בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהושע קנז, 2020-1937 | למה להילחם בקורא שלך?

ממנו למדתי כמה חשוב להיות נאמן בספרות. זה תחום מספיק קשוח ולא כל האנשים בו תמיד לגמרי שפויים, חשוב לשמור על החברים שלך

14תגובות

לפני עשור וחצי, בגיל 26, פירסמתי לראשונה סיפור בכתב העת "קשת החדשה". בסוף ערב ההשקה לחוברת ניגש אלי אדם בצניעות והציג את עצמו בתור יהושע קנז. הוא אמר שהסיפור שכתבתי מצא חן בעיניו והזמין אותי לשלוח לו כתב יד שלי. ניצלתי את ההזמנה. לאחר חודשיים הוא התקשר אלי ועבר אתי על כל השגיאות בעברית. אחר כך אמר לי שנראה לו שאני סופר. זו היתה המחמאה הגדולה ביותר שיכולתי לבקש. מאז נפגשנו במשך שנים לארוחות צהריים פעם־פעמיים בחודש.

הוא תמיד התעקש לשלם בשבילי על הארוחה. בכל פעם שניסיתי לשלם הוא הסתכל עלי בחיוך ואמר לי, "אם סופר מבוגר מציע לשלם לך על ארוחת צהריים, תסכים".

הוא היה אחד הקוראים הכי חדים שהכרתי. פעם כששלחתי לו סיפור הוא נתן לי הערה אחת שהיתה מדויקת להחריד: "זה סיפור עצוב. למה אתה מנסה להצחיק?"

יהושע קנז
מוטי מילרוד

ממנו למדתי כמה חשוב להיות נאמן בספרות. זה תחום מספיק קשוח ולא כל האנשים בו תמיד לגמרי שפויים, חשוב לשמור על החברים שלך.

ממנו למדתי שגם אם ספרות היא עניין מאוד רציני, זה לא אומר שתמיד צריך להיות רציניים. היו לו המון בדיחות והמון עקיצות. מדי פעם הוא גם אהב לרכל. הסיפורים שהכי אהבתי היו הסיפורים מאחורי הספרים שלו. אחד הסיפורים ששמעתי כמה פעמים היה על דמות מאחד מספריו שבאמת התקיימה, ואילצה אותו פעם לקנות בשבילה חזייה בחנות שהיתה סמוכה לבית הקפה שבו ישבו חבריו הסופרים. במבצע מסובך הוא הצליח לרכוש לה חזייה בלי שאיש יראה אותו.

הוא אהב שכותבים עליו מחקרים, אבל לא בהכרח את המחקרים עצמם. אני זוכר שפעם דנו בסצינה מספרו שזכתה לפרשנות רבה במחקר. היו שניתחו אותה מבחינה פואטית, אחרים ראו בה אלגוריה חברתית, אבל התשובה שלו היתה יותר פשוטה. "באמת היה מישהו כזה. מה אני אמור לעשות? לא לכתוב עליו כי הוא אלגוריה?"

פעם, כשהרגשתי מעט מיואש מהכתיבה ומהקושי לפרוץ לתודעת הקהל, הוא סיפר לי על הפריצה שלו עם "התגנבות יחידים". לפי הסיפור שלו, הספר יצא וחודש איש לא התייחס אליו. אז הוא שמע שאריאל הירשפלד ונסים קלדרון הולכים לדבר עליו בערב בתל אביב. הוא חשב להתגנב בשקט אחרי ההתחלה לראות מה הם אומרים, אבל למרבה ההפתעה גילה שהמקום מלא. אז הוא הבין "שאנשים מחבבים את הספר".

הוא אהב אנשים עם כלבים. הוא במיוחד אהב שאנשים מתייחסים לכלבים כמו לבני אדם. "תסתכל על הכלב הזה. יושב ליד השולחן ומתנהג בנימוס".

היתה לו נדיבות אדירה לסופרים וסופרות צעירים. אני לא הייתי היחידי שטיפח כך. הוא לימד אותי שספרות לא תוכל להתקיים בלי שסופרים יטפחו את הדור הבא. במחקר מרבים לדבר על מלחמות בין דוריות. אצל יהושע זה לא תפס. היתה בו גם הרבה חיבה לסופרים צעירים וגם לסופרים שקדמו לו.

לרוב אחרי ארוחת הצהריים המשכנו ללכת עוד קצת ברחובות תל אביב ולדבר. ללכת עם יהושע היתה חוויה, כמעט תמיד היו עוצרים אותו ברחוב. הוא עצר לדבר עם אנשים מוכרים מעולם התרבות והאמנות ועם כל מיני תמהונים, ובכל המקרים השיחה היתה מלאה באותה סקרנות ועניין. ובכל זאת היו שיחות שעליהן הוא התענג במיוחד — השיחות על ועד הבית. יהושע ניהל ביד רמה את ועד הבית בבניין שלו, ולדעתי בשלבים מסוימים הוא ניהל את הוועד של הרחוב, ואולי גם של השכונה כולה. להקשיב לו מדבר על ענייני הוועד היה תענוג טהור. ידעתי שהוא רציני לגמרי ומבודח לחלוטין באותה העת.

הכתיבה שלו היתה לפרקים אפלה ומדויקת. אני חושב שאותה אפלה לא היתה מנותקת מההוויה שלו כאדם. הרבה פעמים אוהבים לתאר את יהושע קנז כאדם מרוחק ובודד, ואין שקר גדול מכך. הוא היה אדם רגיש ונפלא ולכן הוא היה סופר אדיר.

בכל פעם שאני מלמד כתיבה אני חוזר אל שיחה שהיתה לי אתו בנוגע לקוראים. הוא אהב לספר איך סופר מסוים התפאר בפניו שהוא נלחם בקורא. התגובה של יהושע, שעליה הוא אהב לחזור, היתה השאלה: "אבל למה להילחם בקורא שלך? אחרי הכל מדובר באדם שהלך לחנות וקנה ספר שלך". יהושע לא התכוון בכך שצריך להתחנף לקורא, אלא להתייחס אליו כמו חבר. עם חברים אפשר לעשות הרבה דברים. אפשר לצחוק ואפשר גם להעמיד בפניהם מראה. כשהכל נעשה מתוך שיחה ולא במלחמה, מותר לעשות כמעט הכל. בעיני זו כל התורה על רגל אחת.

אני מספר על החסד שעשה עמי לא כדי להאדיר את עצמי ולא כדי לשלוף עליו אנקדוטות פיקנטיות, אלא כדי לומר שיהושע קנז היה סופר ענק ואדם ענק ושהדברים לא עמדו בסתירה. אולי אני גם רוצה לומר לעצמי ולשאר הכותבים הצעירים שאם אנחנו רוצים שהספרות העברית תמשיך להתקיים עלינו ללמוד ממנו ולהסתכל קדימה ואחורה. יש סופרים לפנינו ויהיו סופרים אחרינו. חלקם אפילו בני אדם.

לא אמרתי מלה אחת על הכתיבה של יהושע קנז. עשיתי את זה בהזדמנויות אחרות, ולמען האמת היא מדברת בעד עצמה.

בפתח הספר האחרון שלו, "שירת המקהלה", הוא כתב לי את ההקדשה הבאה: "ליפתח משהו קטן לקראת פורים. בברכה יהושע". הוא גם הוסיף איור קטן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו