בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזוג שהביא את פאזוליני לבמה בתל אביב

איך מעבירים סרט לבמת התיאטרון, ומה היתרון לעבוד כבני זוג? ראיון עם אריאל וולף, במאי "תיאורמה", ועם בן זוגו שלומי ברטונוב, שכתב את המוזיקה ומשחק בהצגה

תגובות
רוסלו שמריה

בשנה האחרונה התבונן השחקן והמוזיקאי שלומי ברטונוב בהתפעלות כיצד בן זוגו אריאל וולף נהפך בהדרגה משחקן לבמאי. הזרעים לכך נשתלו כבר לפני עשור, כאשר זמן קצר לפני שהחל ללמוד משחק צפה וולף ב"תיאורֵמה", סרטו של פייר פאולו פאזוליני מ-1968, באולם קולנוע פריזאי קטן ואינטימי. כבר אז רצה לקרב את היצירה אל המדיום התיאטרוני ואל התנועה הקרובים ללבו, אולם הכמיהה נדחקה לשוליים במרוצת קריירת המשחק בתיאטרון החאן ונותרה כחלום בלתי ממומש עד לפני שבועיים, אז עלתה לראשונה ההצגה "תיאורמה" בבימויו בתיאטרון הקובייה שבמרכז הגאה בתל אביב.

"לפני שנה אריאל ידע בדיוק איך ההצגה תיראה ומצד שני לא ידע כלום", מספר ברטונוב, שכתב את המוזיקה להצגה ומגלם בה את דמות הבן, "היתה תחושה שנבנית כאן שפה מרגע לרגע ושהוא באמת נאמן להזיות שלו, לרעיונות שלו. הוא כל הזמן היה באיזושהי התגעשות. השילוב בין הידיעה המוחלטת והשליטה לבין ההתמסרות שלו לתוהו הוא מטורף, והשלווה שלו לאורך הדרך לא ברורה".

תומר אפלבאום

על קיר המטבח בלוׂפט המזרח תל־אביבי המרווח שבו גרים וולף וברטונוב, הצופה אל קניון עזריאלי, מתנוסס כעת קולאז' תמונות מתוך סרטו של פאזוליני, שאותו קיבל וולף מאחיו כמתנת ראש השנה. עלילת הסרט והיצירה הבימתית שביים בהשראתו מתמקדת במשפחה בורגנית שאל לחייה נכנס יום אחד גבר זר ויפה תואר, הכובש באישיותו ואף מפתה מינית בזה אחר זה את הבן והבת המתבגרים וכן את אם המשפחה ואת המשרתת. אב המשפחה אמנם אינו ממהר להתמסר לברנש המוזר ומתעקש לדבוק בערכיו החומרניים, אולם אצל שאר בני הבית הוא מחולל תפנית סוערת כך שלאחר עזיבתו הפתאומית הם מגלים את התשוקה לאמנות ולמין.

למרות הדמיון הנראטיבי הראשוני בין הסרט להצגה קיימים ביניהם הבדליים מהותיים בצורה ובתוכן. כך, בעוד שהסרט כולל דיאלוגים, בחר וולף לעצב את מרבית היצירה הבימתית ללא מלים וכתיאטרון תנועה המלווה במוזיקה חיה (כנרת ופסנתרן) ובהקרנות וידיאו, כאשר הדמויות מביעות בגופן, אם בריקוד ואם במחוות אחרת, את המצב הרגשי שבו הן מצויות.

וולף גם בחר לשלב ביצירה את השיר "יום בתל אביב" שכתב פאזוליני בעת ביקורו בעיר באמצע שנות ה-60, ובו תהיה נוקבת על מקומם ומצבם של היהודים בישראל לאחר השואה. מלבד זאת הוא בחר להרחיב את העיסוק בבחירות האמנותיות של בני המשפחה לאחר עזיבתו של הזר, אותו מגלם ישי בן משה. כך, הבת (בגילומה של נעמה פרייס) מוצאת את מקומה כדוגמנית בשבועוני אופנה, הבן שמרבה לצלם בראשית ההצגה עובר לנגינה ולציור אקספרסיוניסטי בכחול עז (באחד משיאי ההצגה צובע ברטונוב את כל גופו בכחול, מכף רגל ועד ראש) ואילו האם (שרון שטרק) מתמסרת לחלומה להיות רקדנית ומזמינה צופים להצטרף אליה לריקוד צמוד. כל זאת בעוד שהמשרתת (יעל טוקר, המשחקת לצד וולף בלהקת החאן) ההמומה עוזבת את הבית ואילו אב המשפחה (ירון מוטולה) מתערטל ומתקלף מחליפת העסקים שלו ומנסה להבין את מקומו בעולם.

רוסלו שמריה

אף שבהצגה יש מספר קטעי עירום גם בהם נשמרת הרוח הפיוטית והמחושבת והם אינם נתפשים כפרובוקציה לשמה, על במת המראות שעיצב רוסלו שמריה.

"תיאורמה", שלאחר יציאת הסרט הופיע גם כרומן באותו שם מאת פאזוליני, זכה בעשורים האחרונים לכמה גרסאות בימתיות ברחבי העולם. ב-2001 הוא הועלה באוסטרליה כאופרה ללא מלים מאת ג'ורג'יו באטיסטלי ובבימויו של דאגלס הורטון, ב-2009 העלה הבמאי הבלגי המוערך איבו ואן הוב גרסה משלו ב"טונילגרופ" באמסטרדם וב-2010 היה זה הבמאי הפולני ג'ז'גוז' יז'ינה שהעלה יצירה על פי הסרט בתיאטרון "רוזמאיטושצ'י" בוורשה, שהוצגה גם בברביקן בלונדון (וולף השתתף בסדנה שהעביר יז'ינה בישראל ושוחח עמו על הסרט).

רוסלו שמריה

הפרשנות הפיוטית של וולף לסרט, כפי שניתן להבחין היטב, שונה למדי בהשוואה לגל העיבודים לסרטים הוליוודיים, השוטף בימים אלה חלק מהתיאטראות הרפרטואריים בישראל. "אין שום רעיון בלקחת את 'תיאורמה' מתוך רצון שזה יצליח כי הסרט הצליח ושהקהל יבוא", הוא מסביר. "אנשים לוקחים שלאגרים שהיו בערוץ 4, ערוץ הסרטים האיום ונורא, ב-2 בלילה, ומחליטים פתאום שזה יעבוד נפלא מול קהל של 900 איש. ברור שאין קשר בין זה לבין להעלות את 'תיאורמה'. שמו את זה על הבמה כי אמרו 'בוא נעבוד על הקהל: נהניתם מזה שראיתם את זה בקולנוע? קנו את הכרטיס ותראו את זה שוב אבל עם אנשים חיים שאתם מכירים'. אני בספק אם נעשה שם איזשהו רעיון לפצח על הבמה את מה שנעשה בקולנוע. פה, הרעיון במובהק היה קודם כל להחליף את המדיומים. אותי מעניינת הבדיקה של התיאטרון ולא רק של החומר של 'תיאורמה', שהוא בסיס ומשל לבדיקה".

וולף, בן 31, חבר להקת החאן בחמש השנים האחרונות, משחק עתה בשש הצגות במקביל, בהן "אוכלים" מאת יעקב שבתאי ובבימוי המנהל האמנותי מיכאל גורביץ' ו"הצוענים של יפו" מאת נסים אלוני ובבימוי יוסי פולק, שזכתה השנה בפרס התיאטרון הישראלי. בשנת העבודה העמוסה על "תיאורמה", שבה נפתח להצגה קמפיין הד־סטארט ושלאורכה נערכו החזרות, הוא לקח חלק בשתי הפקות חדשות שעלו, "הנשים העליזות מווינדזור" מאת ויליאם שייקספיר בבימוי אודי בן משה, ו"כנרת כנרת" מאת נתן אלתרמן בבימוי שיר גולדברג, וכן יצר את הכוריאוגרפיות לכמה הצגות מחוץ לחאן.

רוסלו שמריה

מלבד העניין העמוק שלו ב"תיאורמה" הוא אומר כי המעבר ממשחק לבימוי נבע גם מסקרנות גדולה. "לא הרגשתי שאני מוותר על משהו אחר, אלא שזה חלק של אותו דבר", הוא מסביר, "השתמשתי בכל מיני גישות של בימוי, ז'אנרים ומתודות של אנשים שעבדתי אתם. פתאום הבנתי שרואים הכל מהעמדה הזו. זה החזיר אותי למקומות שעמדתי בהם כשחקן, כך שהבנתי את הערך שיש להערה או לעמדה מסוימת, שקודם לכן נשמעו לי אטומות או לא מפתחות, עכשיו הבנתי לשם מה הן נאמרות".

ברטונוב, בן 28, שחקן תיאטרון הבימה בשנתיים האחרונות, משתתף בימים אלה ב"יהוא" מאת גלעד עברון ובבימוי המנהל האמנותי של התיאטרון, אילן רונן, במחזמר "גבירתי הנאווה" בבימוי משה קפטן ומדריך את סיורי הילדים "סיפור־סיור" בתיאטרון. הסבא־רבא שלו, השחקן יהושע ברטונוב, נמנה עם דור מייסדי הבימה, שבו שיחקו גם סבו שלמה ואביו אייל. "זו אמנם השושלת, אבל זה לא בגוף שלי ולא מספיק מעניין אותי", מודה שלומי, "זה גם שונה מהאופן שבו אני רואה את מקום השחקן ואת מקום העבודה, כשמבחינתי זה הרבה יותר אישי. היה משהו נורא פומבי בדור ההוא וזה פחות מדבר אלי. אני לא יכול להרגיש את זה".

רוסלו שמריה

באחרונה זכה ברטונוב בפרס הבמה לשחקן ראשי על הצגת היחיד שלו לנוער "בנוגע לציפור" שכתב וביים ניצן כהן. "אני ואריאל מפלצות רפרטואריות", הוא אומר אך מתקשה להסתיר את ביקורתו על הגלגלים הכלכליים והאידיאולוגיים המניעים את המערכת, "בתיאטרון הרפרטוארי לא יכולה להיות, מעצם הגדרתו, לא גאולה ולא התפתחות כי הוא מחפש משהו נורא ספציפי. זה יכול להיות תהליך פורה ומפגש מעניין, כי האנשים שם מעניינים, אבל זה בפירוש לא מסע. בטח לא חיפוש. לכן 'תיאורמה' זו אולי ראשית הגאולה מבחינתנו, מעצם העובדה שהתכנסנו בתוך חדר והתחלנו לעבוד. אריאל הוא אולי הזר במקרה הזה כי הוא איפשר למשהו להיווצר".

וולף וברטונוב הכירו לפני כשמונה שנים בסטודיו למשחק של ניסן נתיב בתל אביב. אף שלמדו באותה כתה ושהאחד גילה עניין רב בשני, רק כארבעה חודשים לאחר תחילת הלימודים נשבר הקרח ביניהם ולראשונה גם קיימו שיתוף פעולה אמנותי, כשוולף יצר את הכוראוגרפיה וברטונוב כתב את המוזיקה להפקת חנוכה בסטודיו. מאז, לדברי וולף, הוא ייחל לכך שהזוגיות תניב גם פרי אמנותי כפי שקורה עתה ב"תיאורמה", שתשוב לבמת תיאטרון הקובייה ב-25 באוקטובר.

"לפעמים שואלים איך זה כששני שחקנים יחד באותו בית ומקשרים את זה לענייני אגו, אבל אצלנו זה אף פעם לא היה שם", אומר ברטונוב, "היה נורא ברור שלכל אחד יש איזה זרם תודעה שהוא הולך לפיו בצורה מאוד נאמנה. היופי היה שמכיוון ששנינו מדברים באותה שפה יש לנו את הפלטפורמה להתפרק ואז לא נאגר שום דבר. זה הביא למידה מסוימת של בריאות נפש שלא היתה מתאפשרת אחרת".

איך הזוגיות שלכם באה לידי ביטוי ב"תיאורמה", שהעסיקה אתכם באינטנסיביות כזאת?

ברטונוב: "הייתי מהמר על החופש שיש לכל אחד, חופש שהגיע אתנו מחדר החזרות. העובדה שידענו שכל הזמן אפשר לעשות כל דבר. זאת לצד העובדה שידענו שאנחנו ביחד באיזו הכַלה שמתפשטת. חיכינו המון זמן להיות בתוך תהליך. היו פיצוצים, אבל היתה גם הפלטפורמה לקיים אותם. יש לנו ידיעה שדבר לא יכול לשבור אותנו".

וולף: "אתה עובד על משהו נורא חשוף, והרגשתי יותר עירום מהשחקנים שמתפשטים בהצגה. מה שאיפשר לי לעשות את זה הוא הידיעה ששלומי הוא חלק מהתהליך. יש לך בן אדם מולך, שיודע ומרגיש ורואה גם מה שאתה עובר".

אתם כבר חושבים על העבודה המשותפת הבאה?

ברטונוב: "לגמרי. היה לנו רגע אחד נפלא שפסענו מהאוטו למעלית במוצאי שבת, אחרי ההצגה האחרונה מבין השלוש הראשונות, ואמרנו: זה הדבר. זאת הדרך ועכשיו לא עוצרים כי התחלנו. זו התחושה. זו התפילה שלי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו