מערכוני ההייטק של "ארץ נהדרת" הם הקומדיה הכי טובה כרגע. אפילו ב"הייטקס" השתכנעו

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מערכוני ההייטק של "ארץ נהדרת" הם הקומדיה הכי טובה כרגע. אפילו ב"הייטקס" השתכנעו

לכתבה
מימין: תמיר בר, אודי כגן וליאת הר לב, במערכון ההייטק של ארץ נהדרת מתוך ארץ נהדרת עונה 19

סדרת מערכוני ההייטק של "ארץ נהדרת" לועגת בדיוק למי שאפשר, מותר ואף כדאי ללגלג עליהם: החזקים, העשירים ומעוררי הקנאה. רק חבל שקשת לא מתאפקת ומשתמשת בה ככלי שיווקי

160תגובות

״אנחנו יוצרים איזושהי בועה, אזור סגור של הייטק, שמכונה עכשיו הייטקס״, אמר היזם רמי תמיר לכתב "דה מרקר" שגיא כהן בראיון שהתפרסם בסוף השבוע שעבר. ״יש ניכור בינינו לבין מה שקורה בחוץ. זה לא מצב בריא. ההייטק גורר תעשיות נוספות וזה מעולה, וכשיש ביקוש צריך לשלם משכורות גבוהות. אבל התחושה של הנוצץ, הטיפה מוגזם, יוצרת תחושה של מיאוס".

סדרת מערכוני ההייטק לא מתנהלת בתוך הבועה ומיועדת למביני עניין בלבד. היא מקפידה לצאת ממנה ולהתממשק לעולם שבחוץ

בדיוק בתוך הסנטימנט הזה, של המיאוס מהנוצץ-מוגזם הכל כך קרוב אך בלתי מושג, חוצבת את דרכה הקומדיה הכי טובה בארץ כרגע – סדרת מערכוני ההייטק של ״ארץ נהדרת״, שכותבים אילן שפלר, עומר ריבק ואודי כגן ומביים אופיר לובל (ויסלחו לי מחוללי טרנד ״האחיין של הבנץ״ בכאן 11).

זה לא מפתיע במיוחד, כן? סדרות המערכונים העונתיות של ״ארץ נהדרת״ – דירת השותפים הפצפונת, הבלוג של מאי, הפועלים הרומנים, הפרלמנט, עיריית רמת הוד, הסרטן של שאולי, הקניון והטורטלים לצורך העניין – לא רק משרטטות את השיאים של התוכנית הוותיקה לאורך השנים, אלא גם מגדירות את ההומור הישראלי תוך כדי תנועה. גדולתן לא רק בכתיבה הקומית העילאית, שמשחררת את טובי התסריטאים המקומיים מהצורך בחיקויים, אמירה פוליטית והתייחסות אקטואלית נקודתית לטובת מקוריות, רוח שטות ומעוף, כי אם גם ביכולת לזהות סוגיות בוערות מהמרחב שמחוץ להתרחשויות במהדורות החדשות, בכנסת, בצבא ואצל גיא פינס.

והשגשוג של תעשיית ההייטק בישראל ושל המעמד הסוציו-אקונומי הגבוה החדש שנוצר בעקבותיו הוא בהחלט סוגיה בוערת, שראוי להתייחס אליה. הנפיחות, החשיבות העצמית, המיתוג, מעשי הסדום בעברית, הטייטלים הבומבסטיים,  הפרסונות, המוסר הכפול ששואף לעשות טוב כל עוד זה לא פוגע בשורת הרווח – כל אלה הם החומרים שמהם נוצקת קומדיה משוננת. חשובה וחיונית לא פחות היא העובדה שזו תעשייה שאפשר, מותר ואף כדאי לצחוק עליה: היא החזקה, העשירה ומעוררת הקנאה; היא זו שמחשבת את המטראז׳ בדירה בפרויקט יוקרתי חדש, בזמן שכולנו מקוננים על גובה ריבית ההלוואה; אין לה שום הון מתקרבן לסחור בו או עלבון להתהדר בו; אפשר ללעוג לה כמה שרוצים, מאחר שבסופו של דבר היא זו שסופרת את הכסף.

מי שזורח מעל כולם הוא רועי בר-נתן, בתפקיד המתכנת המבוגר בעל חרדת האייג׳יזם שמציג עצמו במגושמות כצעיר-עדכני

לכסף יש כאן משמעות נוספת, פרקטית יותר: קונאן אובריאן נוהג לספר שכשהיה תסריטאי ב״משפחת סימפסון״ הכי אהב לכתוב את דמותו של מר ברנז, משום שלעושר המופלג שלו אין גבול והוא יכול לעשות איתו הכל (למשל להורות לסמיתרז להרוג את "הרולינג סטונז" אחרי שהוא לא מרוצה מהופעה של ״הראמונז״, ולמרות שסמיתרז מנסה להסביר לו שזו לא אותה להקה).

להבדיל מ״עמק הסיליקון״ הלעתים מצוינת ולעתים משתרכת של מייק ג׳אדג׳ ב-HBO (זמינה פה בהוט, יס וסלקום), סדרת מערכוני ההייטק לא מתנהלת בתוך הבועה ומיועדת למביני עניין בלבד. היא מקפידה לצאת ממנה ולהתממשק לעולם שבחוץ, זה הנורמלי שבו מסתובבים אנשים שלא שירתו ב-8200, ולומר משהו שחורג מהמעגל הסגור של משכורות העתק, ההטבות והתנאים בהייטק. ההייטק כנקודת התייחסות לקיום הישראלי הטרגי.

העניין עם סדרת המערכונים הנוכחית הוא המהירות המואצת שבה מושאי הפרודיה, להלן אנשי ההייטק, אימצו אותה להווי הפנימי שלהם. עורך ״ארץ נהדרת״ מולי שגב נוהג לומר בראיונות שהוא תמיד מתפלא לגלות מחדש כמה אנשים אוהבים לזהות את עצמם על המסך, גם אם מופיעה בו גרסה קריקטורית שלהם, אבל נדמה לי שהפעם נרשם שיא בכל הנוגע ליחסי הגומלין הסמנטיים של מסמן ומסומן.

"רכב חברה", מתוך ארץ נהדרת

אני מתכוון, כמובן, לשימוש האקספוננציאלי במלה ״הייטקס״, שלמיטב הבנתי – ובדקתי את העניין, בכל זאת עיתונאי – כלל לא היתה אמורה להיות השוס של המערכון, אולם מהרגע שנהגתה בפיו של תמיר בר, השתלטה על השיח. גם זה לא מפתיע: כוחה של ״ארץ נהדרת״ נמדד גם בתרומתה לשפה העכשווית ולמספר המלים שהיא מחדירה לסלנג.

עוד דוגמה? רק לפני שבועיים ציטט כאן חיים לוינסון טקסט של היחצן עידו מינקובסקי, אדם שניואנסים לינגוויסטיים הם עבודתו, וזהו לשונו: "ההבדל התהומי הוא שאנחנו הלוחמים בתעשייה שלנו. לא תומכי הלחימה כמו בחברת AI שצריכים יחצנים אינהאוס כמו שאני צריך אלוגריתמיקאי שמתמחה בביזור, שידבר עם ICE. אני ממש פונה ללב שלכם. משכורות גבוהות, תנאים לפנים ואני אחד הזקנים בחברה. וואלאק הייטקס או לא?" הנה, גם ״הייטקס״ הטרנדי וגם ״אני פונה ללב שלך״ הקלאסי של שימי הרשקוביץ (אסי כהן) מה"פילוסים" – גם היא היתה סדרת מערכונים עונתית – שהוא כבר חלק אינטגרלי מהעברית השימושית.

הפילוסים. כוכה של ארץ נהדרת נמדד גם בתרומתה לשפה
מיכל אפרתי

כל זה היה שווה לקליפת ה-USB אלמלא היו גם שחקנים שמתרגמים את מציאות ההייטק המופרכת – פרק הזמנת ארוחת הצהריים והמשפט ״לא חשוב המוצר, חשוב הפרודקט״ כנייר לקמוס – לדמויות בשר ודם. כגן, שבתור היזם-מייסד-מנכ״ל נדיר האקרמן נראה כמו אחיו האבוד של אדם נוימן מ-WeWork, נותן כאן הופעה בקליבר של ניסן המאבטח על גבול משיח; ליאת הר לב שמשחקת את ראש מחלקת משאבי אנוש ויד ימינו של האקרמן, מזגזגת בווירטואוזיות בין ביטחון מוגזם ויהירות לנוירוזה, ותמיר בר מחליק בקלות לנעלי השרלטן שבכלל עבד קודם בגלידה גולדה. אבל מי שזורח כאן מעל כולם הוא רועי בר-נתן, בתפקיד המתכנת המבוגר בעל חרדת האייג׳יזם שמציג עצמו במגושמות כצעיר-עדכני (בכל פעם שהוא אומר ״בדוק״ משהו בי נשבר). גם עמרי אנגל, שהבליח כפרֶנֶמי של אקרמן, היה נהדר.

ניר זוהר, נשיא Wix, מקבל מתנה מארץ נהדרת. סאטירה ככלי שיווקי

אגב, מערכוני ״הייטקס״ אינם ההתייחסות הראשונה של ״ארץ נהדרת״ לתחלואי ההייטק בישראל. כבר לפני יותר מעשור זיהו שם את מגמת להקות ההייטק, שנוכחת גם כעת, עם להקת ״אפליקציה״. מה שמזכיר לי שלפני שנה, כשחבר הייטקיסט חגג יומולדת, הופיע במסיבה מאור כהן, ששר את ״רכב חברה״ של אותו הרכב פיקטיבי. מיותר לציין שזה היה הלהיט הכי גדול של הערב.

ואם כבר טכנולוגיה, מדיה וכסף, הנה בעיה מובנית בסדרת ה"הייטקס" שהיא כמעט אמירה רפלקסיבית: אי אפשר למצוא אותה ביוטיוב, כמו כל קליפ מ"ארץ נהדרת" כמעט. אני מבין את הקונספט שבו האקסקלוסיביות של התוכן מושכת קהל לאתר הבית של קשת, אלא שזו החלטה שכבר אין לה שום אחיזה במציאות ההתלכדות המולטי-פלטפורמית העכשווית. גם אחרוני סרבני יוטיוב בעולם נכנעו והבינו כמה הזרוע הזו קריטית בעידן הוויראלי, ברם קשת בשלה. שם יודעים יותר טוב. 

חבל גם שלטובת קידום אתר חדש שהקימה להייטקיסטים, קשת משתמשת בסאטירה של "ארץ נהדרת" ככלי שיווקי. נשמע כמו החלטה קלאסית של נדיר האקרמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות