בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הרופא משחרר את הקשיש הביתה, ואז אני נכנסת לתמונה"

רויטל טויזר, בת 36, אחות מומחית בגריאטריה בבית החולים מאיר ■ שיחות עם אנשי מערכת הבריאות

18תגובות
רויטל טויזר בבית החולים מאיר, בשבוע שעבר. "התעניינתי בקשישים כבר בילדות"
הדס פרוש

רויטל טויזר, בת 36, היא אחות מומחית בגריאטריה בבית החולים מאיר. בשנה האחרונה היא מבצעת הערכה גריאטרית למטופלים בני יותר מ-75 שמגיעים למיון ולא זקוקים לאשפוז.

מה את עושה כשאת מזהה קשיש שזקוק לסיוע שלך?

"אני מקשרת בינו לבין הקהילה. למשל, אם זיהיתי ירידה קוגניטיבית אצל מטופל, אז הוא יראה מומחה לגריאטריה בקהילה בתוך שבועיים במקרה שהוא מבוטח בכללית. אם הוא בקופת חולים אחרת, אתן לו המלצות לרופא המטפל שלו. אם הוא סיעודי ומרותק לביתו, אז יש לנו קשר עם יחידה שעושה אצלו בבית הערכה גריאטרית. ואז רואים מה הוא צריך - התאמה של הבית, פיזיותרפיה וכל המעטפת. וזה מתחיל בזה שאני עושה את הבדיקה במיון".

חדר המיון בבית החולים מאיר, בשבוע שעבר
הדס פרוש

למה צריך את התפקיד שלך?

"המטופלים בגיל הזה נופלים בין הכיסאות, הם לא יודעים למי לפנות. אני בודקת מה המצב הקוגניטיבי, הנפשי והסוציאלי של הקשישים, אם הם מתמצאים בזמן ובמקום, עם מי הם גרים, אם הם צריכים עזרה, אם הם יודעים מה הזכויות שלהם, אם הם מקרה סוציאלי, אם יש חשש שמתעמרים בהם. אני גם בודקת אם הם בסיכון לתת-תזונה, בסיכון לנפילות, אם הסוכר שלהם מאוזן, מה תפקודי הכליות שלהם וסקירה של הטיפול התרופתי שהם מקבלים.

"בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה בתוחלת החיים, ואוכלוסיית הקשישים צפויה להכפיל את עצמה. ככל שאנשים יותר מבוגרים כך הם פונים יותר למיון, כך עולים הביקורים החוזרים במיון וכך גם האשפוזים. כך, למעשה, הקשישים יצרכו יותר שירותי רפואה.

"המבוגרים הם אנשים שסובלים ממחלות כרוניות, מירידה בתפקוד, מירידה קוגניטיבית, והטיפול בהם הוא יותר מורכב. לכן אנחנו צריכים להסתכל על כל המערכות של הקשיש. אם קשיש מגיע למיון בגלל נפילה, למשל, והוא משוחרר לביתו כי הבדיקה שלו תקינה, עדיין צריך לבדוק עוד כמה דברים לפני - וזה מה שאני עושה בהערכה שלי.

חדר המיון בבית החולים מאיר, בשבוע שעבר
הדס פרוש

"אני יכולה לעשות חמש עד שבע הערכות כאלה ביום. השירות פעיל כבר שנה, והיו כ-500 מטופלים בזמן הזה שקיבלו ייעוץ גריאטרי. רופאים במיון אמרו לי שפעם הם לא היו משחררים אף אחד מעל גיל 80, וזה היה מעלה את מספר האשפוזים. עכשיו, כשהם יודעים שאני עושה את ההערכה הגריאטרית, הם מרגישים בנוח לשחרר אותם".

למה הרופאים לא עושים את ההערכה בעצמם?

"כשאדם מגיע לחדר מיון, מטפלים בסיבה האקוטית שבגללה הוא בא. המטופלים אומרים לי גם שרופאי המשפחה שלהם פחות עושים את זה, כי אין להם זמן. היתה לי פה מטופלת שרופא המשפחה שלה התקשר אליי ואמר לי שהוא צריך שאעזור לה כי היא מוזנחת ואין לה משפחה תומכת. אחת מהמטופלות אמרה לי 'הלוואי שרופאת המשפחה היתה מדברת איתי כמו שאת מדברת איתי'. המטופלים אומרים שלרופאי המשפחה אין זמן, רק חמש דקות לכל אחד. אני עושה פה הערכה של חצי שעה ושעה אם צריך.

"היתה מטופלת שסיפרה לי שהיא מרגישה נמלול באצבעות, וראיתי שהיא מקבלת מינון גבוה מדי של תרופה לטיפול בשומנים בדם, על אף שהבדיקות שלה היו תקינות. אז הסבנו את תשומת הלב של רופאת המשפחה שלה, והיא באמת הורידה לה את המינון".

ד"ר רחלי חפץ עם רויטל טויזר בבית החולים מאיר, בשבוע שעבר. "השירות שלנו נועד לזכור את הקשישים"
הדס פרוש

תספרי על מקרה משמעותי שטיפלת בו.

"הגיעה למיון בת 85, אלמנה שגרה לבד. הגיעה למיון בגלל בצקות ברגליים וחשד לקריש דם. הבדיקות שללו קריש והיא היתה יכולה ללכת הביתה. ואז אני נכנסתי לתמונה וביצעתי לה הערכה גריאטרית. ראיתי שיש לה ברקע פרפור פרוזדורים ושהיא לוקחת מדללי דם במינון שלא מתאים לה, שהיו לה כמה נפילות בחודשים האחרונים, שהיא לא מתמצאת בזמן ובמקום ושהיא בדיכאון. גם הבת שלה אמרה שהיא בדיכאון, שהיא לא אוכלת ורובצת כל היום במיטה.

"דיווחתי ליחידה לביקורי בית, שהגיעה לבית שלה ועשתה לה הערכה מורחבת. היא קיבלה טיפול נגד דיכאון, התאימו לה את המינון של מדללי הדם, היא התחילה לצאת למועדון יום, קיבלה פיזיותרפיה בבית, התאימו לה הליכון, עשו התאמה של הבית והנגישו אותו, וסידרו לה עובד זר שישגיח עליה. תראה כמה דברים היא קיבלה כי הגיעה למיון בגלל בצקות ושוחררה".

מה את אוהבת בעבודה?

חדר המיון בבית החולים מאיר, בשבוע שעבר
הדס פרוש

"אני אוהבת להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, ולתת את המענה לקשישים. אני אוהבת את השליחות ושאני יכולה ולהיות להם לעוגן".

ומה את לא אוהבת?

"נתקלתי באישה בודדה, שלא עניין את הבן שלה שהיא עם ירידה קוגנטיבית, מוזנחת וזקוקה לעזרה ולהשגחה צמודה. התקשרתי אליו והוא שאל אותי 'למה התקשרת אליי? יש לה עוד שני בנים, מה את רוצה ממני?'. היה לי קשה מאוד עם זה.

"אמרתי לו שהיא לא יכולה להיות לבד בבית, היא יכולה להדליק את הגז ולשכוח, היא יכולה לצאת מהבית ולא לחזור. אמרתי לו שאני אתאם לה המשך טיפול בקהילה אבל שהוא צריך להיות שם כדי לקבל את ההנחיות, והוא אמר 'לא יודע, נראה. טוב, תתאמי, אני לא מבין למה את והרופא כל הזמן מתקשרים. יש לה עוד ילדים. אתמול ביקרתי אותה'. אבל זה לא מאפיין את רוב המקרים. לרוב אני רואה משפחה תומכת".

איך הגעת לתפקיד?

"התעניינתי בקשישים כבר בילדות והאוכלוסייה הזו נגעה ללבי מגיל קטן. אימא שלי במקצועה אחות ועבדה במחלקה גריאטרית. מאוד התחברתי אליהם.

"אני אחות כבר 19 שנים, עבדתי בעבר במיון בשיבא ובטיפול נמרץ לב שיבא, שגם שם רוב המטופלים הם קשישים. מנהלת הסיעוד במאיר, לארה קסלמן, רצתה לפתוח את השירות הזה יחד עם מנהלת מערך הגריאטריה, ד"ר רחלי חפץ. הן איתרו אותי ונמצאתי מתאימה לתפקיד. גם הקורונה תרמה להחלטה שלי. ראיתי את כל הקשישים שהיו בבית בדיכאון. השירות שלנו נועד לזכור את הקשישים ולראות מי צריך התערבות נוספת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

הכתבות הנקראות היום באתר

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו