בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא מוותר על אידיאל המרד, ממשיך לחפש את האלטרנטיבה

בשעה שהפרינג' מתקרב למרכז, הוא משוכנע כי יצירה נכונה היא אחת שמעוררת שיח, ובניגוד לנעשה בשנים האחרונות פעל לשילוב הפקות דוברות ערבית. אבי גיבסון בר־אל, מנהלו האמנותי החדש של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, לא חושש להכריז: "אני אדם חולם"

תגובות
מוטי מילרוד

כשאבי גיבסון בר־אל, מנהלו האמנותי החדש של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, מתבקש להיזכר בהפקות הפסטיבל שהותירו בו חותם כצופה הוא מציין בין היתר הצגה שהגלגול שעברה נשמע כיום כמו תסריט דמיוני — "בן חור והרבנית" מאת נדב בן יהודה ובבימוי יורם פאלק. ההצגה, בהשתתפות עמוס לביא וחגית דסברג, התחרתה בפסטיבל ב–1996 ואומצה לאחר מכן על ידי לא פחות מאשר תיאטרון בית ליסין. "היה בעבודה הזו משהו אנושי מאוד שנגע לי ללב", הוא מספר. ספק רב אם אחת מתשע הצגות התחרות בפסטיבל הקרוב, ה–37 במספר והראשון בניהולו האמנותי של גיבסון, תאומץ על ידי תיאטרון מיינסטרימי כלשהו, דבר שלא קרה מאז אותה הצגה.

"אני לא חושב שיצירה צריכה לפנות למכנה משותף גדול", אומר היוצר בן ה–40, שכל שנות פעילותו קשר עצמו לפרינג' וליצירה האלטרנטיבית, "בשביל זה יש את התיאטרון הרפרטוארי, שתפקידו לפנות למכנה המשותף הגדול כדי לרַצות את קהל המנויים שלו. התפקיד הייעודי והחברתי של פסטיבל עכו הוא לתת ביטוי למאוויי היוצרים מתוך הזעקה שיש להם באותה שנה. חלק מהתפקיד שלנו הוא גם לחנך את הקהל, לומר משהו חדש, לחשוף למשהו חדש".

אחרי שבשנים האחרונות נשמעו לא מעט קולות על העדר אג'נדה בניהול האמנותי של הפסטיבל ועל הפיכתו למקפצה בלבד לאולמות הפרינג' של תל אביב, מבקש גיבסון להתוות קו מסוים לאירוע הפרינג' החשוב של השנה, שייערך בין 17 ל–20 באוקטובר ויאפשר לכל אחת מהצגות התחרות לעלות כ–12 פעמים. החיפוש שלו ושל ארבעת חברי הוועדה האמנותית שהרכיב — הבמאים נועה רבן ומרטין מוגילנר, המנהל האמנותי של פסטיבל ישראל איציק ג'ולי והשחקן יוסף אבו ורדה — היה אחר יוצרים עם דנ"א אמנותי שמזוהה עמם. בהתאם לכך, רוב יוצרי הצגות התחרות השנה, בניגוד לפסטיבלים קודמים, כבר העלו מספר הפקות בעבר.

"אנו תופשים את הפסטיבל קודם כל כחוויה ולאחר מכן כאלטרנטיבה תרבותית ואמנותית לזרם המרכזי, מתוך חזון בימתי־ערכי של יוצרים שאומרים: 'אנחנו מנסים לעשות משהו לא תלוי תעשייה, לא תלוי כמות קהל, אלא לפרוץ צורות מבע בימתיות'", אומר גיבסון, "מה שקורה אצלנו הוא שהזרם המרכזי בולע את הזרם האלטרנטיבי ברוב המקרים ואז הפרינג' מתמרכז, ולראייה המונח 'מרכזי פרינג''. אם אנחנו לא בעלי תפישת עולם קפיטליסטית אז הכמות לא באמת קובעת, כי גם אדם אחד שיושב בקהל הוא עולם ומלואו".

רועי אסף ב"החייל הרזה"
אייל לנדסמן

בתחרות של הפסטיבל הנוכחי אכן עולה יצירה לצופה אחד בלבד, "אי שם" מאת סתיו פלטי־נגב ובבימויו של הישאם סולימאן, שתגולל בפני כל צופה בנפרד את סיפורו של פליט מתקופה אחרת. סולימאן, מנהלו האמנותי של אנסמבל הפרינג' בנצרת, החל בדיאלוג שלו עם גיבסון לפני כשנה, עת פורסמה ב"גלריה" כתבה על מחאת היוצרים הערבים נגד הפסטיבל שלא משתף אותם. גיבסון מספר על מפגשים שערך בשנה החולפת עם יוצרים ערבים נוספים לקראת הפסטיבל, שבו ייכללו השנה ארבע הפקות הדוברות או משלבות את השפה הערבית. "עכו היא עיר מעורבת והמנדט שלי הוא לתת ביטוי לכך", הוא מדגיש, "בשנה שעברה כמעט שלא היו הצעות של יוצרים ערבים, אבל אני כן מנסה לקרב, לפתח יוזמות, כמו שאני מנסה עם כל יוצר".

אחת הטענות שהועלו באותה כתבה היתה שהרוח התל אביבית השתלטה על הפסטיבל. כעת הוא מבקש לציין את שיתוף הפעולה עם התושבים היהודים והערבים בעיר לאורך השנה, שכולל גם מפגשים שערך עמם וסדנאות שהעבירו להם היוצרים המשתתפים באירוע. "אני נמצא בעכו המון. מסתובב, מדבר וחושב שחלק מהעניין הוא לנסות וליצור חוויה שבה אנחנו, היוצרים התל אביבים, מתארחים בעיר ולא כובשים את העיר", הוא מוסיף, "המקום מזמין אותנו והוא חלק מהדבר".

תשע הצגות התחרות נבחרו מתוך 230 הצעות שהוגשו לפסטיבל — מספר חסר תקדים לטענת גיבסון — ומתוכן 80 עלו לשלב הפרזנטציה. לחלק מהיוצרים פנה גיבסון באופן יזום והזמין אותם להגיש הצעה. "בחרנו יוצרים שאפשר לחוש אצלם גם בהקשרים חברתיים וגם בבוטוּת בימתית בצורה ובתכנים, ניסיון לאתגר, לערער את הסדר הקיים", הוא מספר על התהליך. "אנחנו חושבים על היצירה, על המקום שלה במרחב שבו אנו נמצאים, על האיכות שלה, על רמת הביצוע. אנחנו לא מתעסקים בקהל, כי הקהל בעכו רוצה להיחשף ליצירה אלטרנטיבית. מה שעומד לנגד עיני כמנהל אמנותי הוא לא השאלה אם הקהל יאהב או לא יאהב, אלא אם היצירה נמצאת במקום הנכון, אם יש שם דנ"א אמנותי, אם יש שם שפה אמנותית ייחודית לאותו יוצר ואם בתכנים יש אמירה".

בן אדם מסתכל לשאלה
גדי דגון

עם הצגות התחרות המסקרנות בפסטיבל הנוכחי נמנות "PA'AM" של נדב ברנע שאינה כוללת שחקנים אלא מורכבת מאור, קול ווידיאו; הקומדיה התיעודית "פלסטין, שנת אפס" של עינת ויצמן; "הליוגבלוס" של אריאל וולף בהשראת ספרו של אנטונן ארטו; "שרבר" של רן בכור, על אשפוזו הפסיכיאטרי של נשיא בית המשפט העליון לערעורים בדרזדן במאה ה–19; ו"החייל הרזה", בכורה למחזהו של חנוך לוין שמביימת טל ברנר. "מרבית היצירות, בדרכן, בהקשרים החברתיים או הבימתיים־צורניים שלהן, מנסות לבדוק את גבולות המבע שלהן", אומר גיבסון, "יצירה נכונה היא יצירה שמעוררת דיון או שיח. היא דבר תובעני. אני מחסידי ארטו, שאמר שיוצר הוא כמו נביא שזועק את מלותיו האחרונות כשהוא נשרף בלהבות. עם זאת, היא דבר שגורם להגשמה, מנקה, מטהר, מתקן. זו שליחות, זה לא מקצוע. אני תופש את זה כשליחות, כייעוד להשפיע, לתקן".

גיבסון, לשעבר מנהל תיאטרון הסמטה ביפו, משמש כיום חבר ההנהלה האמנותית של תיאטרון החדר שבו הוא גם יוצר. הוא ממייסדי קבוצת התיאטרון "אורתו־דה", שבהצגתה "אבנים" הוא משחק, וכן מנהל אמנותית יחד עם ינון צפריר את מתחם תיאטרון הרחוב בפסטיבל חיפה להצגות ילדים. לצד זאת הוא מלמד תיאטרון בתיכון שז"ר בבת ים, שבו הוא למד. את מצוקת התקציב של יוצרי הפרינג' הוא מכיר היטב ומזכיר בשיחה את הפער העצום בין הסכומים בתקנות התמיכה של משרד התרבות לשנה זו: 91 מיליון שקלים שהוקצו לתקנת התיאטראות הרפרטואריים לעומת 19 מיליון שקלים לתקנת הפרינג'. קשיי המימון חילחלו השנה גם לפסטיבל עכו וחמישה מיוצרי הצגות התחרות כתבו על כך לקרן רבינוביץ', שמתוקצבת — בדומה לפסטיבל — גם על ידי משרד התרבות ובשל האיסור על כפל תמיכה אינה יכולה לדון בבקשותיהם למענק.

"כדי להפיק הצגה, אמנים עצמאים עוברים מסכת עינויים שכוללת בין היתר מילוי רפטטיבי של טפסים ובקשות לקרנות", כתבו היוצרים לקרן במכתב שהגיע לידי "הארץ", "רק שילוב תקציבי מהקרנות התומכות מאפשר בימינו העלאת הפקות פרינג' ישראליות. המענק שהעביר פסטיבל עכו למימון ההפקות השנה אינו מספיק להעלאתן. לכן, אנו היוצרים נאלצים לפנות לקרנות נוספות שיעניקו לנו סיכוי להגשים את חזוננו הצנוע על הבמה".

גב של גבר. מתוך "הליוגבלוס", הצגה בהשראת ספרו של אנטונן ארטו, פסטיבל עכו 2016
אייל לנדסמן

יוצרי התחרות מקבלים מהפסטיבל תקציבים נפרדים להפקה, לתאורה והגברה וכן לשכר לשחקנים ולבמאי, בסכום ממוצע כולל של כ–60–70 אלף שקלים להצגה. סעיפי השכר נוספו רק בשנים האחרונות ובתום מאבקים שניהלו ארגון השחקנים בישראל (שח"ם) ואיגוד במאי התיאטרון (בת"י). גיבסון, ששימש בשנים האחרונות חבר הוועדה האמנותית של פסטיבל עכו בטרם מונה למנהל אמנותי, קובע כי התקציב שניתן ליוצרים הוא ראוי ומגדיר את התנאים הכלכליים בפסטיבל "מהטובים שיש היום ביצירה האלטרנטיבית". עם זאת, הוא מוסיף אזהרה עקרונית מפני האפשרות שיוצרים יהיו מונעים בראש וראשונה משיקולי תקציב. "אם מה שמוביל יוצר הוא תקציב — הוא נמצא בבעיה", הוא קובע, "העשייה האמנותית צריכה להתחיל מהחזון, אחרי זה תמצא את הדרך לממש אותו. אם תתחיל לחשוב 'יש לי או אין לי?' אתה מראש נמצא במקום שאתה עוצר את עצמך מלחלום. גם פסטיבל עכו וגם יצירה בכלל צריכים לעסוק בחלומות. אפשר לעשות גם דברים במעט כסף. כיוצר עשיתי לאורך חיי המון דברים שאני גאה בהם במעט מאוד כסף. לא עשיתי פשרות. אני אדם חולם".

חלומות הם דבר יקר. בא אליך יוצר ואומר לך: "גיבסון, אין לי כסף להגשים את החלום שלי כמו שהראיתי לכם". מה תעשה?

"אם הוא אומר שאין לו מספיק כסף, אז או שהוא ימצא את הדרך לעשות את זה ללא הכסף או שיגייס עוד כספים. או שלא יעשה. זו לא הבחירה שלי. המערך התקציבי של יוצרים לעכו הוא אחד מהגבוהים שיש באפשרויות של היצירה האלטרנטיבית".

איש ונורות חשמל
אייל לנדסמן

במשך השנים היית פעיל למען היוצרים והעלאת התקציבים ליצירה גם בבת"י וגם במסגרות אחרות, וכעת אתה עובר במידה מסוימת מעמדת היוצר לעמדת הממסד. הגישה שלך ליוצרים השתנתה?

"אני לא חושב שמשהו השתנה, המעבר רק מחזק את הדברים. התפישה שלי היתה ותמיד תהיה לעורר גישה נכונה ליוצרים. גם כשניהלתי את הסמטה וגם בפסטיבל כעת הפעולות שעשינו הן לקידום מעמד היוצר. אני יוצר ואני חלק מהדבר הזה. ניהול אמנותי הוא תפקיד אמנותי והמטרה היא — ואני חושב שזה קורה בפסטיבל — שהיוצר יקבל תנאים נכונים ונאותים ליצירה. כל השנים יוצרים צמחו ונעשו מנהלים אמנותיים, ולדעתי זה טוב ונכון".

אילו כלים אתה נותן ליוצרים?

"אני שואף לאפשר להם לעבוד עם חופש, גם המנדט שלי הוא חופש אמנותי שלם ומוחלט ואין שום התערבות אמנותית משום צד שהוא. מלבד זאת, לנסות ולאתגר את המקום שבו היוצרים נמצאים כרגע להתפתחות נוספת, כדי שלא ייווצרו שטאנצים. לא תמיד זה מצליח. תמיד יש שטאנצים בפסטיבל כי בסופו של דבר המנהל האמנותי והוועדה האמנותית לא שולטים ביוצרים. אחד מהדברים שאני תמיד מנסה להעביר, גם כמורה בתיכון שבו אני מלמד, הוא את תפקיד היוצר כאדם מורד: למקד את המרד שלך ולכוון את היצירה לשם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו