פנטזיה שחורה, סיוט לבן: "אטלנטה" היא עדיין סדרה פנומנלית

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פנטזיה שחורה, סיוט לבן: "אטלנטה" היא עדיין סדרה פנומנלית

לכתבה
ארבעת הגיבורים של "אטלנטה". עונה שלמה באירופה פוקס המאה ה-20/הולו

המעריצים הוותיקים כועסים על דחיקתם של ארבעת הגיבורים לטובת דמויות לבנות, בעוד נשים שחורות רבות מתקוממות על הצגתן של בנות דמותן. ועדיין, אין עוד סדרה כמו "אטלנטה"

49תגובות

דונלד גלובר ידע שהוא מתריס כשהצהיר ש"אטלנטה" שלו מכוונת למקום אחד בלבד – לפסגה הטלוויזיונית המוארת באור יקרות שבה מתרווחת לה שנים ארוכות באין מפריע "הסופרנוס". מבחינתו, כך טען, לא זו בלבד שקורותיה של משפחת המאפיה האיטלקית הן נקודת ההתייחסות היחידה שיש לשאוף אליה, אלא גם שאת כל השאר הוא כבר עקף. הנקודה היא שלא בטוח שהוא טועה. ראשית, כי ל"הסופרנוס" עוד לא קמה באמת יורשת. לא "מד מן", לא "שובר שורות"/"סמוך על סול" ובטח שלא "ויניל", ועם הזמן גם ההשוואות לטוענות לכתר בנות זמנה כמו "עמוק באדמה" ואפילו "הסמויה" – כבודה במקומה והכל – נראות חסרות בסיס. שנית, ההישג האמנותי של גלובר, ביחד עם אחיו סטיבן והבמאי הירו מוראי, הוא פנומנלי.

"אטלנטה", שבקיצור נמרץ מספרת על מעללי ראפר מתחיל והסוכן שלו בסצינת ההיפ-הופ של העיר הדרומית בעלת הצביון השחור, היא סדרה שלמן הרגע הראשון, מהשוט הראשון, לא נראתה, התנהגה ונחוותה כמו שום דבר קיים וצייתה לעצמה בלבד בחוקיות פנימית שלמה. בשתי עונות בסך הכל נברא בה יקום שהוא ריאליסטי, נוקב וכואב כשם שהוא בדיוני, פנטסטי ומצחיק. כל פרק הוא סרט קצר שיכול לעמוד בזכות עצמו, אולם יש לו משמעות מכרעת למהלך העלילתי הכולל. אצל גלובר אי אפשר לדעת מה אמיתי ומה פארודי, מה נטוע במציאות חייו ומה מופרך ונהגה על ידי מוחו הקודח.

"פתאום מצאתי את עצמי מוקף בארבעה כוכבי קולנוע", אמר מוראי בראיון, והתכוון לשינוי במעמדם של ארבעת השחקנים הראשיים, שהיו בראשית הסדרה אלמונים יחסית – גלובר, שמגלם את ארן ומתהווה כאייקון מולטי-מדיומלי עם אחיזה יציבה באליטה של הוליווד; בריאן טיירי הנרי (הראפר פייפר בוי, בן דודו של ארן), שחתם על חוזה-עתק עם מארוול; זאזי ביטס, שמשחקת את ונסה, פרודתו ואם בתו של ארן, והופיעה בינתיים ב"דדפול 2" וב"ג׳וקר"; והמועמד לאוסקר לקית׳ סטנפילד (דריוס הניגרי), כוכב "ישו והמשיח השחור".

טריילר לעונה השלישית של "אטלנטה"

האופן שבו מתנהלת העונה השלישית של "אטלנטה" מלמד שגלובר הגיע אליה עם אותו ביטחון מוחלט ביצירה שלו, אולי אפילו מוגזם, אם שואלים חלק לא מבוטל מהמעריצים שלא מרוצים מהחלוקה התמטית הנוכחית: רק מחצית מהפרקים מוקדשים לארבעת הגיבורים, שנמצאים כעת באירופה בסיבוב ההופעות של פייפר בוי. ואילו מחציתם השנייה נקראת כ"פרקי אנתולוגיה" – לכאורה ללא קשר נרטיבי ביניהם – שבהם כלל לא מופיעים ארן, אלפרד, ואן ודריוס, ואת מקומם תופסות דמויות לבנות, שלראשונה בתולדות "אטלנטה" נמצאות בחזית (בשתי העונות הראשונות כמעט שלא נכנסו לפריים דמויות נטולות פיגמנטים).

גלובר ספג ביקורת על כך שהוא מעצב את הנשים השחורות ב"אטלנטה" לפי מדרג כהות עורן, כלומר אלו הבהירות יותר נכתבות ברגישות כאינטליגנטיות, מתוחכמות ומעודנות, ואילו אלו הכהות יותר נכתבות בסטריאוטיפיות מקוממת

בפרקים הסטנדרטיים של העונה, עד כמה שמשהו שקורה ב"אטלנטה" יכול להיות סטנדרטי, יש המשכיות להתרחשויות בעונות הקודמות ולסיפור המסגרת שבשמו הגענו עד הלום: קריירת הראפ של פייפר בוי, היחסים העקלקלים בין ארן לוונסה, ההרפתקאות האקסצנטריות של דריוס וההתפתחות האישית של כל אחד מהם – ארן, לדוגמה, לומד איך להרוויח כסף ולדרוש את מה שמגיע לו; פייפר בוי לעומתו מפתח משום מקום מצפון חברתי ואחריות לתרבות שחורה; ונסה פוצחת במסע חיפוש, מציאה והרס עצמי. כל אלה נטענים על ידי השיטוטים במדינות אירופה והיחס המורכב ליחסי הכוחות הגזעיים ביבשת הישנה: בהולנד הם נתקלים בחג משונה שבו כל אזרחי המדינה צובעים את פניהם בשחור (לא כלעג לשחורים, לכאורה), באנגליה הם חוזים בלינץ' צדקני וטהרני שנעשה במי שנחשדת שכשלה בלשונה, מתוודעים לפערים בין גזענות בריטית לאמריקאית, ובהמשך נדרשים לחלץ חברת אופנה נטולת מודעות מפרשייה מביכה, ומבינים משהו על עצמם והמקום שממנו הגיעו.

פרקי האנתולוגיה הם כבר משהו אחר: גלובר אמר לא פעם ש"אטלנטה" היא פנטזיה שחורה. ומה ההיפך מפנטזיה שחורה? סיוט לבן. פרק הבכורה של העונה הוא על שתי לסביות שמאמצות עוד ועוד ילדים שחורים מבתים הרוסים לטובת הון סימבולי, והופכות אותם לעבדים עד שהן נתפסות על ידי שירותי הרווחה ומתאבדות בסגנון "תלמה ולואיז"; הפרק הרביעי מתמקד בגבר לבן שנרדף על ידי אישה שחורה שטוענת כי אבות אבותיו שיעבדו את אבות אבותיה, ולכן במסגרת חוק פיצויים חדש עליו לשלם לה מיליונים; ובפרק השביעי שני הורים מגלים עד כמה השפיעה האומנת הטרינידדית של בנם הרך על חייו. לפי החישוב שלי, היחס הוא שניים לאחד, מה שלא בדיוק מניח את דעתם של מעריצי הסדרה הוותיקים, שמביעים את זעמם ואכזבתם ברשתות החברתיות ומצביעים עם השלט.

מתוך "אטלנטה". המעריצים כועסים שלא רואים מספיק את הדמויות הראשיות
פוקס המאה ה-20/הולו

ולא רק הם מתלוננים – גם נשים שחורות רבות הטיחו ביקורת בגלובר, שבעצמו נשוי לאישה לבנה. לטענתן, גלובר מעצב את הנשים השחורות ב"אטלנטה" לפי מדרג כהות עורן, כלומר אלו הבהירות יותר כמו ונסה נכתבות ברגישות כאינטליגנטיות, מתוחכמות ומעודנות, ואילו אלו הכהות יותר, כמו שאניקווה – אותה אישה קולנית שלא מרפה מהגבר שמשפחתו שיעבדה את בני משפחתה בעבר – נכתבות בסטריאוטיפיות מקוממת. הנה דיון שאין שום גבר לבן בעולם הזה שיכול לצאת ממנו בשלום, כך שתסלחו לי אם אדלג עליו.

מה שכן חשוב הוא שגלובר, עם כל הטרוניות והקטרוגים, מצליח ליצור את הדיון העמוק ביותר שראיתי על גזענות, והביקורת שלו מופנית כלפי כל מי שלוקח חלק ביחסים הסינרגיים שבין אפליה, שנאה, קפיטליזם וכוח. גם מהצד השני של העולם, עם סכסוכים, פוליטיקת זהויות ומרקם חברתי אחר, הוא מעביר מסר חד, נהיר וברור: כל אחד הוא בעל ברית פוטנציאלי, עד שזה מגיע לחצר האחורית שלו. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות