מחיר הכיבוש: 15 שנה לשירות הסטרימינג של נטפליקס

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחיר הכיבוש: 15 שנה לשירות הסטרימינג של נטפליקס

לכתבה
נטפליקס. "פגע וברח" היא הסדרה הישראלית היחידה שנטפליקס הפיקה לבדה עד כה

נטפליקס חוללה שינוי עומק בהרגלי הצפייה בישראל ואיפשרה לצופים לבחור מתוך תפריט עשיר יותר מבעבר. אך ההתעצמות האדירה שלה והיעדר כל רגולציה שתבטיח השקעה שלה בתוכן ישראלי מאתגרים את התעשייה המקומית. מפיקים ויוצרים אומרים: הסכנה ליצירה הישראלית ממשית

26תגובות

נטפליקס, שציינה בסוף השבוע 15 שנות פעילות של שירות הסטרימינג שלה, הגיעה לישראל רק לפני חמש שנים אך מאז הכתה בה שורשים עמוקים. על פי נתוני ועדת המדרוג, המודדת את הרגלי הצפייה של הישראלים, בשנה האחרונה הגיעה נטפליקס ל–52% ממשקי הבית בישראל. הישג מרשים, לאחר שב–2018 שיעור הבתים עם נטפליקס בישראל עמד על 14%, ב–2019 הנתון הוכפל ל–28%, וב–2020 כבר עמד על 47%. עם כמיליון מנויים משלמים, נטפליקס הפכה לספקית התוכן הבינלאומית המובילה בישראל — בפער ניכר על מתחרות כמו אפל טיוי+ ואמזון פריים.

עליית השימוש בנטפליקס

חלק ניכר מההצלחה של נטפליקס קשורה במדיניות הזנב הארוך שעומדת בבסיס האסטרטגיה שלה: הפקת תוכן בכמויות עצומות, תוך ניסיון לפנות לקהלים רחבים ככל הניתן. התפריט שלה נע ביו סדרות קוריאניות דוגמת "משחק הדיונון", ריאליטי־טראש כמו "מסמנים את סאנסט", קומדיות רומנטיות כמו "אמילי בפריז" וסרטי איכות כמו "רומא" או "האירי". בתפריט האינסופי שלה, שאותו מלווה אלגוריתם חכם שלומד את טעם הלקוחות, ניתן למצוא גם תוכן ישראלי, ספרדי, טורקי, אסייתי וסקנדינבי — שרק יילך ויורחב. עם מיליארדי דולרים שמושקעים מדי שנה בהפקות מקור, לא פלא שגם הישראלים נכבשו בקסמה של האימפריה. אך כעת הגיע הזמן לדבר גם על מחיר הכיבוש.

בחמש השנים בהן פועלת נטפליקס בישראל חלה ירידה של 17% במספר הצופים בערוצים המסחריים. אם ב–2016 צפו בהם בשעות הפריים טיים (21:00–23:00) 819 אלף צופים בממוצע, ב–2021 המספר הצטמצם ל–677 אלף צופים בממוצע. הירידה הזו מסמנת שינויי עומק בהרגלי הצפייה של מה שכונה פעם מדורת השבט. גם חברות הכבלים והלווין של "הוט" ו"יס" איבדו בשנים האחרונות מאות אלפי מנויים. אלו לא נדדו בהכרח לנטפליקס בלבד אלא גם לשירותי הסטרימינג הישראליים, דוגמת "סלקום טיוי" ו"פרטנר טיוי", שמציעים חבילות צפייה (עם נטפליקס או בלעדיה) זולות בהרבה מאלו של המתחרות הוותיקות.

"פאודה". יס הפיקה, נטפליקס רכשה במחיר נמוך בהרבה מעלות ההפקה
נטי לוי, באדיבות ye

לכאורה, תנאי התחרות בשוק הטלוויזיה מיטיבים עם הצופה הישראלי, שכיום יכול לבחור מתוך תפריט צפייה מגוון בהרבה מאלה שהוצע לו בעבר. אלא שההתעצמות האדירה של נטפליקס בישראל מסמנת גם בעיה: שירות הסטרימינג שלה פועל על תשתית אינטרנט בלבד ולא זקוק לרישיון של המדינה, כלומר — החברה פועלת ללא כל רגולציה. היא אינה מחויבת בהפקות מקור ישראליות, ועל אף שרכשה בעבר סדרות כמו "פאודה" ו"שטיסל", הסדרה הישראלית היחידה שהפיקה עד היום בעצמה היתה "פגע וברח", שיצרו ליאור רז ואבי יששכרוף, ששודרה בשנה שעברה. כפועל יוצא מאותו היעדר רגולציה, תעשיית הטלוויזיה הישראלית סובלת מתהליך הידלדלות מתמשך: גופי התוכן המקומיים, שמחויבים בהפקות מקור, הולכים ומאבדים צופים. ההכנסות שלהם יורדות, ואיתן גם כמות הכסף שהם מחויבים להשקיע בהפקת תכנים איכותיים בעברית. במילים אחרות, אם המצב הנוכחי יימשך, "יס" תתקשה להפיק את "שטיסל" ו"פאודה" הבאות — רק כדי שנטפליקס תרכוש אותן בנזיד עדשים.

"אין דבר כזה סדרה שמיועדת לנטפליקס. סדרה קודם כל צריכה להיות טובה. נטפליקס לא קונה בכזאת קלות כמו שחושבים. כל עסקה והסיפור שלה" ליאת בנאסולי, מפיקה

"פגע וברח". השקעה של עשרות מיליוני שקלים

על הכוונת

לצד זאת, באופק נראית כבר סיבה קלה לאופטימיות, בדמות קץ להיעדר הרגולציה על שירותי הסטרימינג הגדולים. האיחוד האירופי פרסם בשנה שעברה הנחיה שלפיה ענקיות הסטרימינג הפועלות באיחוד יחוייבו להפיק כ–30% מסך התוכן שלהן באירופה. ההנחיה מאפשרת לכל מדינה לקבוע סף מחויבות הפקה שונה מול נטפליקס, אך המסר הכללי ברור: לא תוכלו להמשיך לערער את תעשיות הטלוויזיה המקומיות שלנו בלי להשקיע בהן חזרה. מהלכים דומים מקודמים בימים אלו ברחבי העולם — וגם בישראל עלתה נטפליקס על הכוונת של שר התקשורת, יועז הנדל. כך, בנובמבר האחרון הגיעו נציגי החברה לירושלים כדי לדון במה שנתפס בעיניהם כאיום: מחויבות להפקת תוכן ישראלי בעברית כחלק מהמשך הפעילות בארץ.

"זה לא סוד, אנחנו הולכים לחקיקה ורפורמה בשוק השידורים. אני רוצה שהחברות הבינלאומיות יעשו תוכן ישראלי ולא יסתפקו בלקנות סדרה כזו או אחרת" שר התקשורת, יועז הנדל

הנדל הבהיר לאורחיו כי הגיע הזמן להפסיק למרוח אותו בהבטחות. בעוד אנשי נטפליקס ביקשו להבהיר כי הם מעדיפים לפעול בשדה של תמריצים והטבות שיעזרו להם להשקיע ביצירה ישראלית, השר התעקש לדבר גם על חקיקה. עדיין לא ברור מה בדיוק יהיה המודל שיחייב חוקית את נטפליקס ליצירה ישראלית, אך הוא ככל הנראה יסתמך על מודלים שכבר מוכרים באירופה. "זה לא סוד, אנחנו הולכים לחקיקה ורפורמה בשוק השידורים, וגם נטפליקס ושאר החברות מבינות את זה", אומר הנדל ל"הארץ". "אני רוצה שהחברות הבינלאומיות יעשו תוכן ישראלי ולא יסתפקו בלקנות סדרה כזו או אחרת. אנחנו יודעים מה קורה בעולם בנוגע לחקיקות השונות. יש מודלים רבים, כמו הצרפתי והספרדי, אבל אותי מעניין שתהיה השקעה בינלאומית ביצירה הישראלית. אנחנו עובדים על חקיקה בימים אלה במשרד התקשורת, ובמקביל אנחנו בשיח עם החברות הבינלאומיות. בכל מקרה, השנה יהיה שינוי בתחום".

יועז הנדל. בנובמבר הגיעו נציגי החברה לירושלים לדון עמו בשאלת החבוה להפיק תוכן מקומי
אמיל סלמן

מנכ"ל איגוד התסריטאים, ליאור תמאם, טוען שרכישות של סדרות כמו "פאודה" על ידי נטפליקס אינן בשורה אמיתית עבור שוק הטלוויזיה המקומי. "כשסדרה כמו 'פאודה' נמכרת לשידור בנטפליקס, מדובר בסכומים יחסית נמוכים, כמה עשרות אלפי דולרים לפרק. צריך לזכור שיוצרי הסדרות בדרך כלל מתחלקים בסכום הזה עם מפיקים וגופי שידור ישראליים. בכל מקרה, הסכומים המדוברים לא מהווים בשום צורה הזרמה כספית חדשה ומשמעותית לתעשייה".

לדברי תמאם, ניתן לראות בקטלוג הבינלאומי של נטפליקס הזדמנות גדולה לסדרות בעברית, אך גם כאן — אליה וקוץ בה. "אי אפשר להתכחש לזה שנטפליקס כחברה בינלאומית מתאפיינת ברב־תרבותיות ובמגוון גדול, לכן בהקשר הזה היא באמת פחות מפחידה לכאורה. ההנחה היא שאם יהיה להם נוח לייצר תוכן בישראל הם באמת ייצרו, אבל זו לא בהכרח הנחה נכונה ובטח שהיא לא נכונה ביחס לחברות סטרימינג אחרות".

"כשסדרה כמו פאודה נמכרת לשידור בנטפליקס, מדובר בסכומים יחסית נמוכים. כמה עשרות אלפי דולרים לפרק. הם לא מהווים בשום צורה איזו הזרמה כספית חדשה ומשמעותית לתעשייה" ליאור תמאם, מנכ"ל איגוד התסריטאים

בגלל היותנו שוק דובר עברית, שפה שמדוברת רק בישראל?

"בעיקר, אבל לא רק. חברות כמו נטפליקס הולכות למקומות שבהם זול להן לעשות טלוויזיה. זה יכול להפוך את התעשיות המקומיות לעסוקות אבל מאוד אומללות. זה כבר קורה, אגב. קח את 'משחק הדיונון', למשל. היוצר שלה סבל רבות עד שזכה ליהנות מההצלחה הפנומנלית של היצירה שלו. צריך לדבר פה על זכויות יוצרים: נטפליקס קונה הכל מהיוצרים והמפיקים ולא מאפשרת להם את ההנאה מההצלחה". בדברים אלה מתייחס תמאם לעובדה שנטפליקס לא משלמת תמלוגים ליוצרים. ארגון תל"י, שאמון בישראל על איסוף תמלוגים ליוצרים, מצוי במו"מ עם החברה בנושא.

החלום הרטוב

החלום האמריקאי של יוצרי הטלוויזיה הישראלים מתגלם לא פעם במכירה של סדרה מקורית לנטפליקס. לעתים הסדרה נקנית כ"קלטת", כלומר כמוצר מוגמר שהופק ונוצר בישראל ומשודר בנטפליקס רק בדיעבד (כפי שקרה עם "שטיסל" או "סברי מרנן"). זאת לעומת סדרה מקורית כמו "פגע וברח", שהופקה מלכתחילה עבור נטפליקס ובהפקתה הושקעו עשרות מליוני שקלים, חלום רטוב עבור יוצרים ישראלים.

ברשימת הסדרות הישראליות שהצליחו בגדול בנטפליקס ניתן למנות גם את "אזהרת מסע" — קופרודוקציה ישראלית־נורווגית שביים אורי ברבש וזכתה לאחרונה להצלחה גדולה בארה"ב, עד שהתמקמה במקום הרביעי בטבלת התכניות הנצפות ביותר בשירות במדינה. גם רותם שמיר ויובל יפת, שחתומים על "השוטרים" ששודרה בשנה שעברה ב"קשת", עמלים על יצירת קופרודוקציה ישראלית־אירופית עבור נטפליקס, שתצולם בבלגיה ותעסוק בעולמם של סוחרי יהלומים חרדים.

עמוס תמם ואנקה פון דר ליפה ב"אזהרת מסע". הגיעה למקום הרביעי בסדרות הנצפות בשירות בארה"ב
ורד אדיר

התסריטאית רונית ויס ברקוביץ ("מרחק נגיעה", "עניין של זמן") מספרת על תהליך היצירה של "אזהרת מסע" ועל הדרך שבה נוצר שיתוף הפעולה עם נטפליקס. "המפיקים הישראלים חיים שריר ומוש דנון חברו לחברת הפקות נורווגית ("מונסטר") ולערוץ TV2 — גוף השידור המסחרי הדומיננטי בנורווגיה — במטרה לעשות את סדרת הקו־פרודוקציה הראשונה בין שתי המדינות. אחר כך הצטרפה HOT, וכמעט במקביל נכנסו גם נטפליקס, שהשקיעו בהפקה את נתח התקציב הגדול ביותר. זה היה שיתוף הפעולה הראשון בין הוט ונטפליקס. אותי זה שימח במיוחד כי נטפליקס רוכשת בדרך כלל סדרות וסרטים קיימים כמו 'פאודה' ו'שטיסל' שנקנו מ'יס' או 'בשבילה גיבורים עפים' מ'קשת'. קניית תוכניות מוכנות לא נחשבת כהשקעה ביצירה ישראלית.  המעורבות של נטפליקס בהפקה עצמה היתה מוגבלת מאוד". 

"בזכות נטפליקס יש הבנה שדוקו זה דבר שרוצים בכל העולם. הוא הפך מאגף נישתי ופסטיבלי למקום יותר רחב ומתוקשר. רייטינג כבר לא נחשבת מילה גסה" רינת קליין, מנכ"לית ערוץ "הוט 8"

איפה הם התערבו בתסריט כדי שיהיה לו אפיל יותר גלובלי? 

"התכנון מראש בשלב הכתיבה היה סדרה שתדבר בארבע שפות (אנגלית, ערבית, עברית, נורווגית), אבל כתבנו קודם כל באנגלית, כדי שכל המעורבים יוכלו לקרוא. נטפליקס לא התערבו נקודתית בתסריטים אבל ביקשו בגדול יותר אקשן, כהנחיה כללית". 

ליאת בנאסולי, מפיקה. "כמות השיחות שאני מקבלת על 'סדרות שמתאימות לנטפליקס' הפכה להיות מתישה"
רונן אקרמן

"אזהרת מסע" הפכה להצלחה גדולה בארה"ב כששודרה שם בנטפליקס. עד כמה זה יכול לפתוח דלתות לקריירה כיוצרת בינלאומית? 

"הסדרה הפכה מהר מאוד להצלחה גדולה לא רק בארה"ב אלא בעשרות מדינות. לימדתי באוניברסיטה בקליפורניה כשהסדרה עלתה בנטפליקס ארה"ב, ואת ההתלהבות של הסטודנטים שלי פירשתי בהתחלה כמחווה נחמדה למרצה, אבל אז ראיתי במו עיניי איך The Girl from Oslo (שמה של הסדרה באנגלית – א"ש) עוברת מפה לאוזן במהירות שיא ומטפסת גבוה בטבלה. זה היה מדהים ומפתיע — מבול של כתבות וציוצים ובקשות לראיונות והרצאות. אני מעורבת כיוצרת ותסריטאית בכמה פרויקטים בינלאומיים גדולים, שהתחילו עוד לפני שהסדרה עלתה לאוויר. מאז קיבלתי פניות נוספות ונפתחו עוד דלתות לסיפורים הבאים שלי. וזו כמובן תחושה נהדרת". 

נראה שהעניין של ענקיות הסטרימינג בסיפורים ישראליים נסוב לרוב סביב סיפורים שעוסקים בביטחון: צבא, מוסד, ריגול. האם לדעתך יש סיכוי שנראה שם גם סדרות "קטנות" ואנושיות יותר?

"הלוואי. הייתי רוצה לכתוב דרמות רגשיות ואנושיות, סדרות שאתה קורא להן 'קטנות'. אלא שנוצר פה מעגל קסמים: השוק הבינלאומי צורך מוסד וריגול וכו'. זה כרטיס הביקור שישראל מגישה לכאורה לעולם, וכשזה מצליח — הפלטפורמות הגדולות רוצות עוד מאותו דבר. אבל התרבות הישראלית יכולה להגיע לחשיפה בינלאומית גם עם יצירות כמו 'לאבד את אליס' של סיגל אבין, שנרכשה על ידי 'אפל' או 'בלקספייס' ו'שטיסל'. הרי יש לנו עוד פנים חוץ מ'פאודה'. אני חושבת שזה יגיע. הפופולריות של הסדרות הזרות בנטפליקס רק הולכת וגדלה, ויש כאן יוצרים מעולים שיודעים לספר סיפורים מגוונים". 

"צל של אמת". בחסות נטפליקס, סדרות תיעודיות הפכו לאירועי צפייה גלובליים
ערוץ 8 / HOT

משימה לא פשוטה

"ברור שיוצרים ישראלים מאד רוצים להגיע לנטפליקס", אומרת המפיקה ליאת בנאסולי, החתומה בין היתר על "פאודה" ו"כפולים" — שהעיבוד האמריקאי שלה צפוי לעלות בחודש הבא באפל טיוי+. לדבריה, בניגוד לדימוי הפנטסטי של עוד ועוד תוכן ישראלי שנמכר לנטפליקס, הרי שבפועל מדובר במשימה לא פשוטה בעליל. "כמות השיחות שאני מקבלת על 'סדרות שמתאימות לנטפליקס' הפכה להיות מתישה. בפועל אין דבר כזה סדרה שמיועדת לנטפליקס. סדרה קודם כל צריכה להיות טובה. נטפליקס לא קונה בכזאת קלות כמו שחושבים. כל עסקה והסיפור שלה".

כדי להבין טוב יותר את התהליך שבו סדרה ישראלית הופכת למוצר מדף בנטפליקס, צריך להתמקד בתקציבי ההפקה בארץ לעומת מדינות אחרות. למשל, עלות הפקת פרק בעונות המתקדמות של "פאודה" עמד על כ–300 אלף דולר בממוצע. לעומת זאת, עלות הפקת פרק בסדרת דרמה אירופית עומד על סכום כפול. כשמדברים על פרק בסדרת דרמה אמריקאית, הסכומים מתחילים באזור השלושה מליון דולר. וזו הסיבה שנטפליקס תמשיך לחפש בישראל ובמדינות אחרות בוננזות בסגנון "פאודה". לא צריך להיות בוגר החוג לעסקים בהרווארד כדי להבין שעדיף לקנות בזול מאשר להפיק ביוקר.

"נטפליקס הזרימה רוח גבית גם בקרב הזכייניות וגופי השידור הישראלים, מתוך מחשבה שסדרה טובה שתפיק אולי תוכל להימכר בהמשך", אומרת בנאסולי. "מצד שני, אין ספק שיש בעייתיות מסוימת במצב הנוכחי, בו הם לא מחויבים להשקיע בסדרות מקור שיופקו בכל מדינה בה הם פועלים".

אחד המכשולים הברורים ביותר של יצירה ישראלית הוא מכשול השפה. האם נראה בעתיד הקרוב יותר יוצרים ישראלים שכותבים באנגלית?

"התשובה מורכבת. ברוב הפעמים, אם הסדרה היא הפקה של נטפליקס והיא תופק באנגלית, המעורבות שלהם בתוכן תהיה גדולה — ואז היא במידה רבה כבר תיחשב לסדרה אמריקאית או זרה, לא ישראלית. ואז אתה גם מקבל תוצר אחר. אני מאמינה באופציה השנייה, של כתיבת סדרה ישראלית בעברית ואז שירות הסטרימינג, לאו דווקא נטפליקס, ייכנס בהמשך כמשקיע נוסף. תמיד יהיו עוד שפות מעורבות בפרויקטים מהסוג הזה, אבל השפה העיקרית תהיה עברית".

"טייגר קינג". סדרה תיעודית שהפכה לאירוע צפייה גלובלי

הרנסנס שיצרה נטפליקס בכל הנוגע לסדרות בינלאומיות לא עצר בתחום העלילתי. גם היצירה התיעודית זכתה אצלה לפריחה חסרת תקדים. סדרות כמו "טייגר קינג" , "הריקוד האחרון" על מייקל ג'ורדן ו"ג'פרי אפשטיין: עושר מחריד" הן רק חלק מרשימה מתארכת של סדרות תיעודיות שהפכו לאירועי צפייה גלובליים. רינת קליין, מנכ"לית ערוץ "הוט 8", מודה שההשפעה של נטפליקס על עולם הדוקו המקומי נוכחת ביותר. היא חוותה את טעם המכירה לנטפליקס בעצמה, עם הסדרה "צל של אמת" על רצח תאיר ראדה.

ב"הוט 8" לוקחים בחשבון את אופציית המכירה לנטפליקס כשיקול במתן אור ירוק להפקת סדרה או סרט תיעודי?

"יש שתי השלכות לדבר הזה: בזכות נטפליקס יש הבנה שדוקו זה דבר שרוצים לראות בכל העולם. הדוקו הפך מאגף נישתי ופסטיבלי למקום רחב יותר ומתוקשר. המילה רייטינג כבר לא נחשבת מילה גסה בעולם הדוקו. ההיבט השני הוא שכל השוק הישראלי, גם בסדרות הדרמה וגם בעולם הדוקו, מחפש שיתופי פעולה. למשל, מה שאנחנו עושים עכשיו עם "מינכן". זו סדרת דוקו־דרמה בינלאומית שתספר על טבח הספורטאים במינכן. יש לה אפקט בינלאומי מהרגע הראשון, כי 'תדמור אינטרטיינמט' נכנסו איתנו, ואז הגיעה גם חברה ההפקה של ויל סמית'. זה נובע מתוך רצון ליצור מוצר שיש לו זרוע ישראלית — ובמקביל למכור לערוץ שידור בחו"ל. זה מיד מאפשר לך להגדיל את איכות ההפקה ואת התקציב, כדי שזה יתאים לשידור ברשת בינלאומית".

מנגד, קליין מבהירה כי ההזדמנויות הרבות שמספקות ענקיות הסטרימינג מסתירות גם סכנה ממשית לתעשיית הטלוויזיה המקומית. "הסטרימנינג יצר מצב שבו ישראלים שנורא מצליחים בתחומם פשוט הפסיקו ליצור בארץ. דניאל סיון ומור לושי (שחתומים בין השאר על "יומני אוסלו" ו"שיח לוחמים", א"ש) יוצרים רק לארה"ב. גם היוצרים של "צל של אמת" הפיקו סדרת פשע אמיתי לשואו־טיים בארה"ב. אנחנו ו"יס" רכשנו את זה רק כמוצר מוגמר, כמו סדרת רכש. גם הסדרה החדשה של דרור מורה, שעשה פה את "שומרי הסף" והיה מועמד לאוסקר, לא קשורה לישראל. זה פרויקט בינלאומי לגמרי. כמו שיש היום בריחת מוחות בהייטק, יש מצב דומה גם בתעשייה שלנו. זה תהליך מסוכן כי אנחנו צריכים לשמור על העברית, על התרבות ועל העוצמה שלנו, אחרת זה פשוט יעוף מפה".

עד כמה ההתעצמות של שידורים מבוססי אינטרנט, כמו אלו של נטפליקס, מהווים סכנה לענף שאתם יושבים עליו?

"זו סכנה ברורה. אנחנו רואים את הצטמצמות התקציבים של הפקות המקור לאורך זמן. זו תעשייה שנמצאת באנומליה כי מצד אחד יש פריחה מטורפת בתעשייה הבינלאומית, ומצד שני, בתעשייה הישראלית יש רק צמצום בתקציבי ההפקה. נקודה נוספת היא החשיבות של השמירה על העברית. אם אני אהיה חייבת ליצור עוד ועוד תכנים שמיועדים לחו"ל, העברית תפגע בסופו של דבר. יש פה תהליך מסוכן — ובדיוק בשביל זה צריך רגולציה שתדאג להמשך היצירה הישראלית".

כבר לא לבד בזירה | חן חדד

הרבה השתנה בתשע השנים שחלפו מאז שנטפליקס הציגה את הסדרה המקורית הראשונה שלה, "בית הקלפים", כשש שנים אחר שהשיקה את שירות הסטרימינג שלה. נטפליקס הסתערה מאז על הצופים עם צונאמי של תוכן שוטף ויומיומי. ב–2022 היא אמנם הפלטפורמה שמתחדשת ומגוונת בקצב המהיר ביותר, אבל ההעדפה המובהקת שלה לכמות על פני איכות מרדדת את מעמדה ומציבה אותה כמי שמייצרת תוכן בינוני בפס ייצור. במילים אחרות, העובדה שיש כל כך הרבה תוכן לא משנה את התחושה ש"אין מה לראות בנטפליקס".

האתגרים שניצבים בפני נטפליקס אינם רק פנימיים, אלא נובעים גם מהתחרות בזירת הסטרימינג הצפופה. האיום הגדול ביותר עבורה הוא דיסני. חברת הענק עומדת להרחיב את שירות דיסני+ לזירה הבינלאומית (גם לישראל) ומחזיקה בכמות עצומה של תוכן מקורי, שכולל בין השאר את סרטי דיסני, מארוול, פיקסאר ולוקאס פילם. בארצות הברית השירות מוצע בחבילה שכוללת את הולו, FX ,ABC וגם גולת הכותרת: שידורי ספורט ב־ESPN. על מעמדה של נטפליקס מאיימות יריבות נוספות, חלקן חזקות יותר ואחרות פחות: HBO מקס, אפל טיוי+, אמזון פריים, פיקוק ופארמונט+.

"ארקיין". שיתוף פעולה ראשון עם עולם משחקי המחשב

בכירי נטפליקס אמנם מביעים בפומבי שאננות ביחס לתחרות, אבל נוקטים במהלכים משמעותיים לשימור מעמדם. ראשית, הם מקדישים סכומי עתק בהרחבת התוכן הזר, שמבדל את נטפליקס מהמתחרות בחשיפה לסדרות מהעולם בקנה מידה שאין דומה לו ("משחק הדיונון", "לופן", "10 אחוז", "פאודה", "בית הנייר"). שנית, מזה זמן מה נטפליקס מטפחת את המקבילה הטלוויזיונית ל"אוטר" קולנועי. החברה חתמה על חוזים מפנקים עם יוצרים, מפיקים או סופרים בעלי מגע ייחודי שנוכח בכל הסדרות שלהם — בהם שונדה ריימס ("ברידג'רטון"), ראיין מרפי ("הפוליטיקאי"), דיוויד בניוף ודי־בי וייס ("משחקי הכס"), מייק פלנגאן ("מי מתגורר בבית היל"), הרלן קובן וכן דיוויד פינצ'ר וסטיבן ספילברג (שהשמיץ בעבר את השירות). במקביל, ידם של מנהלי נטפליקס על הדופק בכל הקשור להקפדה על דמויות מרקע אתני מגוון ומרחבי הקשת המגדרית והמינית (באחרונה גם לוהקה שחקנית עיוורת לדמות הגיבורה העיוורת בעיבוד לספר "כל האור שאיננו רואים").

כל אלה מהותיים לאסטרטגיה של החברה לשמור על תדמית רלוונטית ומעודכנת, אבל הצעד החדשני הגדול של החברה נמצא בעולם הגיימינג. נטפליקס רכשה את אולפן פיתוח המשחקים "נייט סקול", שמעתה יפתח באופן בלעדי משחקים המבוססים על סדרות הדגל שלה (כולל שני משחקים ל"דברים מוזרים", שכבר זמינים באנדרואיד). במקביל, נטפליקס מפתחת סדרות מבוססות משחקים מצליחים, עם מהלך שכבר החל עם "ארקיין" וימשיך עם הסדרות Assassin's Creed ו-Magic: the Gathering. גם המתחרות של נטפליקס שועטות לאותו הכיוון, בהן HBO, שמפתחת משחק מחשב ל"לא בטוחה", ופארמונט+, שמקווה לשים את עצמה על המפה עם הסדרה Halo.

ברקע, נטפליקס מתרחבת עם מרצ'נדייז. ביוני האחרון הושק אתר עם פריטי לבוש ומוצרים מעוצבים מהסדרות המצליחות, שגם נמכרים בארה"ב בחנויות של חברת הענק וולמארט. זאת לצד לשיתופי פעולה עם חברות ענק — "דברים מוזרים" הובילה מכירות של נעלי נייקי במהדורה מוגבלת, פחיות קולה וינטג' וקופסאות דגנים בלעדיות. נטפליקס גם עורכת אירועי פופ־אפ ופותחת חנויות לזמן קצוב, שמזמינות את הצופים לסט המשוחזר ולרכישה של מוצרים ייחודיים (האירוע הבא צפויה להיות The Queen's Ball: A Bridgerton Experience). אפשר רק להמר שפארקי השעשועים בסגנון דיסני כבר בדרך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות