הלאומיים של ארה"ב. הם נסרקים בקפידה ומועלים לרשת, כדי שמתנדבים חובבי מזג אוויר יפענחו את הכתב הצפוף ויחלצו מהם נתוני מזג אוויר היסטוריים.

ארגנטינה

פרויקט יומני הספנות, הידוע בשם "Old Weather", הוא דוגמה אקזוטית למקור מידע עבור מדענים, אך למעשה הוא מייצג רק חתיכה קטנה בפאזל הענק המרכיב את הידע של האנושות על האקלים של כדור הארץ. עם השנים, נקודה מצטרפת לנקודה, הר הידע הולך וגדל, והתמונה של כדור הארץ לאורך ההיסטוריה ועד היום הולכת ומתבהרת. לוויינים רבי עוצמה שמשייטים בחלל, נתונים שנאספו בקפידה מתחנות מזג אוויר המפוזרות ברחבי העולם, דיגיטציה של מידע היסטורי שנשמר בארכיונים וזינוק ביכולת החישוב של מחשבים — כל אלו השתלבו יחד כדי ליצור מאגרי מידע עצומים ומפורטים, המאפשרים למדעני אקלים לומר בביטחון הולך וגובר את מה שהם אומרים. 

על בסיס הר הידע הזה נולד מדע הייחוס. מאז אותו מחקר ראשון בתחילת המילניום נדרשו עוד כמה שנים עד שהתנאים לקפיצת דרך של ממש הבשילו, ולדברי אוטו, אחת הסיבות לכך היא ש"הגישה של המדע לדאטה השתנתה". בניגוד לעבר, היא מסבירה, כיום מדינות רבות חולקות זו עם זו את הנתונים שנאספים בתחומיהן. 

הריאות של הארגנטינאים

אוטו, בת ה–39, החלה את דרכה כפיזיקאית וכתבה דוקטורט בפילוסופיה של המדע. היא נולדה וגדלה בעיר קיל בצפון גרמניה, והיא מתגוררת כיום עם משפחתה באוקספורד. באופן שממחיש את דרך ההסתכלות שלה על העולם, כשעברה מגרמניה לאנגליה היא בחרה לקנות בית על גבעה, בכוונה הרחק מאזורים שנמצאים בחורף בסכנת הצפה.

אוטו היא גם אחת המחברות המובילות של דוח פאנל המדענים של האו"ם בנושא משבר האקלים (IPCC) שצפוי להתפרסם בימים הקרובים. התואר עשוי להישמע אפרורי למי שאינו מכיר את התחום, אך דוח זה הוא למעשה תקן הזהב העולמי בכל הנוגע לידע המדעי העדכני והמבוסס ביותר על האקלים של כדור הארץ. לכך מצטרף פרויקט הדגל של אוטו — World Weather Attribution — אותו קולקטיב מדענים בינלאומי ששם לעצמו למטרה לספק תשובות מהירות על הקשר בין משבר האקלים לאירועי מזג אוויר קיצוניים, ושאותו היא מובילה עם השותף שלה, ד"ר חירט יאן ואן אולדנבורג מהמכון המטאורולוגי המלכותי של הולנד.

רוב קבוצות המחקר שעוסקות במחקרי ייחוס פועלות בקצב הרגיל של עולם המדע. מחקרים דורשים זמן, והפרסום שלהם בכתבי עת מדעיים — הרבה זמן. ואכן, כאשר אוטו ושותפיה החליטו להאיץ את התהליך, היו מדענים שכינו אותם נאיבים והאשימו אותם בהיבריס. אך היא והצוות שלה הצליחו לשכלל את השיטה ולהגיע לרמת ביטחון שמאפשרת לפעול מחוץ לגבולות המקובלים של עולם המדע. בפועל, הם אמנם מגישים את המחקרים לתהליכי ביקורת עמיתים, אך הם מפרסמים אותם הרבה קודם לכן, במטרה לספק תשובות במהירות, כשההשפעה שלהן על המציאות תהיה הגדולה ביותר. "מדע צריך להיות במתקפה ולא במגננה", כפי שהיא מצהירה בספר שלה, ובשיחה היא מוסיפה: "זו היתה החלטה מודעת לעסוק במדע תחת העין הציבורית. נתקלנו בהרבה התנגדות מהקהילה המדעית בהתחלה. זה השתנה, לא לחלוטין, אבל רואים את הערך במה שאנחנו עושים". 

אירופה

ומה כוללים הממצאים שפורסמו? כך למשל, כאשר קייפטאון סבלה מבצורת, והמים בעיר שמונה יותר מארבעה מיליון תושבים עמדו להיגמר, באירוע שמהדהד עונשים מהתנ"ך, היו אלה אוטו ועמיתיה שידעו לספר לעולם כי משבר האקלים הגדיל פי שלושה את הסיכוי לבצורת הזאת. היה גם הקיץ הלוהט של 2017 בדרום אירופה ואגן הים התיכון, שכלל גל חום שקיבל את הכינוי "לוציפר". החוקרים מצאו שהודות לבני האדם, הסבירות שקיץ כזה יתרחש שוב עלתה פי עשרה. ומה בקשר לשריפות הענק שהתחוללו באוסטרליה בסוף 2019? אנשי וורלד וות'ר אטריביושן קבעו כי בני האדם הגדילו פי ארבעה את הסבירות שהן יתחוללו שוב.

"משבר האקלים לא גורם לאירועים במובן של כן או לא. משום שלכל אירועי מזג האוויר הקיצוני יש כמה גורמים", מסבירה אוטו. "אך הוא גורם לגל חום בדיוק באותו האופן שבו עישון גורם לסרטן. עישון לא מבטיח סרטן וייתכן שאדם יסבול ממנו גם בלי עישון, אבל..." היא אומרת ומשאירה את המשך המשפט תלוי באוויר. 

אוטו אחראית גם למחקר שפורסם בכתב העת "נייצ'ר" ב–2017, שבו הצביעו החוקרים על האחריות ההיסטורית של מדינות לאירועי מזג אוויר קיצוני ספציפיים. אותו מחקר בחן גל חום קיצוני שפגע בארגנטינה ב–2013, כשהטמפרטורות טיפסו ליותר מ–45 מעלות, רשת החשמל המוזנחת לא עמדה בעומס, והפגנות פרצו ברחובות. ומה התברר? "הפליטות של ארה"ב לבדה לאורך השנים הפכו את גל החום בארגנטינה לסביר יותר ב–34%", היא מספרת. 

יפן

אם להמשיך את הדימוי שבו השתמשה החוקרת, אפשר לומר שאותו מחקר הראה שארה"ב תחבה בכוח סיגריות לריאות של הארגנטינאים והגדילה את הסיכוי שלהם לחלות. לדבריה, באותו האופן ניתן לקבוע גם את מידת התרומה של חברות הנפט הגדולות לאירועי מזג אוויר קיצוניים ספציפיים — אותן החברות שמשקיעות בהאטת הפעולות נגד משבר האקלים. "מספרים מבוססים מאפשרים לנו לזהות את מי שאחראי ולחשוף ניסיונות להסתיר או להכחיש עובדות לא נעימות. בלי מספרים, גבולות האחריות הופכים מטושטשים", היא קובעת.

מדען האקלים הראשי של נאס"א, גאווין שמידט, שמכהן גם כראש מכון גודארד ללימודי חלל של הסוכנות, השתמש במילים "חוד החנית", כאשר שוחח עם "הארץ" על העבודה של אוטו ושל עמיתיה. לדבריו, מחקרי הייחוס המהירים שהיא ועמיתיה עורכים "מקוריים ומעניינים, וממשיכים עבודה שנעשתה במשך שנים". הוא ציין כי סביר שיוכנסו עדכונים מסוימים במחקרים מהירים שכאלו, אך שבסבירות גבוהה הם מדויקים מספיק כדי לדווח עליהם.

דברים דומים אמר ל"הארץ" גם ניקוס כריסטידיס, מדען אקלים בכיר בשירות המטאורולוגי של בריטניה ומומחה למחקרי ייחוס. לדבריו, המחקרים המהירים של וורלד וות'ר אטריביושן משתמשים במתודות מבוססות, ומדובר בתגובה ראשונה שמתפרסמת בקצב שבו פועלת התקשורת. "מחקרים מפורטים יותר שייערכו בהמשך יצטרכו להשלים את התמונה". שמידט הוסיף ש"אפשר לחשוב עליהם כ'עיתונות אקלים', במובן שעיתונות היא הטיוטה הראשונה של ההיסטוריה". 

שמידט הוסיף שזוהי עובדה שמשבר האקלים נמצא בנקודה שניתן להבחין בהשפעות בני האדם על גלי חום, גשמים עזים, שיטפונות ובצורות שמתרחשים כעת במציאות. "ועדיין, רוב הדיווחים לא מזכירים זאת. אם, לצד תחזית מזג האוויר, היו אומרים לאנשים כמה מהגשם או עוצמת החום הם באשמת האנושות, ייתכן שזה היה מצליח להעביר את חומרת משבר האקלים באופן שלא הצלחנו לעשות עד כה".

בשיחה עמה מסבירה אוטו מה הרעיון שעומד בבסיס השיטה של מדע הייחוס. בפשטות, מדובר בהשוואה בין התדירות של אירוע מסוים בעולם כפי שהוא כיום, לבין התדירות של אותו אירוע בעולם ללא משבר האקלים. כאשר מתרחש אירוע יוצא דופן, תחילה על המדענים להגדיר מה בדיוק קרה. לאחר מכן מנסים לענות על שאלה שנשמעת לכאורה פשוטה: איזה מזג אוויר אפשרי בעולם כפי שהוא היום? זה הרגע שבו הידע העצום שנצבר על מזג האוויר של כדור הארץ הופך לבאמת שימושי. עד לפני כמה שנים היו יותר מדי חורים במאגר הנתונים, אך כעת יכולים החוקרים להריץ שוב ושוב מודלים ממוחשבים, שמאפשרים להם לקבוע מה השכיחות של האירוע שנצפה במציאות.

ארהב

בשלב זה עולה השאלה "מה היה משתנה בתוצאות בלי שינויי האקלים?" כפי שמסבירה אוטו. "משום שאנחנו יודעים בדיוק כמה גזי חממה נפלטו לאטמוספרה מתחילת המהפכה התעשייתית, אנחנו יכולים להוציא אותם מהאטמוספרה של המודל". החוקרים מפעילים שוב את המחשבים ומקבלים הפעם את התדירות של האירוע בעולם החלופי, זה שבו האנושות היתה רוצה לחיות. "משום שההבדל היחיד בין שתי הסימולציות הללו הם גזי החממה משריפה של דלקי מאובנים, ניתן לייחס את ההבדל למשבר האקלים ואפשר לומר למשל שבגלל המשבר, הסבירות של גל חום מסוים שהרגע התרחש גדלה פי עשרה".

באופן זה הצליחו צוותי מחקר להכריע בנוגע למאות אירועי מזג אוויר קיצוני שהתרחשו בשנים האחרונות, כאשר ברוב הגדול של המקרים נמצא שלבני האדם היתה השפעה על אותו אירוע ספציפי. לא מדובר בתרחישים עתידיים שישפיעו על הדורות שעוד יגיעו, אלא בכאן ועכשיו. "באופן כללי בכל מדינה בעולם, גלי חום הם האירוע הקיצוני שמשתנה הכי מהר", אומרת אוטו. "במקרה של גלי חום אנחנו רואים שהם הופכים שכיחים יותר במידה ניכרת, בעוד שכל היתר, אם הוא משתנה, זה יותר ברמה שהסבירות גוברת פי שניים. במקרה של גלי חום מדובר בסבירות גדולה פי עשרה או פי מאה", היא מסבירה. "המדע עוזר להדגיש את הצורך בהיערכות — ושהיערכות זה דבר שצריך לקרות עכשיו, בלי קשר למה שקורה עם המאמצים לבלימת המשבר. והדבר הראשון שצריכים לוודא הוא שחום מקבל עדיפות".

בלב החישובים שעורכים מדעני האקלים נמצאים אותם מודלים שעליהם מדברת אוטו. אפשר לחשוב עליהם כהדמיה ממוחשבת של כדור הארץ, מוקף גריד תלת־ממדי שנמתח מהקרקע ועד האטמוספירה. אותו גריד יוצר אלפי תאים, וכל אחד מהם, עד האחרון שבהם, מיוצג על ידי משוואה מתמטית, שמתארת את החומר באותו התא ואת האנרגיה שעוברת דרכו. המשוואות הללו מבוססות על חוקי הפיזיקה, תנועת נוזלים וכימיה, וכדי להריץ את המודל, חוקרים מזינים אליהן את נתוני האקלים, כמו למשל כמות גזי החממה באטמוספירה, ואז מפעילים מחשבים רבי עוצמה שפותרים את המשוואות בכל אחד מהתאים. התוצאות מכל תא מועברות לתאים השכנים, ואז פותרים שוב את המשוואות. כאשר חוזרים על התהליך הזה שוב ושוב, מתקבל ייצוג של השינויים על פני כדור הארץ עם חלוף הזמן.

העניין הוא שהמודלים שמופעלים בחישובי האקלים יכולים להיות כה סבוכים, עד שכדי להריצם נחוצים מחשבי־על — המחשבים בעלי כוחות החישוב המתקדמים בעולם, שהגישה אליהם לרוב מוגבלת ויקרה. אוטו מסבירה שכדי להריץ מודל שייצג שנה אחת, עשויים להידרש לעתים שבועיים של זמן חישוב, ובמקרה שלה, כאשר נחוץ מספר גדול של מודלים כדי להגיע לרמת ביטחון גבוהה בתוצאות, להמתין כל כך הרבה זמן לא בא בחשבון. על כך היא כותבת ש"בעיקרון, אנחנו יכולים לעשות את מה שאנחנו עושים רק בזכות קהילה מיוחדת והרפתקנית של אנשים שמחפשים חייזרים בחלל החיצון".

אוטו מתכוונת לאופן שבו אוניברסיטת ברקלי בקליפורניה פיצחה בעיה בשנות ה–90: איך סורקים כמות עצומה של הקלטות אודיו מהחלל שנעשו בידי טלסקופים, ושנחוצה אוזן אנושית כדי להאזין להן? הפתרון היה לבנות תוכנה ששולחת למתנדבים ברחבי העולם הקלטות, כדי שאלו יקשיבו להן ויסייעו למאמץ לאתר חיים תבוניים בחלל החיצון. הפרויקט של ייחוס האקלים המהיר משתמש בדיוק באותה תוכנה שבנו החוקרים מברקלי, אך באופן מעט שונה — אלפי מתנדבים ברחבי העולם מאפשרים לתוכנה להשתמש בזיכרון הפנוי של המחשב שלהם כדי לערוך חישובים אקלימיים, שמצטברים יחד למערכת בעלת כוח חישוב עצום. "זה מאפשר לנו להריץ אנסמבלים גדולים במיוחד של מודלים", מספרת אוטו על פרויקט climateprediction.net.

הצהרות ירוקות וריקות

לקראת סוף נובמבר 2009 התפוצצה בתקשורת הבינלאומית פרשה שהותירה צלקות כואבות במדעני אקלים עד היום. הדלפה של מאות תכתובות דואר אלקטרוני, שבה הוצאו דבריהם של מדעני אקלים מהקשרם, נועדה לצייר תמונה שלפיה אותם המדענים קשרו קשר שנועד להטעות את הציבור ולהפריז בכוונה בהשלכות משבר האקלים. 

התכתובות נגנבו משרת של יחידת חקר האקלים של אוניברסיטת מזרח אנגליה והחלו להופיע ברשת זמן קצר לפני ועידת האו"ם לשינויי אקלים שהתקיימה בקופנהגן באותה השנה. מדובר באחת הוועידות החשובות בעולם, והיא נועדה להניע את אומות העולם לפעול באופן נחוש והחלטי מול האיום. אך במקום שינוי, פרסום חלקי התכתובות שעירערו על אמינות המדע העיב עליה. כך למשל, אחד ממדעני האקלים שהותקפו בהדלפה, מייקל מאן, מספר שהמשלחת הסעודית לדיונים השתמשה בתכתובות כדי לנסות לדלל החלטות במשא ומתן.

בשנים שחלפו מאז התכנסו ועדות חקירה שבחנו בקפידה את הטענות נגד המדענים, והמסקנות היו שהחוקרים פעלו ללא רבב. ואף על פי כן, הפורץ לשרת והמדליף לא אותרו עד היום. פרשת "קליימט גייט", כפי שמכחישי ההתחממות הגלובלית כינו אותה, חידדה בקרב מדעני אקלים רבים את התחושה שהם נמצאים בקרב תמידי, ואוטו מציינת שבפועל, מדענים רבים החלו לצנזר את עצמם. לדבריה, היא משתייכת לדור הראשון של מדענים שלמד על הפרשה מדיווחים וסיפורים של קולגות ותיקים.

על רקע זה, ניתן להבין מדוע מקדישה המדענית חלק לא מבוטל מזמנה כדי לדבר על קמפיינים של הטעיות ועל האחריות של חברות הנפט הגדולות. המדענית שמתמקדת בסגירת ה"שרשרת הסיבתית" — מפליטות של גזי חממה ועד לגל החום הקטלני — אומרת שלחברות נפט כמו אקסון "יש דם על הידיים, בעיקר בשל הפצת הדיסאינפורמציה האקטיבית שלהן. הן ידעו ששינויי האקלים מתרחשים ושהמודל העסקי שלהן מחמיר את הבעיה. הן ידעו שאנשים מתים בגלל שהם המשיכו לעשות את מה שהם עשו". 

דברים אלו מבוססים על תחקירים רבים שנערכו לאורך השנים וחשפו את היקף הידיעה של חברות הנפט. בין היתר, ב–2015 פירסם האתר InsideClimate News סדרת תחקירים מהדהדת שחשפה כי לכל המאוחר משנות ה–70, ידעה חברת אקסון על ההשפעות ההרסניות של המודל העסקי שלה בזכות מחקרים פנימיים שערכה.

סיביר

כך למשל, נחשף כי כבר בשנות ה–70, אחד המדענים הבכירים בחברה קבע כי "יש הסכמה מדעית כללית שהאופן הסביר ביותר שבו האנושות משפיעה על האקלים הגלובלי הוא על ידי פליטת גזי חממה משריפה של דלקי מאובנים… ישנם כמה אירועים קטסטרופליים פוטנציאליים שצריך להתייחס אליהם… הגשם עלול להפוך חזק יותר באזורים מסוימים, ואילו אחרים עלולים להפוך למדבריות. מדינות מסוימות יאבדו באופן חלקי או לחלוטין את התפוקה החקלאית שלהן. לאנושות יש חמש עד עשר שנים לפני שהצורך לקבל החלטות קשות בנוגע לשינויים באסטרטגיית האנרגיה יהפוך קריטי. ברגע שיהיה ניתן למדוד את ההשפעות, ייתכן שהן יהיו בלתי הפיכות".

בתחילת שנות ה–80, מסמכים פנימיים של החברה כבר כללו גרף שמראה בבירור את הקשר ההדוק בין פליטת גזי חממה והתחממות כדור הארץ, עם תחזית לעתיד ומידע רב נוסף בנושא. האם אותם המסמכים שינו משהו? או האם העובדה שמסע ההטעיה נחשף שינתה את כללי המשחק? רק ביוני האחרון נחשף סרטון של לוביסט של אקסון בוושינגטון שהוקלט בסתר, במבצע עוקץ של זרוע התחקירים של ארגון גרינפיס. הלוביסט מספר כיצד החברה מנסה לשבש את מדיניות האקלים של הנשיא ביידן, ומדוע גם הצהרות ירוקות שלה הן למעשה תעלול יחצני.

"לעתים תכופות עולה הטיעון שכולנו אחראים משום שכולנו פולטים CO2 בגלל סגנון החיים שלנו", אומרת אוטו, "אבל זה סגנון החיים שלנו לא בשל ההחלטות הפרטיות של אנשים. זו ההחלטה של מדינה שיכולה לחוקק חוקים ולספק תשתיות מסוג אחר לגמרי. ועם החברות, במיוחד עם חברות הנפט הגדולות, הן מקדמות באופן אגרסיבי מודל עסקי מסוים. יש אנשים שיש להם יותר אחריות מאחרים. זה לא רק טיעון ברמה האתית, אפשר לראות איך זה מקבל ביטוי במדע". 

צפון אמריקה

בימים אלו משוחחת החוקרת לא מעט עם עורכי דין שמעוניינים לקחת את המאבק האקלימי לבתי המשפט, ורק לאחרונה היא פירסמה מחקר בנושא. "בחנו 80 תיקים שהובאו לבתי המשפט בשנים האחרונות", היא מסבירה. "בחנו את הראיות המשפטיות ומצאנו שהיה פער גדול בין מה שאפשר לומר מנקודת מבט מדעית למה שהוצג כראיות מדעיות. כך שבעצם, התיקים הללו היו יכולים להיות הרבה יותר חזקים אם היו מציגים את המדע העדכני ביותר, ולא כפי שהוא היה לפני עשר שנים. אני חושבת שיש פוטנציאל גדול, ושמדע הייחוס יכול להפוך את התיקים הללו להרבה יותר חזקים. אבל בשביל שזה יקרה, התקשורת בין משפטנים לקהילה המדעית צריכה להשתפר".

ומה הלאה? דוח פאנל המדענים שעליו עומלת אוטו בימים אלה עם מדענים נוספים מרחבי העולם ישמש כבסיס משמעותי לדיונים של ועידת האקלים של האו"ם שתתכנס בסוף השנה בגלזגו. רבים רואים בוועידה זו את ההזדמנות האחרונה של האנושות למנוע קטסטרופה אקלימית. אבל גם אם הוועידה תצליח מעל למשוער, וגם אם כל מדינות העולם יממשו את ההבטחות שלהן, עדיין אין אף מודל שבו בעשרות השנים הבאות אירועי אקלים לא יהפכו יותר ויותר קיצוניים. ולכן, המדענית הבכירה אומרת — עכשיו הזמן להתכונן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות