אולי פספסתם אותו, אבל גדול הסאטיריקנים בטלוויזיה האמריקאית עשה את זה שוב

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אולי פספסתם אותו, אבל גדול הסאטיריקנים בטלוויזיה האמריקאית עשה את זה שוב

לכתבה
"משפחת ג'מסטון". קיתונות של וולגריות, נונסנס וסלפסטיק באדיבות HBO

"משפחת ג'מסטון" לא רק ממחישה את גאונותו של דני מקברייד, אלא גם מציבה מראה נוצרית מעוררת השתאות ל"יורשים"

31תגובות

קל להחמיץ ולבטל את הגאונות של דני מקברייד. הוא עצמו עושה כל שביכולתו כדי לטשטש אותה, מעמיס עליה קיתונות של וולגריות, נונסנס וסלפסטיק – מוטיבים שלכאורה אינם שייכים לאלפיון היצירה העליון – ומעמיד פנים שהסדרות שלו הן פאן טהור, בלתי מרוסן, אסקפיסטי ונטול אמירה. רק שהאמת לא יכולה להיות רחוקה יותר: מקברייד, לצד הבריטים ארמנדו יאנוצ׳י ("ויפ") וג׳סי ארמסטרונג ("יורשים"), ורוב מקלהני מ"פילדלפיה זורחת", הוא כיום גדול הסאטיריקנים בטלוויזיה האמריקאית, ויסלחו לי תסריטאי "סאטרדיי נייט לייב" שבחרו לפתוח את התוכנית האחרונה שלהם עם מזמור נוטף קיטש של מקהלה אוקראינית. מצטער גבר, עליתי עליך.

הביקורת הדוקרנית של מקברייד על האתוס האמריקאי אינה מרפררת לפוליטיקאים, בעלי הון, אילי טכנולוגיה, אנשי תקשורת או מנהיגי עליונות לבנה ספציפיים; הוא לא קורץ לצופים ומבקש מהם לנחש מי הוא מי במציאות. דרך דמויות מופרכות – תמהוניות, נרקיסיסטיות, הדוניסטיות וחסרות מודעות – הוא מעביר תער קומי שאין ריאליסטי ממנו.

טריילר לעונה השנייה של "משפחת ג'מסטון"

ב"על הפנים" (Eastbound and Down), שעלתה ב-HBO ב-2009 ועל כן נדחקה ממצעד סדרות העשור החולף, הוא הגה וגילם את קני פאוורס, כוכב בייסבול דועך מדרום קרוליינה שמסרב להשלים עם מעמדו, ויוצא למסע שיקום אגו, חשבון בנק וקריירה בן ארבע עונות, שכל אחת מצחיקה וסוחפת יותר מקודמתה (עם מעט עזרה מוויל פארל שגם הפיק יחד עם אדם מקיי וגם מופיע בתפקיד אורח מופתי). האודיסיאה של פאוורס, שפיאת המאלט וחולצת השחקן התכולה שלו היו התחפושת האחרונה שעטיתי על עצמי בפורים, מצאה אותו לסירוגין כגיבור ואנטי-גיבור; כחלאה נטולת מצפון שמייצגת את כל מה שרקוב במרדף אחרי התהילה, וכאייקון לוחם צדק ומעורר הזדהות.

אם בעונה הראשונה היה כרוך ממד מסוים של אכזבה, הגיעו תשעת הפרקים האלה והזכירו מאילו חומרים לא קונבנציונליים עשוי ההומור שלו. וכמה שהם אפקטיביים

מתוך "Eastbound & Down"

ב"סגני מנהל", הפרויקט הבא של מקברייד – עם שותפו הבדרך-כלל-קבוע ג׳ודי היל – הוא הביא את אותם מטענים נפיצים לסיפור על מערכת החינוך הציבורית המקולקלת. גם פה, כשלצדו וירטואוז כמו וולטון גוגינס ("המגן", "8 השנואים"), ובתוך סיפורים קטנים, פרטיים וזניחים שמתרחשים בפריפריה, הוא ניפק משל שהיה בו בזמן נוטף ארס, קורע מצחוק ועגום במסר שלו.

הפרויקט האחרון של מקברייד ב-HBO (הוט, יס, סלקום), וגם הגרנדיוזי, השאפתני והמיינסטרימי ביותר שלו, הוא "משפחת ג'סטון", שעונתה השנייה, הלא פחות מפנטסטית, הסתיימה השבוע. אם בעונה הראשונה — להוציא את שירי הכנסייה הפרודיים — היה כרוך ממד מסוים של אכזבה, כאילו מקברייד מדלל את האקסצנטריות המזוהה עמו לטובת קומוניקטיביות וקליעה לטעם רחב יותר, הגיעו תשעת הפרקים האלה והזכירו מאילו חומרים לא קונבנציונליים עשוי ההומור שלו. וכמה שהם אפקטיביים.

"משפחת ג'מסטון" מגוללת את קורותיה של משפחת המטיפים הנוצרים המשגשגת ביותר בחגורת התנ"ך בדרום ארצות הברית: האב איליי (ג׳ון גודמן), הבן הבכור ג׳סי (מקברייד), הבת המחופפת ג׳ודי (אידי פיטרסון) והבן הצעיר המסוגר היטב בארון, קלווין (אדם דיוויין). אם עונת האקספוזיציה הכירה לנו את הדמויות, סימנה את הטריטוריה הגיאוגרפית והמוסרית שבה מתנהלת העלילה והציבה במרכזה תעלומה אפלה – מי הוא הנבל שסוחט את ג׳סי ומאיים להפיץ סרטון שלו ושל כל חבריו לכנסייה מסניפים, שותים ומזיינים? – העונה הזו לוקחת אותנו עמוק יותר לתככים הפנים-כנסייתיים: המריבות על זהותו של שירות סטרימינג נוצרי חדש ואילו מטיפים יהיו רשאים להשתייך אליו; המרוץ להקמת אתר נופש יוקרתי-נוצרי שמאחוריו עומדים הכוכבים העולים של הכנסייה (אריק אנדרה וג׳סיקה לואו); מסדר שרירנים הומואי-לטנטי שמקים קלווין, ובמסגרתו הוא משקם ומראה את אורו של ישו לגברים חתיכים שסטו מדרך הישר (מבוא לסצינות קומיות עמוסות בזרגים); והאיומים המפורשים שסופג איליי על חייו ומורשתו, ומהדהדים פרשה מפוקפקת מעברו (ג׳ייסון שוורצמן בתפקיד עיתונאי ניו יורקי שמגיע לחקור את השחיתויות הג׳מסטוניות).

אבל הסיבה שהעונה הזו היא כל כך מוצלחת, היא המראה הנוצרית ש"משפחת ג'מסטון" מציבה ל"יורשים". מדובר בשתי סדרות כמעט תאומות: על משפחות חזקות שמלחמות הכוח והשררה בתוכן מאיימות לרסק אותן מבפנים ולהיטיב עם אויביהן. איליי ג'מסטון הוא לוגאן רוי – הפטריארך הבלתי מעורער ורב העוצמה שמהלך אימים על כולם וספק מנהיג את משפחתו, ספק רודה בה. ג׳סי הוא קנדל – הבן הבכור שבעיני רוחו הוא היורש הראוי היחיד מבין אחיו, אולם הוא לא מפסיק לפשל בכל פעם שניתנת לו הזדמנות להוכיח את זכאותו (וחולם להיות קול). ג׳ודי היא שיב, האחות שוסבלת מרגשי נחיתות אל מול אחיה, נשואה לחדל אישים דמוי טום (כלומר, לפני פרק סיום העונה האחרונה של "יורשים"), מנסה ללכת במשעול נפרד ועצמאי, אך למעשה מתחננת לאישור של אביה. והדמיון בין קלווין, עם התסביכים המובנים של דימוי גוף, גבריות, מיניות, אדיפליות וצמא לאהבה, לרומן הוא משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. גם הוא, כמו כולם בשבט, קורבן של הדומיננטיות שמפגין אביו ומערערת אותו מהיסוד.

קנדל ולוגן רוי - יורשים
באדיבות yes / HBO

אם כל אלה לא מספיקים, הרי סיום העונה מעביר את הפוקוס לגרסה הדתית של בן הדוד גרג — הדוד המזמר בייבי בילי (גוגינס ששב לשתף פעולה עם מקברייד) ולנטישתו את בנו בכורו, שמתגלה כמקאולי קלקין (כן, ההוא המקורי מ"שכחו אותי בבית"). כשמביאים בחשבון שאת רומן רוי ב"יורשים" מגלם אחיו קירין קלקין, הסימטריה בין הסדרות הופכת למוחלטת. עכשיו רק חסר גיף ויראלי של איליי ג'מסטון מקלל Oh, fuck off כדי לחגוג את הדמיון. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות