"נס ציונה - המחזמר": חוויה משעשעת, חמודה ומחממת לב

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"נס ציונה - המחזמר": חוויה משעשעת, חמודה ומחממת לב

לכתבה
"נס ציונה - המחזמר". דימוי למקום שאינו חלק מהמרוץ להצלחה אורי רובינשטיין

סיפורה של צעירה שעוזבת את יהוד לעיר אחרת, המוצג ב"נס ציונה — המחזמר", מסמל תהיות קיומיות שנמצאות בכולנו. אין כאן אמירה מקורית אבל האופטימיות סוחפת ונעימה

15תגובות

בחורה חיננית ומבולבלת בשם ורדית (יעל טל) עוזבת את עיר הולדתה יהוד ועוברת לנס ציונה, להתחיל שם חיים חדשים. המעבר לנס ציונה הוא הדימוי הדרמטי שעליו מבוסס המחזמר.

הכותבת והבמאית, שגם לה קוראים יעל טל, מתייחסת למעבר הזה כאל "שדרוג" בחיי הגיבורה. כמו שבחורה צעירה מהפריפריה שואפת להגיע לתל אביב או אפילו כמו שבחורה צעירה עוזבת את הארץ ועוברת לניו יורק או ללוס אנג'לס — שם תוכל להגשים את חלומה להיות כוכבת.

"נס ציונה - המחזמר"

רק שפה זה הפוך — יהוד אמנם אינה תל אביב או לוס אנג'לס, אבל במציאות המקומית איש לא יעזוב את המרכז לפריפריה ככה סתם, כדי להצליח שם במשהו. ורדית אינה מגיעה לנס ציונה כדי להגשים אג'נדה חברתית או כדי להיות מקורית ו"מגניבה", אבל משום מה היא חושבת שנס ציונה היא מקום טוב להגשים בו חלום כלשהו. כך, היא עוזבת את יהוד ואת עברה מאחוריה ומגיעה לנס ציונה, כדי להתחיל מחדש.

אף אחת לא רוצה להיות "ורדית", כשם ממשי וכסמל. דיאלוג שלם מוקדש לכך שוורדית זה שם לא יפה, ורדית עצמה היתה רוצה להיקרא מיכל. כמו "יהוד" ו"נס ציונה" גם השם ורדית הוא דימוי. למי שלא נולדה להיות מקובלת, למישהי שאינה יפה מספיק ולמרבה הצער גם אינה מחוננת, אחת כזאת שאפילו לתייק במשרד של העוזרת האישית של ראש העיר היא משימה לא פשוטה בשבילה. יש מי שחושב ש"ורדית היא לא לגמרי איתנו" אבל את החן הילדותי, האנרגיה והאומץ לשאול שאלות מוזרות אי אפשר לקחת ממנה, ויש מי שיתאהב בזה, כמו למשל ינון, (אורי עטיה) בטלן מקומי חביב וחסר בטחון, שמנסה להפוך את הבטלה והכישלון לאג'נדה אבל גם בזה לא ממש מצליח.

"נס ציונה - המחזמר"
אורי רובינשטיין

נס ציונה משמשת כדימוי למקום שאינו חלק מהמרוץ להצלחה, למרות שגם בו יש היררכיה ותחרות. לינון הלא יוצלח יש דמות המלווה אותו. זהו מלכיאל הרוקסטאר (עומר עציון) והוא משמש כמין סופר־אגו לעגני לינון אף שגם הוא אנדרדוג. אלא שהוא נראה טוב, מופיע עם הלהקה של ובעיקר כל כך מלא בעצמו שלא אכפת לו מה האחרים חושבים. כל הדמויות במחזמר כמו מייצגות את האגו על מדוריו ובכל סצינה כמעט יש מלחמת אגו קטנה. במשרד או בתחנת האוטובוס, כולם נושאים את עיניהם לכיוון "בית הספר למחוננים" (שוב, ממשות ודימוי) ורוצים להיות זה שהתקבל או זה שהיה אמור להתקבל, פתית השלג הייחודי שעוד יזהר וינצנץ לעיני כל העיר.

גרוטסקית ואנושית

השאלות העולות במחזמר הן כלליות ומתפזרות למקומות שונים. מה שהופך את "נס ציונה — המחזמר" לחי ונוגע הוא שלצד הדימויים שלא מתעקשים להגיע לתשובה או לפתרון דרמטי מובהק, יש בו דווקא קונקרטיזציה של כל אלמנט. המקום, הדמויות — הכל ספציפי ופועל על פי היגיון פנימי משכנע. הקונקרטיות של נס ציונה היא אמנם קומית וגרוטסקית אבל מפורטת, נוכחת ואנושית. העוזרת של ראש העיר (מעיין ויסברג) שהיא הבוסית של ורדית, מוצגת כאישה חזקה, גם אם פרובינציאלית, מיושנת ומוגזמת מאוד. על הז'קט שלה מוצמד פוחלץ עורב שחור, וקולה הצרוד והשחוק משמיע כבר צליל של קו טלפון, בכל פעם שהיא מרימה את השפופרת במשרדה, כאילו היא והעבודה — חד הם, או כמו היתה בעצמה חצי פוחלץ. ועם זאת, היא מתרגשת מביקורי המורה לנהיגה (אסף פריינטא) ודואגת לוורדית וכך יוצא שלמרות הגרוטסקה יש גם אנושיות בכל הדמויות, ומשהו פיוטי. כך או כך, רובם גם "קואצ'רים" והקריצה למציאות מסוימת שהצופים מכירים עוברת היטב.

דמותה של מעיין ויסברג מזמינה להגזמה והיא לוקחת את ההגזמה המודעת הזאת עד הסוף בהנאה כובשת. העבודה הקולית שלה מרשימה, היא יוצרת דמות שעטנזית פרועה

בנס ציונה ה"פורימון" הוא האירוע שמחכים לו כל השנה. זה אירוע שהוא סוג של תצוגת עצמי מול החברה ולכן הוא חשוב מעין כמוהו. כולם מנסים להיות מקוריים, מצחיקים ומעדיפים תחפושת זוגית, כמובן (הזוגיות היא גם סמל סטטוס) כמו שהתחפש ראש העיר עם אשתו בחגיגה הקודמת. כשנודע שנפרד מאשתו, ורדית מתחילה לפנטז עליו, כמו סינדרלה המחכה לנסיך שיגאל אותה מוורדיותה. היא עצמה התחפשה ל"שום דבר" בשנה שעברה והיא הרי רוצה סוף סוף להיות "דבר". אם לא ביהוד אז בנס ציונה. חלק ממה שיפה במחזמר הוא האינפנטיליות של הדמויות, על הכנות והפתיחות שבהן. למרות האינפנטיליות הזאת, הנלעגת כביכול, אהבת אדם בסיסית ואמפתית עולה מהבמה של "נס ציונה", למרות שבפועל הוא דווקא מציית לחוקי העיר הגדולה, כביכול: זה חייב להיות מהיר, שנון, מצחיק, "הפוך על הפוך".

לא עולה במחזמר אמירה שלא שמענו כבר וייתכן שעם קצת יותר אומץ ופחות צייתנות לחוקי הז'אנר (השירים, הסגנון הקומי המסוים מאוד) היה אפשר להגיע קצת יותר עמוק וקצת יותר מקורי או מפתיע. אבל האופטימיות שביצירה בכל זאת סוחפת ונעימה. כשנעמה רדלר מנגנת או שרה בצד הבמה רואים מיד את ההנאה שלה ושל כל הקאסט.

הצגה
אורי רובינשטיין

בולט במיוחד במשחקו אסף פריינטא כמורה לנהיגה וכאחיו התאום, נהג האוטובוס. בקול של פריינטא ובחיתוך הדיבור שאימץ יש משהו אמין והדיוק הקומי במינון העדין כל כך מרשים. גם מעיין ויסברג, כמזכירה הצרודה, נהדרת. דמותה מזמינה להגזמה והיא לוקחת את ההגזמה המודעת הזאת עד הסוף בהנאה כובשת. העבודה הקולית שלה מרשימה, היא יוצרת דמות שעטנזית פרועה שכמו מורכבת מחלקיקי אישה־חיה — מזכירה אוטומטית — פוחלץ, או בובה. תרכובת משונה, מקורית ומצחיקה מאוד.

אנסמבל "קבוצת עבודה", בניהולו האמנותי של יגאל זקס מביא לבמה עבודה שיש בה הרבה חן וכישרון והיא בולטת בקבוצתיות שלה. גם אם יש למחזמר כותבת ובמאית אחת (יעל טל), ניכר שכל אחד מהשחקנים והשחקניות תורם פה את הכישרון היצירתי והחן המיוחד שלו ונוצרת חוויה תיאטרלית משעשעת, חמודה ומחממת לב.

"נס ציונה — המחזמר". קומדיה מוזיקלית מאת ובבימוי: יעל טל. אנסמבל "קבוצת עבודה". תיאטרון תמונע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות