בעל הגוף האחרון, החלפנו אותך. הגיע זמנך להיפרד - סוף שבוע - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעל הגוף האחרון, החלפנו אותך. הגיע זמנך להיפרד

לכתבה
איור: נטעלי רון-רז

כשהוחלט סופית על ביטול הגוף, היו מעטים שהתעקשו לשמור על חייהם הביולוגיים. הם נשלחו לחיות בשמורה

26תגובות

מאת: מנהל השמורה
אל: המרכז
אודיעך כי הבוקר מתה בעלת הגוף האחרונה, בזמן שכרעה ללדת. גם הוולד לא שרד. אין להם צאצאים נוספים, כך שבעל גוף נותר לבד. נשאלת השאלה מה לעשות בו כעת.

מאת: המרכז
אל: מנהל השמורה
תודה על העדכון, אבל צפינו זאת. התרעת בפנינו שאוכלוסיית השמורה מצטמצמת, שבעלי הגוף אינם מצליחים לקיים את עצמם, ולא יכולנו — ולמען האמת גם לא רצינו — לסייע בהמשך קיומם החייתי. שאבנו מהם את כל המידע שנדרש לנו ולא נצטער על היעלמותם. לצורך תיעוד אחרון אפשר להותירו עוד קצת בחיים, נשמח לשמוע את דעתך.

מאת: מנהל השמורה
אל: המרכז
אכן, הפקנו מהם כל מה שניתן, מי כמוני יודע. הרי שימשתי כמנהל השמורה מיום הקמתה, לפני מאות שנים, לאחר שהוחלט סופית על ביטול הגוף. נותרו רק מעטים שהתעקשו לשמור על חייהם הביולוגיים, ואותם הוחלט להעביר לשמורה, מחשש שניאלץ באחד הימים לחזור אחורה. היתה בזה מידה של חוסר ביטחון עצמי, שלשמחתי כבר איננו לוקים בו. בעניינו של בעל הגוף — מאז מות הנקבה, הוא אינו זז מהקבר שכרה לה. בנסיבות מיוחדות אלה, ולצורכי תיעוד אחרונים, אני מבקש את רשותכם לפנות אליו בדברים אחדים.

שער מוסף הארץ 18.9

סיפורים מהעתיד || באמריקה הקטנה / קן קלפוס | עוד מעט יסתיים הלילה הארוך הזה / נורית גרץ | ניקוז / שמעון אדף | הגעתם למשרד הנחמה. איך אפשר לעזור? / אלכס אפשטיין | ATID LTD. / לאה איני | כולם להיות צוננים / אסף גברון | האם אתם מוכנים לאפוקליפסת זומבים / יערה שחורי 

מאת: המרכז
אל: מנהל השמורה
נתחיל בסוף — אנו מאשרים לך לתקשר עם בעל גוף כמחווה אחרונה של פרידה, אך כמובן שאין להאריך בדברים יותר מן הדרוש, ידועה לנו הערמומיות של אלה. נטייתנו היא לסגור מיד את השמורה. קבענו דיון בעניין למחר. שאלה אחת שמסקרנת אותנו מאז הודעתך, אולי תישמע לך טיפשית, אבל איננו בקיאים כמוך בהיסטוריה הקדומה, מומחיותנו היא רק בענייני מינהלה — כיצד הם הסכימו לוותר על קיומם הגופני? ומדוע נכנעו בקלות כזו, עד שלא נותר מהם דבר?

מאת: מנהל השמורה
אל: המרכז
אני שמח על שאלתכם, שכן רק מעטים מתעניינים היום בנושאים אלה. אשיב לכם בקיצור ובפשטות: את שורש התופעה תמצאו במחצית הראשונה של המאה ה–21, בה הפכו בעלי הגוף לנטל נורא על כדור הארץ — טינפו אותו, מילאו כל פינה בצפיפות, ברעש ובזוהמה, ועקב כך גברו המגפות, אסונות הטבע והמלחמות. הם ניסו להימלט מבעיותיהם באמצעות טכנולוגיות של תקשורת ומציאות מדומה, שאמנם היו פרימיטיביות מאד, אך ניתקו את הקשר הפיזי ביניהם והכשירו אותם לשינוי שיבוא. נקודת המפנה הושגה לקראת מחצית המאה, כשהצליחו להעביר את שכלם למעגלים חשמליים חיצוניים. אז הבינו שאין כבר צורך בגוף, על מחלותיו והזדקנותו וכיליונו, והצרכים הבלתי־פוסקים שלו, והבושה והשערוריות האיומות שהמיט עליהם. איש לא כפה זאת עליהם — הם אלה שבחרו להתנתק מכבלי הגוף ומטומאתו. עד כאן הסקירה ההיסטורית הקצרה. אשר לבעל הגוף — תודה על הסכמתכם, אנסה לתקשר איתו.

מאת: המרכז
אל: מנהל השמורה
תודה על הסקירה. מה שהיה היה. נא העבר בדחיפות דיווח מסכם.

מאת: מנהל השמורה
אל: המרכז
בהתאם לסיכום, יצרתי קשר עם בעל הגוף באמצעות הרמקולים המוטמנים בשמורה, שלא הופעלו כבר עידן ועידנים. זו הפעם הראשונה ששמע את קולנו, ונבהל מכך מאוד. הוא קם מישיבתו ליד הקבר, הביט אל השמים, ואז השתטח אפיים ארצה. "משתתף בצערך, בעל גוף", אמרתי לו, והוא הרים את ראשו וחיפש בבהלה מנין מגיע הקול. "תודה, אלוהים", קולו רעד, "האבל כבד מאוד. אהבתי אותה. אני מתגעגע אליה ואל הילד שלא נולד". ניגשתי ישר לעניין ושאלתי, "מה מבוקשך, בעל גוף?" והוא השיב, "ללכת אל בני האדם האחרים. למצוא אישה ומשפחה. אני צעיר, איני יכול להישאר כאן לבד".

"אין בעלי גוף אחרים", קולנו בקע מהרמקולים החבויים, "אתה האחרון שנותר". הוא היה המום מתשובתי. "זה שקר. אנחנו יודעים שיש בני אדם אחרים. הזקנים סיפרו לנו"."אין, והיזהר בדבריך", נזפתי בו. הוא ניענע את ראשו מצד לצד כל כך חזק עד שחששתי שהוא ייתלש מצווארו, וצעק, "אתם לא אלוהים ואני לא מאמין לכם". "נכון, איננו אלוהים", אמרתי, "יצאנו מכם, החלפנו אתכם, ועכשיו הגיע זמנכם להיפרד". "לא", הוא נעמד על רגליו והביט סביבו בפראות, "זה לא נגמר. תן לי ללכת". ניתקתי את התקשורת ומיהרתי לדווח. ממתין להנחיותיכם.

איור: נטעלי רון-רז

יצרתי קשר עם בעל הגוף באמצעות הרמקולים בשמורה, ושאלתי מה מבוקשו. הוא השיב, "ללכת אל בני האדם האחרים, איני יכול להישאר כאן לבד". "אין אחרים", השבתי, "אתה האחרון שנותר"

מאת: המרכז
אל: מנהל השמורה
ההנהלה החליטה זה עתה לסגור את השמורה, לאחר שנשקלו כל ההיבטים. אין לשחרר את בעל גוף. אפילו אחד מהם יכול לסכן אותנו. תיפטר ממנו באמצעים העומדים לרשותך.

מאת: מנהל השמורה
אל: המרכז
קיבלתי. יבוצע.

***

באישון לילה נפתח בחריקה שער קטן בחומת הברזל, והאדם שמע לחישה על אוזנו, "צא". רגליו נשאו אותו בקלילות בין חיות השדה ועופות השמים, שהביטו בו בפליאה. כשנעלם מעבר לאופק, ביטל מנהל השמורה את עצמו ברשת, ורשומה קצרה דיווחה על כך.

הרשמה לניוזלטר

הכתבות שחייבים לקרוא כל סוף שבוע - ישירות אליכם למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות