בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רשימות תל אביביות | "פינת החמד" היתה הרבה יותר מחנות

הדיירת המפורסמת ביותר של רחוב מזא"ה היא השקמה בת ה-500-300 שנה שמאחורי בית מס' 57

65תגובות

ברחוב מזא"ה, מן הרחובות הוותיקים של הצפון הישן, מתקיים מאבק מרתק בין עצים לקירות וגדרות אבן. בין בתים מספר 48 ו-50 ברוש עתיק עומד עירום ועריה ורק צמרתו נותרה כדי להביט מלמעלה על קוביית שתי הקומות שנוספה לבית מספר 50. במספר 54 מצבם של העצים טוב יותר. שני הפיקוסים העומדים בכניסה לבית מצלים על הגינה כולה והשמאלי שבהם צעד כבר כארבעה מטרים לאורך גדר האבן על שורשי האוויר שלו. בין שורשי הפיקוס לגדר יש בינתיים הסכם שלום: השורשים מקיפים את הגדר מלמעלה ומלמטה כמבקשים לחזקה וחוזרים לאדמה. בפינת הגינה פורח בסגול ריחני עץ אזדרכת. עצי האזדרכת, שאיבדו מזמן את חיבת הגננים, למדו לדאוג לעצמם וגילו את היתרונות של צמיחה בשולי גנים וגינות.

הדיירת המפורסמת ביותר של הרחוב היא גם הוותיקה ביותר שבו, השקמה הענקית שמאחורי מזא"ה 57. ממזא"ה הדרך אליה חסומה ואני עושה עיקוף גדול ומצליח להגיע אליה דרך רחוב כורש. העץ מדהים כל פעם מחדש בגזעו הענק המתפצל לשניים ובמסה האדירה של ענפיו. הענפים העתיקים חרוצי קמטים כפני איש מִדְבר קשיש. לעצי שקמה אין טבעות שנים וההשערות על גילו של העץ הזה נעות בין 300 ל-500 שנים. החששות לבריאות העץ שהובעו לפני כחצי תריסר שנים לרגל בניית בית דירות סמוך בינתיים התבדו, אם כי למיטב זיכרוני עלוותו היתה עשירה יותר בביקורי הקודמים במקום. העובדה שהבניין החדש שהוקם מסתיר לעץ את השמש מדרום לא תיטיב עם העץ הקשיש, אבל בינתיים שיווי המשקל העדין בין עצים לקירות נשמר.

חנות הפרחים "פינת החמד" בפינת מזא"ה ויהודה
הלוי
אביבה עין-גיל

על חלון ראווה של חנות צמחים בפינת מזא"ה 50 ויהודה הלוי 99 רשומה בכתב־יד רשימה קצרה ונוגעת ללב שכותרתה "האיש מהפרחים". הכותבת מספרת על שיחותיה עם האיש מהפרחים ועל כך שגם כשלא היה לה כלל כסף היתה הולכת לחנות כדי שהאיש יחייך אליה ויגיד משהו מצחיק. כך מסתיימת הרשימה: "ואני יודעת שאני לא חייבת לקנות או להתעניין במחירי החבצלות ובנות מינן. שהרי את הדבר הכי יקר שיש לו הוא חילק בחינם".

יסמין עידן רינג העובדת במקום רואה אותי קורא ומסבירה שהדברים הם לזכר אביה שמת באוקטובר האחרון, וכתבה אותם לקוחה ותיקה של החנות. היא מזמינה אותי להיכנס לחנות ומתנצלת על מיעוט הפרחים והשיחים במקום: עוד ימים ספורים המקום נסגר. "בוא בוא, תכיר את אמא", היא אומרת, וכבר מונחת מולי כוס תה עם נענע ואני מוצא את עצמי בין אנשים הנכנסים להגיד שלום ושואלים אצל מי אפשר יהיה מעכשיו והלאה להשאיר את המפתחות לילדים או לעוזרת ואיפה אפשר יהיה סתם לעבור בערב ולשתות משהו חם עם ידידים ותיקים. מהר מאוד אני מבין שהגעתי לאחד מימיה האחרונים של חנות צמחים בשם "פינת החמד", שהיתה הרבה יותר מחנות צמחים.

עץ השקמה העתיק מאחורי מזא"ה
אביבה עין-גיל

בעלת המקום אלומה רינג, אמה של יסמין, מתיישבת לרגע לידי ומספרת כי הוריה הקימו את החנות בשנת 1952. חמשת אחיה עזרו בחנות מגיל צעיר, אבל לה כבת יחידה לא נתנו לגעת בצמחים והיא היתה מגיעה לכאן כאורחת. בסופו־של־דבר, כשהגיע זמנה של החנות לעבור לדור הצעיר כל אחיה היו בניו יורק והחנות עברה לידיה. היא עצמה נולדה בגבעתיים (1953), שם הכירה בגיל 15 את איציק, בעלה לעתיד. אחרי פטירת אמה איציק הציע לעזוב את עבודתו כשף ולעזור לה בחנות. "אתה לא מבין", היא אומרת, "בערבי חג היו כאן אולי שלושים עובדים. אחרי הצהריים מישהו היה שם מוסיקה, מישהו היה מביא יין, שכנים היו מביאים אוכל, היתה מסיבה אחת גדולה". המסיבה הזאת נגמרה באוקטובר האחרון: "איציק היה בריא לגמרי. אף פעם לא סבל משום מחלה. לילה אחד הלך לישון ולא התעורר".

אלומה מתנצלת והולכת לעזור בקדמת החנות ובנה בֶּן מחליף אותה מולי כהיסטוריון המשפחתי. הוא עצמו עוסק במסעדנות אבל את היחס לעובדים ולסועדים רכש כאן, הוא אומר. החנות נמצאת בצומת של רחובות והוריו ידעו להפוך אותה למקום שאנשים באים אליו גם כדי לקנות צמחים ולהזמין זֵרים לאירועים מיוחדים, אבל גם קופצים אליו בערב לשמוע מוסיקה, לשוחח, לשתות קפה. כל זה נראה היה לו טבעי לגמרי, ורק למראה ההמונים שבאו ללוויית אביו, שאת רובם לא הכיר, הבין איזה מרכז שכונתי היתה החנות הזאת. הוא מספר כי עם סגירת החנות יסמין תחזור למשרדה כמעצבת פנים ואילו אמו הביעה את רצונה לעבוד אתו כמה ימים בשבוע. אנחנו לוחצים ידיים ונפרדים.

אני חוזר הביתה דרך השדרות לרחוב דיזנגוף ולרחוב יודפת בואך רחוב רחל. עצי הברכיכיטון האוסטרלי ביודפת ובגוש חלב סיימו לפרוח והם מקיפים את עצמם בעלווה חדשה. הברכיכיטונים הובאו לארץ על־ידי הטמפלרים, אבל רק מאז שנות התשעים נשתלו בתל אביב כעץ רחוב מרכזי. לכמה מזניהם פריחה מרהיבה, ובעיקר, מערכת שורשיהם השיפודית איננה פולשת בצורה מסיבית לסביבתם כמו שורשי הפיקוסים. כך נשמר על אש קטנה המתח בין העצים לקירות והמדרכות. הפריחה של הברכיכיטון האוסטרלי אינה מרשימה במיוחד, אבל השנה היא הופיעה כשהעצים היו עדיין בשלכת גמורה וזכתה לחמש־עשרה דקות התהילה שלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו