בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"ביקורת טלוויזיה","type":"htzMobileApp","items":[]}

רק תחת ה"אינפנטיליות" ניתן לקבל חופש ממשטרת המחשבות של דת התקינות הפוליטית

"החמשושויה", נטפליקס

40תגובות
מאיירס. רישיון להתפלש במה שמכונה "טעם רע"
צילום מסך NETFLIX

בבדיחה שהכי מצחיקה אותי בימים האחרונים, הקומיקאי מייק מאיירס, בדמותו של כתב טלוויזיה קנדי מזדקן ובוק, מספר שאופנת הרשתות החברתיות החדשה, שבמסגרתה אנשים מוצאים את מותם בעת ביצוע אתגר ליקוק חור התחת של עצמם, מזכירה לו את הפעם ההיא שבטעות הלך אחורה במושבת נודיסטים ומדחום בשר ננעץ לו ברקטום.

"אף אחד לא מספר בדיחות זין כמו מייק מאיירס" | האזינו לפודקאסט - דלג
"אף אחד לא מספר בדיחות זין כמו מייק מאיירס" | האזינו לפודקאסט

הבדיחה הזו קורעת אותי מצחוק. גם ברגע זה, כשאני כותב עליה. ההומור של מאיירס בסדרתו החדשה "החמשושויה" מוגדר "אינפנטילי". הוא לכאורה רק מבקש להצחיק באמצעות שימוש בכלים נחותים, הומור פרימיטיבי כמעט, הרבה פחות מתוחכם מזה של סיינפלד, למשל, לואי סי.קיי, איימי שומר ולארי דיוויד. אבל האמת היא שמאיירס קומיקאי פוליטי מאוד, ואף חתרן.

מה שמסווג כ"אינפנטילי" אצלו איננו ה"גסויות" אלא השימוש שלו בבדיחות חור־תחת כמטרה בפני עצמה, ולא כאמצעי לניסוח אמירה עקרונית או קיומית כלשהי. קרי, הומור "לא רציני". אבל זו בדיוק גדולתו. תחת כסות ה"אינפנטיליות", מאיירס מציע חופש מוחלט ממשטרת המחשבות המצנזרת של דת התקינות הפוליטית. ה"אינפנטיליות" אינה אלא רישיון — חתרני — להתפלש במה שמכונה "טעם רע". זה מצחיק מאוד לדמיין כתב טלוויזיה בוק שמתאמץ להיות מכובד ומהוגן נחדר במקרה על־ידי מדחום בשר.

טריילר לסדרה "החמשושויה". הגסויות אינן אמצעי, אלא המטרה - דלג

בואו נצחק כמו שילדים צוחקים: זו ההתענגות האינסופית על התגלית שעולם התקינות הפוליטית הוא שקר גדול. לכן כבני נוער אנו נהנים מהתקפי צחוק ממושכים עם חברינו, מן הסוג שאיננו מסוגלים לשחזר מאוחר יותר בחיינו, ושמעוררים בנו געגוע. זה הצחוק שצוחקים לפני ההשתעבדות לצביעות הכרוכה ב"התבגרות". מאיירס מנפץ את הפסאדה וחושף את הצרכים "האינפנטיליים" שממשיכים לרחוש מתחת לפני השטח של התרבות המחניקה והדכאנית, עמוק בלא מודע. זה מה שהומור חתרני עושה.

הומור "אינפנטילי" (או אנימציה, כמו ב"ריק ומורטי" הנהדרת) הוא למעשה הדרך היחידה כיום להעלות הומור לא תקין פוליטית לנטפליקס. מזל שלהיות "אינפנטיל" (ולפיכך "בלתי־מזיק") עדיין מותר. מבחינה עלילתית מדובר בסאטירה על אגודות סתרים המנהלות את העולם, ולפיכך בסאטירה פוליטית מאוד על רוח הפרנויה ותיאוריות הקונספירציה בימין האמריקאי, ועל היקום הקולנועי האימתני של מארוול, שמחנך דורות של צופים צעירים "נאורים" כי העולם מנוהל על־ידי גיבורי על שאינם אלא תחליפי אלוהים, ובכך מטמיעה בהם השקפת עולם דתית במהותה. הנזק של קיו־אנון וניק פיורי לדמוקרטיות הליברליות המערביות עצום. עיין ערך האנטי־וקסרים, שמתבלבלים בין ספקנות אמפירית בריאה לטירוף. "החמשושויה" לועגת למנטליות הזו (ראו הטי־שירט בסדרה שעליה כתוב שקנדה חיה את החלום האמריקאי, רק בלי האלימות).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו