הגיע הזמן לדבר על הגיל הכי לא מדובר

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגיע הזמן לדבר על הגיל הכי לא מדובר

לכתבה
לימור גולדשטיין (מימין) וענת לב-אדלר. "אנחנו חיות בחברה שמקדשת את הנעורים" אלה ברק

"לא ייתכן שבגיל 50 אבלע את הרוק כששואלים בת כמה אני", אומרת לימור גולדשטיין, המשחקת במופע "אישה בעונת מעבר". "לימדו אותנו שזה משהו להתבייש בו", אומרת ענת לב-אדלר, שכתבה את רב-המכר שעליו הוא מבוסס. מהם שינויי הגוף והנפש המתחוללים, למה רופאים טועים ורושמים תרופות לדיכאון, ומה הפייק בקשר לנטילת אסטרוגן?

147תגובות

באחד המערכונים בסדרה "איימי שומר", יושבות ג'וליה לואי־דרייפוס, טינה פיי ופטרישיה ארקט בפיקניק מלא בכל טוב הפחמימות הריקות וחוגגות ללואי־דרייפוס את ה־Last fuckable day. "בחיים של כל שחקנית יש נקודה שבה התקשורת מחליטה שהיא לא שווה יותר זיון", הן מסבירות. "אמנם איש לא ממש אומר את זה, אבל יש סימנים — למשל כשסאלי פילד היתה אהובתו של טום הנקס ב'פאנץ' ליין', ואחרי 20 דקות בערך היא שיחקה את אמא שלו ב'פורסט גאמפ'".

שבע שנים אחרי אותו מערכון, לא נראה שהרבה השתנה. ב"פשוט ככה", סדרת ההמשך של "סקס והעיר הגדולה", שבה כל הגיבורות הן בסביבות גיל 50, הסקס נפקד לא רק מהפרקים השונים אלא גם מהכותרת. ככה זה: אישה בגיל המעבר יכולה להיות הרבה דברים, אך מינית זה לא אחד מהם.

"פשוט ככה". נשים יכולות להיות הכל, אבל לא מיניות

"אנחנו חיות בחברה שמקדשת את הנעורים", אומרת לימור גולדשטיין, בת 54. "תסתכלי על גיבורות התרבות ההוליוודיות שחצו את 50, כמו ניקול קידמן וג'ניפר לופז — הן הרי נראות בנות 30. פעם אישה בת 50 נחשבה לזקנה, אבל כיום בנות 50 נמצאות בשיא פריחתן. ועדיין, את לא תראי את ג'ניפר אניסטון וג'וליה רוברטס מדברות על גלי חום, כי זה מיד יסגור אותן בתוך המשבצת של 'גיל המעבר' ויחבל ביכולת שלהן לקבל תפקידים ראשיים".

ובכל זאת, ייתכן שפה ושם נראים ניצנים של שינוי. ב"העיר האבודה", קומדיה רומנטית שיצאה בסוף השבוע בישראל, מגלמת סנדרה בולוק את הגיבורה הראשית, ולופז שיחקה את תפקיד האהובה הנחשקת ב"התינשאי לי" שיצא בחודש שעבר. "יש פער ברור בין מה שקורה בחו"ל לבינינו, אנחנו בפיגור אחרי העולם", אומרת גולדשטיין. "אם נסתכל על הטלוויזיה, שזו המראה הכי שטחית ומיידית שיש, אפשר לראות גברים כמו ארז טל ואברי גלעד שמבוגרים ממני, ולצדם יופיעו מגישות שיכולות להיות הבנות שלהן. אני לא רואה את זה עובד הפוך. גם בקולנוע הישראלי אני לא כל כך רואה גיבורות רומנטיות בגילי. אנחנו שמרנים יותר מכפי שאנחנו רוצים להאמין, כי אנחנו חיים בחברה שהמסורת והצבא הם חלק דומיננטי בתרבות שלה".

ארז טל. גולדשטיין: "לצדו תופיע מגישה שיכולה היתה להיות הבת שלו. זה לא עובד הפוך"
איליה מלניקוב

גם את הרגשת שינוי פתאומי ביחס אלייך, או בתפקידים שקיבלת?

"בוודאי, אני מלוהקת לפי הגיל הביולוגי שלי והעולם החיצוני כל הזמן מזכיר לי בת כמה אני. זה אחד הדברים שמייחדים את המקצוע — החיצוניות מכתיבה את סוג העבודה שאני אקבל. אני זוכרת את השלב שבו זה קרה, זה היה מעליב. במשך שנים שיחקתי את האהובות ופתאום את מוזמנת לאודישן לא לתפקיד האהובה, אלא אמא שלה. עם כל הצער בשינויים חיצוניים כמו הבלאי והגרביטציה, שלא תמיד נעים להתמודד איתם, הזמן מביא גם השתכללות וניסיון. אני לא מסתירה את העובדה שחגגתי 50, אבל אני כן חושבת שצריכה להיות פה מהפכה שבה נתחיל לדבר על הגיל שלנו כדבר משמח, ולא לבלוע רוק בכל פעם שמישהו שואל בת כמה אני".

תהליך של אבל

מי שהחליטה לנסות להניע את המהפכה הזאת היא הסופרת והעיתונאית ענת לב־אדלר. רב־המכר שהוציאה, "אישה בעונת מעבר", מביא את סיפורה של אביגיל, אישה שלומדת להתמודד עם שינויי גיל המעבר — שאותם לב־אדלר חוותה בעצמה בתקופת הכתיבה. "כשהמחזור התחיל לשחק אצלי, התלוו לזה המון תופעות רגשיות ופיזיות", היא מספרת. "ישבתי ימים שלמים על הספה ולא הבנתי למה אני כל כך מדוכדכת ומה קורה לגוף שלי, וכל זה בזמן שאני בשיא העשייה שלי, עם ספרים, הרצאות, תפקיד משמעותי בעבודה. הלכתי לרופא והוא אמר: 'ברור, הבן שלך מתגייס', ואז הציע לתת לי 'כדורי שמחה'. מה שלא הבנתי זה שבכל הזמן הזה אני בקריז של גמילה מאסטרוגן".

עטיפת "אישה בעונת מעבר". נושא שמודחק בתודעה הציבורית
הוצאת ידיעות ספרי

רק כשהספר ראה אור, לב־אדלר הבינה עד כמה נושא גיל המעבר מודחק בתודעה הציבורית, והחליטה להעלות מופע בו ייקחו חלק לסירוגין גולדשטיין (שמשחקת גם במופע היחיד "אינטימי") ואסתי זקהיים, ורופאות מומחיות בתחום. "דיברתי עם חברות ופתאום הבנתי עד כמה אנחנו לא יודעות כלום. לימדו אותנו שגיל המעבר זה משהו להתבייש בו, שלא מראים אותו בתרבות, בספרות, בטלוויזיה. הרי, כמה נשים שחצו את גיל 50 את רואה מובילות סדרות טלוויזיה? וגם אז רוצים שנרים, נוריד, ננתח ונמתח. אנחנו כבר לא רגילים לראות נשים בגיל שלנו, עם הקמטים והשיער הלבן. זה נראה לנו כמו מפגש עם המוות אבל זה ממש לא המצב. ואם מחביאים אותנו — איך נתמודד עם זה? יש פה ואקום מטורף שצריך למלא, וזה מה שאנחנו מנסות לעשות במופע".

מתי התחלת להבין שמה שעובר עלייך קשור בכלל לשינויי הגיל?

"זה לקח המון זמן. בהתחלה לא הלכתי לגינקולוג כי לא חיברתי את זה למחזור. הוא הופיע פעם בשלושה חודשים ואז פעם בשלושה שבועות ובזמן הזה רופא המשפחה רשם לי כדורים נגד דיכאון, אפילו שאמרתי לו שאני לא חושבת שזה קשור לנפש, שאני מרגישה שקורים לי דברים בגוף. הרגשתי שאני כבר לא אטרקטיבית, שהנעורים נשאבו ממני החוצה. וזה מגיע יחד עם זה שאת שוכחת יותר, את מבולבלת. זו התקופה הכי כאוטית, פרה־מנופוז, זו שלפני גיל המעבר, כשהשחלה חצי קלאץ' ואת לא מבינה מה קורה. חזרתי מהרופא שלי, שמתי את כדורי השמחה האלה במגירה, הייתי בדיכאון נורא ולא הבנתי מה קורה לי. הפרידה שלי מהמחזור היתה ממש תהליך של אבל".

ובתוך זה, דימוי הגוף משתנה.

"ברור. השינויים ההורמונליים מייצרים כתמי פיגמנטציה, שקיות מתחת לעיניים, השמנה בטנית. לעור כבר אין את הברק שהיה. בתקופה הזו לא הכרתי את עצמי, את הגוף שלי, החשק המיני שלי ירד, עם או בלי יין ואווירה רומנטית. אז היום אני במצב שונה לגמרי, אבל כשאנחנו במקום המטלטל הזה אין לנו מעקה שיחזיק אותנו וגם אין שום מודעות למי צריך לפנות, ולזה שלא חייבות להתפשר ולהגיד: 'אוקיי, אז אני קצת מדוכדכת'. אף אחת לא מדברת על כאבי המפרקים או הירידה בליבידו, כי זה פחות סקסי, אבל זה קורה, וזה הרבה פחות מדווח ממה שקורה במציאות. אנחנו לא צריכות לקבל את זה. אנחנו לא מתות בגיל 50, אלא פשוט מתחילות לחיות אחרת".

גולדשטיין, לב-אדלר ונועה חביב בחזרות ל"אישה בגיל המעבר"."יש פה ואקום מטורף שצריך למלא"
אורית פניני

"אני היום בשלב הפרה־מנופוז", אומרת רינת (שם בדוי), בת 44. "הסימפטומים התחילו אצלי לפני ארבע שנים, ובשנה האחרונה הרגשתי באופן רציני את הירידה בחשק. אני אדם מאוד מיני, ולאורך השנים כשהיו לי ירידות בליבידו זה דיכדך והפחיד אותי, והיו לזה המון השפעות על הרווחה הנפשית שלי. אבל בשנה האחרונה, לעומת זאת, אני אמנם יכולה להצביע על ירידה מובהקת בחרמנות אבל זה לא כל כך מדכדך אותי וגם לא משפיע על החיות והחיוניות שלי. האמת שקצת מפתיע אותי שזה לא כזה מטריד אותי. כלומר, אוקיי, אז אני פחות חרמנית, אז מה, לא נורא. היום הירידה בחשק המיני כבר לא נראית לי בהכרח כזאת טרגדיה".

"כל כמה שנים נשים מדלגות שלב", אומרת ליאת זנד, 56, אשת תוכן שהקימה יחד עם עינב בן יהודה את קהילת הפייסבוק "On Fire — נשים מדברות עם נשים", שעוסקת בגיל המעבר. "משלב האימהות ועד הסבתות יש חלל שלא מדברים עליו, שזה גיל המעבר. המרחק בין תחילת השינויים ועד תום המחזור יכול להימשך גם עשור, שבו נשים לא מבינות מה עובר עליהן, ואז המון נשים מתחילות לקחת כדורים נגד דיכאון, למשל, כשממש לא בטוח שזה מה שהן צריכות".

על פי זנד, דימוי הגוף המשתנה הוא הנושא שיותר מטריד את החברות בקהילה. "אני אומרת בזהירות, ואני לא מתיימרת לייצג מיליון וחצי נשים בשכבת הגיל הזו, שאני לא מרגישה שהנשים בגילי חוות ירידה בחדוות החיים, בחשק להתקדם ולעשות דברים או בחשק להיות במצבים אינטימיים. עיקר הסיפור פה נוגע באיך שאנחנו נראות. יש הרבה שינויים פיזיולוגיים שעוברים בגיל הזה: אנחנו משמינות, הגוף משתנה, השיער, עור הפנים, המבע. שום דבר לא בשיאו באופן אובייקטיבי, וזו הנקודה הכי רגישה אצל נשים — הדרך שבה רואים אותן מבחוץ. אנחנו רוצות להיראות נחשקות גם בעיניי עצמנו, והמלחמה היא בתחזוקה. גם אם את עושה ספורט ושומרת על תזונה נכונה יש אכזבה גדולה מול המראה, והרבה פעמים יש תחושה שהגוף שלנו מתבגר מהר יותר מאיתנו. אני רצה שלוש פעמים בשבוע, אוכלת בריא, לובשת ג'ינסים במידה של האחיינית שלי בת ה–14, ועדיין — אני מסתכלת במראה ורואה אישה בת 50 פלוס. ההתמודדות העיקרית היא עם זה שאולי אנחנו פחות נחשקות כלפי חוץ. הדגדגן נשאר באותו מקום, אבל הכל קשור באיך את מרגישה עם הגוף שלך".

ליאת זנד. דימוי הגוף המשתנה הוא הנושא המטריד מכל
אורית פניני

ועדיין, עם או בלי קשר לדימוי הגוף, כ-70% מהנשים בגיל המעבר ידווחו, על פי מחקרים, על ירידה בליבידו. "המיניות נמצאת אצלי במקום די נמוך, בטח בהשוואה לעשורים הקודמים", אומרת מיכל (שם בדוי), בת 52. "אני מניחה שזה קשור לכך שלאחרונה נפסק לי המחזור, אבל גם לזה שאני בזוגיות 22 שנה. אני לפעמים תוהה אם זו תקופה, אם זה יחזור או שאיבדתי את זה לתמיד. אני לא מרגישה שאני כבויה לגמרי, יש פה ושם מצבים שאני יכולה להרגיש מעוררת, אבל זה קורה פחות מפעם ובעוצמה חלשה יותר. בד בבד, היום המיניות לא מעסיקה אותי כמעט, אני הרבה פחות חרמנית, ואני גם הרבה פחות מכוונת לזה. בהתחלה זה הדליק לי נורה אדומה ואז דיברתי על זה עם הפסיכולוגית שלי, קניתי צעצועי מין, ניסיתי ללמוד מה יכול לעורר אצלי את העניין, אבל הפסקתי עם זה. החלטתי שאני לא אאלץ את עצמי רק בגלל שאומרים לי שזה חשוב. התרבות מייצרת אצלנו איזו ציפייה שנהיה מאוד מיניות ופעילות מינית, לא חשוב באיזה גיל, אבל אני לא רוצה לכפות על עצמי את הסטנדרטים האלה. יש דברים אחרים שממלאים ומלהיבים אותי.

"יש מסביבי חברות שהחליטו לפתוח פתאום את מערכת היחסים, אבל האמת שאני חושבת שהן נורא מבוהלות מההזדקנות. הן צריכות את המבט הגברי שיראה אותן כסקסיות, להרגיש נחשקות. אני רואה שהן רוצות מבט אחר על עצמן. גם אני מאוד עצובה ומוטרדת מההזדקנות, אבל למקום הזה נכנסת ההתנגדות שלי להשיג את תחושת החיוניות דרך המבט הגברי".

זה מעלה חשש בנוגע לזוגיות, שהירידה בחשק תשפיע?

"בוודאי שהזוגיות זה עניין, גם אם זה לא מדובר בצורה אינטנסיבית. זה יושב עליי. אני לא רוצה זוגיות שבכלל לא פעילה מינית ואני גם לא רוצה לנוון את הצד הזה ביחסים שלנו. מה שכן הייתי רוצה זה למצוא נתיב אחר למיניות, לא רק דרך חדירה, שזה מה שמדברים עליו היום כשמדברים על סקס. הרבה יותר מעניין אותי המגע הקרוב, האינטימיות, וגם, כדי להרגיש מינית — אני צריכה היום הרבה יותר זמן מפעם".

קחי אסטרוגן

"התסמינים הקלאסיים של גיל המעבר הם גלי חום, הזעות בלילה, נדודי שינה", מספרת ד"ר נועה חובב, רופאה מומחית לגיל המעבר, במופע "אישה בעונת מעבר" שבו היא משתתפת, "ומעבר להם, יש תסמינים נוספים לא מדוברים כמו חרדות, דיכאון, דפיקות לב מוגברות, יובש בעיניים, ורטיגו וכאבי מפרקים שמביאים להמון אבחנות שגויות של פיברומיאלגיה. כאבי מפרקים הם מהסימפטומים הכי שכיחים בגיל המעבר: כתף קפואה, מרפק טניס, דורבן. אבל במקום להבין שמדובר בתסמין שיש סיכוי גדול שנגרם מחוסר באסטרוגן, הרופאים מפרפרים נשים בין אורתופדים לצילומים והזרקות של סטרואידים".

יובש בנרתיק מעודכן

התסמינים הפיזיים והנפשיים מופיעים בתקופה שממילא מאופיינת בשינויים. "זו תקופה עם המון אי ודאות שגוררת חרדה, כי כל מה שידענו על החיים מתארגן מחדש", אומרת חובב. "וזה כולל גם את המעגלים שמקיפים אותנו: פתאום אנחנו רואות את אבא שלנו, בן 75, שתמיד היה מתוק ואצילי הופך לחסר סבלנות. פתאום הילדה התחילה לצאת עם מישהו שלא מקובל עלי, או שהילד בן ה–15 מחליט שהוא רוצה לעבור ניתוח לשינוי מין. ההורים חולים, הבעל נהיה מרתוניסט־אקסטרים מטורף — ואת יושבת ואוכלת קרואסון. את רוצה לקבוע תור לרופא כדי לקבל אבחנה וטיפול, אבל צריך לחכות שנה וחצי. אין תורים, אין רופאים ויש ואקום אדיר בתחום".

לא כל הנשים יודעות, אבל על תסמינים רבים של גיל המעבר אפשר להתגבר באמצעות טיפול הורמונלי פשוט. הבעיה היא, שעל אותו טיפול הורמונלי הולבשו בחלוף השנים ערימות של פייק ניוז, שגרמו לנשים להיבהל מעצם המחשבה. סיפור מעניין: בשנת 1966 הגינקולוג רוברט א' וילסון הוציא את ספרו Feminine Forever, שטען כי לכל תסמיני גיל המעבר ישנה תרופת פלא: אסטרוגן. קחי אסטרוגן — ותישארי "נשית לנצח". הספר הכה גלים, היה לרב־מכר עולמי והפך את השימוש באסטרוגן לפופולרי כל כך עד שבשנת 1975 הוא הפך לתרופת המרשם החמישית הכי נמכרת בארצות הברית. אבל אז הגיע גל הביקורת ובעקבותיו גם הירידה בשימוש. וילסון הואשם בכך שהספר מומן על ידי חברת תרופות שבמקרה גם שיווקה את ההורמון, ובמקביל יצאו מחקרים שמצאו קשר בין מתן אסטרוגן לבין עלייה בסיכון לסרטן. במחצית שנות ה–80 דובר על הוספת ההורמון פרוגסטרון לטיפול, וכך זה נמשך, צעד קדימה שניים אחורה — עד יולי 2002.

פרופ' איתן פאר. "נשים צריכות לדעת שיש היום טיפולים טובים ויעילים שיכולים לעזור להן"
רמי שלוש

"בשנות ה–90 החל מחקר על 16,780 נשים, כדי לבדוק את יעילות האסטרוגן בטיפול בתופעות של גיל המעבר", מספר פרופ' איתן פאר, מנהל מרפאת גיל המעבר במכבי צפון. "המחקר התפרסם ב–2002, זכה לתהודה ועשה נזק אדיר, כשצוות החוקרים כינס מסיבת עיתונאים גדולה שבה נאמר שמתן הורמונים מעלה את הסיכון לסרטן שד. יומיים לאחר הפרסום כבר התברר שזה ממש לא המצב. יתרה מכך, כשניתחו את הנתונים גילו שהגיל הממוצע שבו הנשים הנבדקות החלו את הטיפול היה 63. אז אומרים 'טוב, זה סרטן הורמונלי' ומשם ישר חושבים שההורמונים עושים את זה, אבל זה לא נכון! האסטרוגן מוריד את הסיכון לסרטן שד בכ–30 אחוז ובכ–50 אחוז את הסיכון לסרטן מעי. בנוסף, הוא מגן על העצם מבריחה של סידן, על המוח, על הנרתיק. ובעיקר הוא שומר על הלב, שזה גורם התמותה מספר אחת".

בכל הקשור למיניות, אובדן האסטרוגן לא משפיע רק על החשק המיני. גם הנרתיק עובר שינויים שמקשים על קיום יחסים.

"כשנתיים עד ארבע שנים אחרי הפסקת המחזור יופיעו שינויים ניווניים דרמטיים בנרתיק. זה מתחיל בשינויים מבניים באפיתל הנרתיק, שבגיל הפריון יש בו מעל 80 שכבות ולאחר הפסקת המחזור זה יורד אל מתחת ל–12 — ואז הוא מאבד את האלסטיות, נהיה דק וחושף קצוות חופשיים של עצבים שגורמים לכאבים, במיוחד בחדירה. אנחנו רואים תופעות של יובש ושל דלקות חוזרות בדרכי השתן, כשמיעוט של רופאי משפחה ואורולוגים מבינים שזה נגרם מחוסר באסטרוגן, ונותנים טיפולים פחות נכונים כמו לרשום אנטיביוטיקה שוב ושוב, במשך חודשים. בשורה התחתונה, נשים צריכות לדעת שיש היום טיפולים טובים ויעילים שיכולים לעזור להן, שהוכחו מחקרית ומותאמים אישית. רק צריך לדעת לבקש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות