בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ערב שהזכיר את גאוניותו של חנוך לוין

בפסטיבל "אישה" בתיאטרון חולון הקדישו ערב שלם לדמויות נשים מיצירתו של חנוך לוין. המופע כלל קטעי משחק נפלאים, בהם שני ביצועים פנומנליים של מוני מושונוב ותיקי דיין, אך "נשיות" לא באמת התבלטה פה כנושא

65תגובות
משתתפי "מכלמנסע ועד פוזנבוכא — הנשים המופלאות של חנוך לוין", השבוע. יוזמה יפה
יוסי צבקר

בדרכי השבוע למופע "מכלמנסע ועד פוזנבוכא — הנשים המופלאות של חנוך לוין" בפסטיבל "אישה" בתיאטרון חולון, עלו בראשי כמה דמויות נשים שכתב המחזאי הפורה. פוגרה, למשל, מהמחזה "חפץ" שבזכות יופייה וצעירותה זוכה גם להתעלל בסביבתה בעליצות יהירה. או רות שחש מ"יעקובי ולידנטל", אותה פסנתרנית יומרנית בעלת ה"ביג תוחס", הגורם לגבר להישרך אחריה ברחוב ככלבלב מורעב, וגם רעואלה, המספרת בפזמון קצר כיצד היא יושבת על ציפורים וכותבת שירים, ודרכה מביע לוין, בשורות בודדות, את כל הפתטי ב"שירה" וב"נשיות".

חשבתי לעצמי האם אין ציניות מסוימת, או שמא חוסר מודעות, בבחירה להקדיש ערב בפסטיבל "אישה", לגבר שכתב נשים, ועוד נשים גרוטסקיות, "מלכות אמבטיה" עריצות, נלעגות, כשהמושג "החפצה" מוחצן כל כך באופן הצגתן ("למה לי את כולה?... שיישאר התחת, בתור בסיס, ועליו ישר השדיים. שדחת. קציצת אישה של שלושה כדורי בשר, רך, שימושי..." כתב לוין במחזה "שיץ").

נזכרתי גם בספרו של לוין מ–1992 "איש עומד מאחורי אישה יושבת", שכולו תיאורי התקטנות הגבר אל מול האישה הגדולה, הנערצת. גבר שפסגת חלומותיו היא לזכות לראותה מחרבנת, לשרת ולטפל בזוהמה שלה, היוצאת מפלחי הישבן המסממים אותו ומורידים אותו לדרגת עבד מטומטם. בכתיבה של לוין הנשים הן סמליות בשני קצוות הסקאלה — או שהן גדולות מדי, או שהן עלובות באנושיותן ובנשיותן. כך או כך, הן בטח לא דמויות עגולות או מורכבות. מצד שני, בעולם של לוין גם הגברים מגוחכים, ובדרך כלל אפילו יותר. במערך של "גבר־אישה", לוין דווקא עושה יותר חסד עם האישה מאשר הגבר. האישה, בכל זאת, היא יצור מעט נעלה יותר, גם אם כמו הגבר, היא מתבוססת במי האפסיים של הקיום האנושי.

כך או כך, על גאוניותו של לוין בבניית עולמות דרמטיים היררכיים, מצחיקים ומדכאים בו זמנית, אין עוררין. ולכן, סיכמתי לעצמי, אין טעם לכפות כאן שאלה פמיניסטית בכוח. כתיבתו של לוין מתעלה מעל ומעבר לשאלות מגדר או שוויון בין המינים. בין אם באופן פרודי, קומי או טראגי, לוין כתב על האדם ומצבו, באופן ששום מחזאי ישראלי אחר לא התקרב אליו אפילו, ולכן, סילקתי מעליי את המחשבה הראשונית.

תיקי דיין בתיאטרון חולון, השבוע. הקהל הגיב בהתאם, בצחוק קולני
יוסי צבקר

החמצה נשית

הערב נבנה כפסיפס של מונולוגים, סצנות, מערכונים ושירים, והשתתפו בו יותר שחקניות משחקנים והוצגו בו יותר מונולוגים נשיים, אך בכל זאת, "נשיות" לא באמת התבלטה פה כנושא. כך למשל, אחד המונולוגים הראשונים, שביצעה ליליאן ברטו (אלמנתו של לוין), היה "הטיול המאורגן". הדמות מספרת כמה היה "נפלא" ו"מושקע", אך בסאב־טקסט, ולאט לאט גם בטקסט, עולה תחושת המיאוס שלה מהטיול המתיש שבו ראתה כנסיות, כנסיות וכנסיות, ויער, ונהר ובית. ואפשר להבין שהטיול ה"מדהים" הזה היה פשוט עינוי. זה טקסט מבריק, וברטו הוציאה ממנו את כל מה שאפשר להוציא, ועוד. הביצוע שלה גרם לקהל לצחוק צחוק אדיר (אגב, באותה המידה שהוא בוצע על ידי אישה, הוא היה יכול להיות מבוצע על ידי גבר).

דיאלוג נוסף היה "שתי נשים", ובו שתי חברות — האחת יודעת פרט עסיסי על "החתונה של פוקס", ומשפילה את השנייה, שמוכנה לעשות הכל כדי לגלות "מה לא בסדר בחתונה של פוקס". בקטע אחר, מתוך המחזה "כריתת ראש", אישה מספרת על הבחירה האקראית שלה בגבר כלשהו, חרוֹפְּצְל, ותוהה אם לא היה טוב יותר לו בחרה את גרוֹפְּצְל, כשהמסקנה היא, כמובן, שעליבות חיי הנישואים והשעמום קיימים בלאו הכי, לא משנה במי תבחרי. הנושאים הללו משתייכים לעולמו המוכר של לוין — תחושת ההחמצה התמידית של האדם החולם על חיים נשגבים ומרתקים יותר ממש שיש לו.

ה"רשעות הנשית" אצל לוין סבה סביב הקטנת הגבר, הן על ביצועיו המיניים הכושלים והן על שאר ביצועיו בעולם. כך למשל במערכון הנפלא "מלח", בו השתתפו תיקי דיין ומוני ומיכאל מושונוב. הסצנה מתחילה במשפט של הבעל: "גניה, תעבירי לי בבקשה את המלח" — משפט שמקפיץ את האישה למונולוג כועס וסוער על אכזבתה המוחלטת מהגבר האימפוטנט הקטן לצדו היא חיה שנים על שנים. כל התסכול שנצבר אצלה יוצא כעת, בעקבות אותו משפט, ופורש חיים שלמים מבוזבזים. וכמו בומרנג, ככל שהכעס עולה ומלבה את עצמו, המונולוג נהיה מצחיק יותר. הביצוע של דיין היה מופלא; בשני רגעים היה נדמה ששכחה את המשפט הבא בטקסט והיא נעצרה לרגע, אך מתוך העצירה המונולוג רק קפץ לדרגות של משחק פשוט פנומנלי. הקהל הגיב בהתאם, בצחוק קולני. הבחירה של במאית הערב, תמר קינן, ללהק לתפקידי הגברים הדוממים כמעט את האב והבן ממשפחת מושונוב היא בחירה מעולה.

ככל שממשיך הערב, עולה בבירור שהבמאית יכלה למצוא חוט מקשר ספציפי יותר, בכדי להפוך אותו ליותר מהודק וחזק. הנושא "דמויות נשיות אצל לוין" מתגלה ככללי, והרי בקורפוס הרחב של יצירת לוין יש המון נשים. ופה, למרות האיכות הגבוהה בביצוע של חלק מהקטעים, לא נוצר קונספט, אלא מסכת. היה אפשר, למשל, להציג לקהל טקסטים פחות מוכרים של לוין, או לבנות קונספט בעל הקשר. ההקשר היחיד בערב הזה הוא העובדה שלוין כתב את כל הקטעים, כשבין הקטעים הדרמטיים משובצים שירים מולחנים (כמו "לונדון" הידוע, בביצוע רז שמואלי בעלת הקול היפהפה).

ליליאן ברטו בתיאטרון חולון, השבוע. הוציאה מהמונולוג כל מה שניתן להוציא ממנו
יוסי צבקר

הערב, שהוא יוזמה יפה של תיאטרון חולון, הזכיר לנו בעיקר את גאוניותו של לוין, אך גם כלל כמה קטעי משחק נפלאים, של שחקנים ושחקניות כאחד. מלבד דיין וברטו, אציין עוד את ליאת הר לב שביצעה באופן נהדר את האישה הצופה בגבר המתקטן ברכבת, ואת המורה שוסטר, המלמדת את תלמידיה שהעולם שטוח ומפקפקת בקיומה של אוסטרליה. הר לב היא קומיקאית מצוינת, נטולת מאמץ, שכמו נולדה לגלם דמויות לויניות. גם יעל טל חיננית מאוד בדמות האם המודאגת, וכן איה גרניט שבא, כרות שחש, כריזמטית ומקסימה ממש, ונותנת ביצוע אגבי כזה אבל מעולה. ולבסוף, מוני מושונוב כאישה הזקנה הנקראת לתפקיד ה"רמטכ"ל של סין". מושונוב הוא שחקן פנומנלי, כידוע. השילוב של כישרונו המדהים בגילום נשים, בתוספת הטקסט של לוין, הוא שילוב עילאי. כל כך הרבה ניאונסים, הבעות פנים זעירות, והכל בעדינות כזאת — כל אלו יוצרים דמות שמתחשק פשוט לחבק.

אגב, היה אפשר לוותר על נאום ראש העיר בהתחלה. חנוך לוין היה עושה ממנו פרודיה, עם כל הכבוד לחולון ולפסטיבל אישה.

"מכלמנסע ועד פוזנבוכא — הנשים המופלאות של חנוך לוין", פסטיבל אישה בתיאטרון חולון. בימוי ועריכה: תמר קינן; משחק: תיקי דיין, ליאת הרלב, נעמי לבוב, אולה שור סלקטר, איה גרניט שבא, יעל טל, אפרת ארנון, מוני מושונוב, מיכאל מושונוב, יוסי ירום. שירה: רז שמואלי. בהשתתפות תזמורת התיאטרון בניצוחו של ליאור רונן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו