"סודות בחצר האחורית": סדרת פשע אמיתי שלא מפחדת להתרחק מהמציאות

ז'אנר הפשע אמיתי הציף את המסך עם שפע פשעים מחרידים, היעדרויות והיעלמויות, עד שנדמה שיש מעט מאוד לחדש בדרך שבה מוגש עוד סיפור על רציחות שהתרחשו במציאות. אלא שאז מגיעה סדרה כמו "סודות בחצר האחורית", שמרעננת את הנוסחה בזכות שניים מהשחקנים הנפלאים של זמננו, אוליביה קולמן ("הכתר") ודיוויד תיוליס ("פארגו") ויומרות אמנותיות לא צפויות.

הדרמה מדלגת בין טון חולמני, תיאטרון, מחזה, קולנוע, סרט תיעודי ושבירת הקיר הרביעי וצפייה בשחקנים נכנסים לדמויות שלהם (טרנד מדאיג שנצפה לאחרונה גם ב"תמונות מחיי נישואים"). לעתים כל זה מותיר רושם של תרגיל בימוי ניסיוני, נטול כיוון או מטרה. למרות זאת, המשחק המשכנע והלהטוטים האסתטיים של היוצר, אד סינקלר (בעלה של קולמן), מתכנסים לכדי סדרת נישה יוצאת דופן. היא כנראה לא תלכוד את תשומת הלב של הקהל הרחב, אבל תצית עניין בקרב אוהבי אמנות הטלוויזיה והקולנוע.

"סודות בחצר האחורית". משחק משכנע ולהטוטים אסתטיים - דלג

הסדרה (שעלתה באנגליה ובארה"ב בדצמבר וכל פרקיה זמינים כעת ב־VOD של יס והוט) חוזרת לסיפורם של בני הזוג סוזן וכריסטופר אדוארדס. ב–2013 הואשמו השניים ברצח הוריה של סוזן והסתרת הגופות בגינה 15 שנים קודם לכן. בזמן שחלף מאז זייפו בני הזוג מכתבים בשם ההורים, שלחו ברכות חג מולד והעמידו פנים שהם עדיין בחיים, כדי שיוכלו להשתמש בחסכונותיהם ולגבות את תשלומי הפנסיה החודשיים, שהגיעו לסכום של מאות אלפי פאונד. המשטרה גילתה את הגופות כשהשניים חיו בעוני בצרפת. הם בזבזו את הכסף שנותר להם על אוסף פוסטרים חתומים ומזכרות מסרטים. עם גילוי הגופות הם נדרשו לחזור לאנגליה ועמדו למשפט שעורר הד ציבורי.

בין השאר, הסדרה מתעכבת על העדויות שעלו במשפט על התעללות מינית מצד אביה של סוזן והתעללות מילולית קשה מצד אמה, שידעה על מעשיו של בעלה ושנאה את בתה. לטענת בני הזוג, אמה של סוזן היתה זו שירתה באביה ואז התגרתה בבתה, שירתה בה בלי להתכוון. התביעה, לעומת זאת, טוענת שלסוזן וכריס היו 15 שנה לגבש אליבי שיסתיר את העובדה שביצעו הוצאה להורג מחושבת למטרות רווח. כפי שמעידות הכתוביות בפתח הסדרה, השניים נדונו ל–25 שנים בכלא, אך הם מתעקשים גם כיום שהם חפים מפשע.

הסדרה כלל לא מתיימרת להציג ראיות שמעידות אם השניים אשמים או חפים מפשע. במקום זאת, העלילה מתמקדת במערכת היחסים בין בני הזוג, שלבלבה בזכות הנחמה שמצאו בקולנוע ובמיוחד בסרטיהם של ז'ראר דפרדייה וגארי קופר. סינקלר מאמץ את אהבתם של השניים לקולנוע ואת הטשטוש בין המציאות ובין הפנטזיה שהמדיום מציע ומלהטט בין סגנונות שונים. ברגע אחד הסדרה מצולמת כהצגת תיאטרון וברגע אחר בני הזוג מככבים בהפקת מערבון בסגנון "בצהרי היום". במהלך החקירה, הבלשית אף יוצאת לזירת הפשע שעל הבמה ועוברת מסט לסט כדי להנחות את השחקנים להראות לה כיצד ביצעו את הרצח.

בעיני רוחם של סוזן וכריס, הקשר שלהם הוא סיפור אהבה רומנטי ושותפות גורל גדולה מהחיים. אבל מפרק לפרק מתגלים השקרים והמניפולציות בין השניים, שגם אם נבעו מאהבה, יש בהם תובענות, מניפלוציה ויצירת תלות. החלקים העדינים בסדרה בוחנים את הקו שמפריד בין אהבה והקרבה ביחסי הכוחות בין השניים. כפי שמיטיב לנסח זאת אחד הבלשים: "אמא שלי תמיד אומרת שבמערכות יחסים, האחד הוא הגינה והשני הוא הגנן".

הערפול בין המציאות לדימיון מוגש בצורה נבונה, אבל פוגע בתנופה והפוקוס של העלילה. הדרמה מפוזרת, חוזרת על עצמה ומתעקשת שלא לנקוט עמדה. אף שאורכה ארבעה פרקים בלבד, הם יותר מדי עבור מה שהיא מציעה. בכל זאת, יש ב"סודות בחצר האחורית" לא מעט היבטים שהופכים אותה לדרמה ייחודית ומושכת לצפייה. נוסף על המשחק המרשים והצלילה לפרטים המשונים בפרשה, היא מקפידה על נגיעות של הומור בדמויות השוטרים, ובעיקר, מנצלת היטב את המדיום כדי להראות את האופי המלאכותי של כל סיפור פשע אמיתי שמוצג לכאורה "בדיוק כפי שהתרחש".

סודות בחצר האחורית (Landscapers). VOD של הוט ויס